שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אנא, אל תמוטטו את המשפחה החרדית

    לא מעט מאיתנו, הצעירים, מנסים כבר לחולל את השינוי בתפיסת העולם השמרנית שהנחתה אותנו בעשרות השנים האחרונות. אלא שהדרך לשם עוד ארוכה, והגזירות העכשוויות לא יותירו לנו כל אופק של הישרדות. אל תהפכו אותנו לנזקקים

    לעיתים נראה כי לא מעט ממחוקקי החוקים ומתכנני התקציבים לא ביקרו מעולם בשכונה החרדית שמעבר לכביש. הם קראו עליה בכתבות שכתבו עיתונאים שגם הם לא ביקרו בה מעולם. כמה חילונים יודעים, למשל, שבבניינים המאוכלסים במשפחות ברוכות ילדים בקריית ספר, מתגוררות משפחות שרמת הכנסתן מסתכמת בכ-1,200 שקלים לחודש – מילגת הכולל, המורכבת ברובה מתקציב משרד הדתות?

     

    << עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet  >>

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

     

     

    מי באמת יודע שנשותיהם של אותם אברכים מרצון, מנסות להתפרנס כגננות במוסדות החינוך החרדיים, ומשתכרות, במקרה הטוב, כ-3,000 שקלים? למשפחה כזו, שבחרה באורח חיים תובעני וספרטני - גם אם באופן לא מוצדק, לטעמם של רבים - בחר סגן השר לוי לקרוא "טפילים", רגע לפני שהתנצל.

     

    אבל עם יד על הלב, האם להם צריך לקצץ במשכורת הדלה, ובכך לגרור אותם מוכנית למעגל העוני? נכון שיש להם לא מעט ילדים מבחירה. אך קיפוח השקלים המועטים שמשפחה כזו זוכה להם, ימוטט אותה, ועלול להביא להתפרקות קולוסאלית.

     

    חברה בדלנית ועיקשת

    גם אם צורת ההתנהלות של החרדים מול המדינה (ולהיפך) חייבת להשתנות, הרי שהשינוי המיוחל מגיע בצורה דורסנית, מכוונת וממוקדת מטרה. לפי הפרסומים, מבקשת הממשלה לקצץ בקצבאות למעונות יום, באפשרות של דיור בר-השגה, ובהטבות נוספות לכל משפחה ששני בני הזוג בה אינם עובדים, או, במילים אחרות: קיצוצים למשפחה החרדית.

     

    אותם אתם רוצים להביא אל סף רעב? (צילום: AP) (צילום: AP)
    אותם אתם רוצים להביא אל סף רעב?(צילום: AP)

     

    התוכנית נהגתה מתוך מטרה לעודד את היציאה לשוק העבודה של הצעיר החרדי, אלא שבפועל היא תביא לקריסתה המוחלטת של המשפחה החרדית.

     

    ניתן להעיז ולקבוע, כי אילו גורמים במשרד האוצר היו מבצעים סיור ברחובות הערים קריית ספר, ביתר או בני ברק מוכות העוני - אך הבטוחות בצדקת דרכן, היה הטון הפוליטי הקשה, מתמתן מעט.

     

    גם שאלת דיכוי התקצוב למוסדות מסורבי הליבה לא שונה מן הבחינה הזו. הקבוצה החרדית, כפי שיודע כל תלמיד לסוציולוגיה שנה א', היא חברה סגורה ובדלנית, וכמו כל קבוצה שמרגישה שדוחקים אותה אל הפינה – היא גם עיקשת.

     

    הסבירות שהאיום בקיצוצי השכר למוסדות שלא ינהיגו את מקצועות הליבה ישנה את התנהלות המוסדות – נמוכה, אולי אפילו לא קיימת. מספיק לסרוק את הכותרות הראשיות בעיתונות החרדית של הימים האחרונים, המחרימות מיליטנטית כל סוג של מהלך מן הסוג הזה - כדי להפנים את העובדה החברתית הזו.

     

    יתירה מכך, מוקדי הכוח בחברה החרדית שולטים במוסדות החינוך, ואין לפרט החרדי כל יכולת להשפיע על מדיניותם. הפסקת התקצוב רק תטיל נטל כבד מנשוא על ההורים, שיעמדו חסרי אונים ויאלצו לשלם את שכר הלימודים הגבוה. האם זו המטרה?

     

    תנו לנו לעשות את השינוי בקצב שלנו

    השינוי בתפיסה החרדית מוכרח לנבוע מליבה של הקבוצה. מאותם צעירים חרדים המאמינים בשינוי הקונספט של "חברת הלומדים", לדרך חיים הכוללת תורה ומגע עם העולם החיצוני – "תורה עם דרך ארץ".

     

    שינויים כאלה כבר מתחילים להתרחש, אך עד שאלה יתממשו בפועל, ניתן רק לפנות למקבלי ההחלטות ולהתחנן בפניהם:
    אל תמוטטו את המשפחה החרדית שבחרה בדרך חיים אחרת. אל תהפכו אותנו לנזקקים, ולחסרי יכולת לשלם עבור שכר הלימוד של הילדים שלנו.

     

    לא מעט מאיתנו הצעירים מנסים כבר לחולל את השינוי בתפיסת העולם השמרנית שהנחתה אותנו בעשרות השנים האחרונות. אלא שהדרך לשם עוד ארוכה וזרועה מהמורות, והגזירות העכשוויות לא יותירו לנו כל אופק של הישרדות.

     

    בסופו של יום, עלולים כולנו להגיע לאסון שיתנפץ אל מול משרדי הרווחה בכל הערים החרדיות. אל תובילו אותנו לשם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים