שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיעור במאבק ציבורי: ללמוד מהחילונים איך לנצח
    כשפסיקת בג"ץ מתנגשת עם הערכים של ת"א, אז פתאום בית המקדש של הדמוקרטיה כבר לא כל כך מקודש. החרדים יכולים ללמוד שיעור חשוב מעיריית ת"א: בפעם הבאה שפסיקת בג"ץ לא תהיה נוחה לנו - נלמד אותה לעומק, ונמצא דרך לנתר מעליה
    שני מוסדות מקודשים יש לדמוקרט הישראלי: האחד הוא בג"ץ והשני תל אביב. בג"ץ הוא מפלטו של הישראלי כשהוא רוצה להיות נאור, ותל אביב היא מפלטו של הישראלי כשהוא רוצה לפרוק כל עול. עד עכשיו הם חיו בהרמוניה, אבל השבוע הם התנגשו זה בזה, ופתאום הישראלי חש שהוא במלכודת: בג"ץ פסק נגד תל אביב, איך חיים עם זה?

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >

     

     

    ואני רוצה לומר דווקא לאחיי החרדים, אנחנו צריכים ללמוד מפסיקת בג"ץ שני שיעורים חשובים בדמוקרטיה הישראלית. הראשון הוא כי במקום לנהל את המלחמות בזירת האיגרוף התקשורתית, יש להעתיק את המאבק אל בתי המשפט.

     

    שהרי לא אנחנו הצלחנו להביא את השבת לתל אביב כי אם קובי ברנר, בעל המכולת, שלא בא מטעמה של התורה הקדושה ולא ציטט את הדיבר הרביעי "זכור את יום השבת לקדשו", כי אם נלחם בשם הסוציאליזם, ובשם יום המנוחה לאזרח הפשוט. העקרונות האלה עוברים מסך הרבה יותר טוב, וכנראה שגם מצליחים לצלוח ביתר קלות את עור התוף של השופטים.

     

    לנתר מעל הפסיקה

    שיעור שני ניתן ללמוד מתגובת עיריית תל אביב: פתאום המקדש של הדמוקרטיה, בג"ץ, כבר לא כל כך מקודש.

    הם ילמדו את הפסיקה ואז ינסו למצוא דרך לעקוף אותה, שהרי אופיה של העיר מחייב: כאן הכל פתוח, כאן הכל מותר, אף אחד לא יגיד לנו מתי לסגור, ובית המשפט? שימתין עד שנלמד את הפסיקה כדי שנוכל לנתר מעליה.

     

    אז בפעם הבאה שפסיקת בית המשפט לא נוחה לנו, אל לנו לצאת בהתלהמות נגדה. גם לנו כדאי ללמוד את הפסיקה, למצוא דרכים עוקפות, וחלילה, לא לפגוע בכבודו של בית המשפט. שהרי אם לומדים את הפסיקה, אין זו פגיעה בבג"ץ, נהפוך הוא, מתעמקים בה, דנים בה. זו עוד דרך לכבד את השופטים בירושלים.

     

    הסרגל לא יכול להתעקם באמצע

    ולבסוף, כמה מילים גם לכם אחיי התל אביביים, באמת שאני מבין אתכם, מישהו, אחד שרוצה לנוח בשבת,

    מנסה להכתיב לעיר שלמה סדרי חיים חדשים. הוא לא רוצה לפתוח את העסק שלו, זו זכותו המלאה, אבל הוא לא יכול לשנות לכם את קצב החיים של העיר ללא הפסקה. באמת טיעון צודק!

     

    אם כך, למה שכשאני רוצה להנחיל לילדיי ערכים מסויימים, אני לא רשאי לעשות זאת? למה מישהו יכול להחליט עבורי אלו ערכים להנחיל להם? או, למשל, כשאני רוצה שברחוב שלי, שהוא כן רחוב עם הפסקה, תהיינה החנויות סגורות ביום המנוחה, אני לא זכאי לכך?

     

    כדי שהתביעה שלכם תהיה צודקת - היא חייבת להיות רוחבית, הסרגל לא יכול להתעקם באמצע. אז בואו נקבע כללים לניהול החברה הישראלית ושהם יחולו על כולנו באופן שווה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ירון ברנר
    בג"ץ נגד ת"א. איך חיים עם זה?
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים