שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    דמוקרטיה? הצחקתם אותי. אין שוויון זכויות לחרדים

    עד לנישואיי התנדבתי, אך איש לא הכיר בשירות שלי למדינה. נישאתי לחייל קרבי חרדי, אך כשיצאנו בחופשות שלו, צעקו לעברו: לך לצבא. את גן החובה של בני אין איש מממן, כי בחרתי בחינוך שמתאים לרוחי. אז איפה את, דמוקרטיה שלי?

    זה סיפורה של "דמוקרטיה" מהזווית שלי, אישה חרדית: אני נשואה ואם לשלושה, בעלת משרד העוסק באחד המקצועות החופשיים. כבר זמן רב שאני תרה אחרייך, ארץ הדמוקרטיה.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

     

  1. בישיבה סירבו, בפאב הצטרפו: קדיש על אבא/ הרב שיבי פרומן

     

    כמו כולן, התנדבתי כבר מאז היותי בת 15 בכל שבוע, בכל שבת, בפעילות לילדים שבסופה יש ממתק ולעתים גם פרסים,  כך עד ליום נישואיי. כשסיימתי י"ב, תרמתי שנה שלמה של התנדבות במועדוניות לילדים. התרומה הייתה רבה, אך האם המדינה הכירה בי כמתנדבת? תאמינו או לא - לא!

     

    הייתי תלמידה טובה, ונתוני ההשכלה שלי התאימו ללימודים באוניברסיטה. בהיותי חרדית למדתי במוסד אקדמי התואם את השקפותיי. סיימתי תואר ראשון, עברתי התמחות ולאחריה בחינות כמו כל סטודנט. האם המדינה סייעה לי במימון הלימודים? ממש לא.

     

    נישאתי בגיל צעיר, כפי שמקובל אצלנו. הייתי בת 21 כשעמדתי מתחת לחופה עם בחיר לבי, צעיר חרדי אף הוא, ו...חייל בשירות קרבי. הכרנו כשהארץ געשה ורעשה בימים הסוערים של מלחמת לבנון השנייה. תמיד כשנראינו יחדיו, והוא היה בבגדיו האזרחיים - שמענו לעברנו קריאות גנאי: "כל הארץ גועשת, ואתם חיים על חשבונה". "בחוץ מלחמה, ואתה מבלה... לך לצבא!"

     

    אין שוויון: לא בחינוך ולא ביחס

    איפה את, הדמוקרטיה שלי? גם אני, על אף היותי חרדית, זקוקה לך שתגני עלי בגלל דעותיי, בגלל שאני

    שומרת מצוות כדרכי במדינה יהודית-דמוקרטית.

     

    לבני הבכור בחרתי מוסד לימודים לפי רוחי, שבו יקנו לו ערכים של אהבה ונתינה, של דרך ארץ ודרכה של תורה. הוא בגן חובה, אך האם המדינה מממנת את לימודיו בגיל זה כפי שהיא מממנת אותם לשאר ילדי המדינה? תאמינו או לא - לא! אני משלמת מדי חודש 300 ש"ח טבין ותקילין, ללא הסעה וללא צהרון.

     

    וכל זאת למה? כי בחרתי להקנות לו את השקפותיי? אז היכן את, דמוקרטיה שלי? היכן הם אותם כספים שלטענת רבים מהעם מממנים אותי? איפה השוויון המדובר?

     

    לפני כשנה, בערך, הייתי בתחילת הריון, ובן זוגי נקרא לשירות מילואים למשך חודש שלם. נותרתי לבדי עם שני ילדים קטנים למענך, מולדת. האם הגנת עלי? כל עיתון שרק פתחתי, עסק בטרוניות של חיילי מילואים נגד המגזר החרדי. בעודי נושאת בנטל, שמעתי רק תלונות על אי-שוויון בנטל.

     

    תאמינו או לא, גדוד שלם של נח"ל חרדי משרת בצבא ההגנה לישראל. רובם משרתים מרצון ובהסכמת המשפחה. ומי יספר על אספקת מזון כשר שבוששה מלהגיע מספר רב של פעמים? ועל חיילי מילואים קרביים שבמשך שבת שלמה קיבלו צלחת המתאימה לילד בן 3, רק כי הם אוכלים כשר? היכן את, דמוקרטיה שלי?

     

    את החלק שלי בחוזה אני מקיימת

    דעי לך, מדינת ישראל, כי אין אנו בני חורין בך. כי פגעת בכבודנו ובזכויותינו, והכל בשל היותנו חרדים.

    דעי לך, ארץ הדמוקרטיה, כי לא ייצגת אותי בכבוד וכי איננו שווים בני שווים. אם תהיה בך היכולת לקום ולעורר לתחייה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אנא קראי לי ואצא לקראתך, דמוקרטיה שלי, כי אני את חלקי כלפייך מקיימת וקיימתי תמיד.

     

    ואם תאמרי לי, ארץ הדמוקרטיה: לא התכוונתי אלייך, את "בסדר" - אז אנא דאגי לזכויותיי, למוסדות הלימוד של ילדיי, ולמתנ"סים שיפעילו תוכניות בהתאם לאורח חיי. אין לי ציפיות גבוהות מדי. אני בעד שוויון בנטל. אותו שוויון שאני נושאת בו, ואת אינך.
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    למי קראתם פרזיט? חייל בנח"ל החרדי
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים