שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אד קוץ' - המלך היהודי של ניו יורק

    הוא היה דמוקרט אך תמך בעונש מוות, טענו כי הוא הומוסקסואל אך הוא סרב לאשר או להכחיש, הוא נקבר כיהודי אבל בבית עלמין נוצרי. אד קוץ', שכיהן 12 שנים כראש העיר ניו-יורק, היה גאה ביהדותו אך נמנע מלשייך עצמו לקהילה היהודית. "ניו-יורק הייתה המשפחה האמיתית שלו"

    "אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי". במילותיו האחרונות של העיתונאי היהודי אמריקאי דניאל פרל, שנאמרו דקות לפני שהוצא להורג בפקיסטן, בחר אד קוץ' להיפרד מהעולם. על מצבתו של ראש עיריית ניו יורק המיתולוגי, שעמל על הצבתה טרם מותו בפברואר האחרון, נחקקו לבקשתו גם מילות התפילה "שמע ישראל" בעברית.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

     

     

    המצבה, אמנם יהודית למהדרין, אך ניצבת בבית העלמין הקתולי של כנסיית טרניטי (Trinity Church), בית הקברות הפעיל האחרון באי מנהטן. "זהו רק מדגם מייצג אחד, של האיש המגוון הזה", אומר הבמאי והעיתונאי ניל בארסקי, במאי ועיתונאי יהודי שעבד עם קוץ' בשנתיים האחרונות לחייו, וביים את הסרט הדוקומנטרי "קוץ" שהוקרן לאחרונה בארץ.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "הוא הפך את ניו יורק למה שאנחנו מכירים היום. הוא היה המלך הבלתי מעורער של העיר", אומר בארסקי. "הוא היה יהודי, אבל יהודי ייחודי. איך אפשר להסביר יהודי שלא צם ביום כיפור, אבל התפלל דווקא בבית כנסת אורתודוקסי? חורת 'שמע ישראל' על מצבה שרכש בבית קברות קתולי? אד היה פשוט אד".

     

    פיטר את הרב

    קוץ', שכיהן כראש עיריית ניו יורק בין השנים 1978-1989, היה ועודנו פוליטיקאי שנוי במחלוקת. דמוקרט שתמך בעונש מוות, אדם רגיש אך חסר אמפטיה. "כפוליטיקאי הוא תמיד אמר את מה שהוא האמין בו, גם כשזה לא היה פוליטיקלי קורקט", אומר בארסקי. "הכנות הבוטה שלו, הייתה התכונה הכי טובה והכי רעה שלו. הוא התקשה להראות אמפטיה להומלסים או לקהילה השחורה גם אחרי תקרית שהסתיימה בפציעה של ילד שחור. זו הייתה הבעיה שלו - חוסר אמפטיה ופה גדול".

     

    הכנות הבוטה שלו הייתה התכונה הכי טובה והכי רעה שלו. אד קוץ' ב-1984 (צילום: AP) (צילום: AP)
    הכנות הבוטה שלו הייתה התכונה הכי טובה והכי רעה שלו. אד קוץ' ב-1984(צילום: AP)

     

    "מצד שני, הוא היה פוליטיקאי מאוד ייחודי, אחת הדמויות הכי מעניינות ומצחיקות של הפוליטיקה האמריקאית. למשל, לקראת ההלוויה שלו, שאותה הוא תכנן לפרטי פרטים, הוא בא לרב בבית הכנסת האורתודוכסי שלו, וסיפר לו על הקבר שרכש במנהטן. הרב אמר לו שאם הוא ייקבר בבית קברות נוצרי, הוא לא יוכל לקחת חלק בהלוויה. אז אד אמר לו, 'אני מפטר אותך מלהיות הרב שלי'. הוא היה שונה. גם החיים האישיים שלו היו שנויים במחלוקת".

     

    אתה מתכוון לטענה הרווחת שקוץ' היה הומוסקסואל בארון?

     

    "זו השערה שלא אומתה מעולם. בגדול, בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלו הוא היה צריך כנראה לקבל החלטה קשה. באותה התקופה, יכולת להיות גיי ויכולת להיות ראש העיר, לא יכולת להיות שניהם. זה לא אומר שהוא אכן היה הומוסקסואל, אני באמת לא יודע. בכל מקרה גיי או לא - הוא היה לבד. הוא היה אחד האנשים הבודדים ביותר שפגשתי בחיי. הייתה לו משפחה, היו לו חברים, אבל בסופו של דבר המשפחה האמתית שלו הייתה ונותרה העיר ניו יורק".

     

    אבמה ביקש את תמיכתו

    בארסקי, עיתונאי יהודי, בחר לספר את סיפורה של ניו יורק דרך קוץ', ראש העיר שלה בשנות השבעים והשמונים. בסרט נחשפת ניו יורק אחרת ממה שאנחנו מכירים היום, מוזנחת ושקועה בחובות, כשהפשע והסמים ברחובות שוברים שיאים. "ב-1977 העיר הייתה על סף פשיטת רגל, בתי עסק עזבו, משפחות עזבו, כל מי שיכול היה לעזוב – עזב", מספרת אחת הדמויות בסרט.

     

    חילץ את את ניו יורק מהבוץ הכלכלי. אד קוץ' (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    חילץ את את ניו יורק מהבוץ הכלכלי. אד קוץ'(צילום: EPA)

     

    בסרט, הכולל צילומי ארכיון רבים מניו יורק של שנות ה-70 וה-80 נראים קרונות הרכבת התחתית מכוסים גרפיטי, הפגנות סוערות ברחובות ואד קוץ' הצעיר, לוחץ ידיים במרץ לתושבי העיר ומנהל ויכוחים עם מצביעים פוטנציאליים. קוץ', שהצליח לחלץ את את ניו יורק מהבוץ הכלכלי שבו הייתה שקועה, נבחר לראשות העיר שלוש פעמים ברציפות.

     

    אך גם אחרי תור הזהב שלו כראש העיר, הוא המשיך להיחשב כאישיות ציבורית רמה ומוביל דעת קהל בקהילה היהודית עד יום מותו. "ההשפעה שלו על הקהילה היהודית הייתה מאוד חזקה. לא פלא שהנשיא אובמה ביקש את תמיכתו של קוץ' במרוץ לבית הלבן", אומר בארסקי, "וזה אחד הדברים המעניינים, כי כראש עיר הוא מעולם לא שייך את עצמו לקהילה היהודית, להפך, הוא הקפיד להתנהל לצידה".

     

     "כשהוא רץ למשרה הוא מעולם לא עשה שימוש ביהדות שלו, הוא לא הלך לשכונות היהודיות ואמר 'הי אני משלכם, תבחרו בי'. החסידים לא סמפטו אותו, והוא זכה לתמיכה רחבה דווקא בקרב האירים והאיטלקים הקתולים. אחד המלחמות המפורסמות שלו הייתה על הקמת מפעל מחיזור בוויליאמסבורג, החסידים התנגדו נחרצות לרעיון, אז הוא הודיע להם בתגובה שהוא מקים שני מפעלים כאלה".

     

    "בתקופה הקשה שבה הוא נחקר בחשד לשחיתות, טלפן אליו אחד הכמרים ואמר לו, 'אני יודע שאתה אדם ישר, ואני יודע שקשה לך לקום בבוקר מהמיטה עם החשדות האלה, אבל תדע שכולנו מאחוריך', ואד ענה לו בחזרה, 'זה יפה מצדך. אתה התקשרת, אבל הרבי מליובאוויטש לא הרים טלפון'".

     

    מאוד לא דתי, מאוד יהודי

    קוץ' גדל, כבן למהגרים יהודים מגליציה, ברובע ברונקס, שבה התגוררו באותם ימים יהודים רבים ממזרח אירופה. בגיל שמונה, בתקופת השפל הגדול, עברה משפחתו להתגורר בניוארק שבניו ג'רזי. "הוא התאים לסטראוטיפ של המהגר העני. הם התגוררו אצל הדוד, כי אביו היה מובטל. הוא לא היה תלמיד מצטיין ולא הייתה לו אישיות יוצאת דופן כילד. אף אחד בגיל התיכון לא יכול היה לשער שיום יבוא ואד יהיה ראש העיר".

     

    המשפחה הייתה דתית?

     

    "ממש לא. הם היו ייצוג מושלם של התופעה האמריקנית- יהודית. מצד אחד מאוד לא דתיים, ומצד השני מאוד מאוד יהודיים", מספר בארסקי.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בזמן מלחמת העולם השנייה, קוץ' גויס, נלחם על אדמת אירופה וזכה באותות גבורה. "הוא לא דיבר כמעט על הצבא. הוא אף פעם לא סיפר מה עבר עליו שם. אני יודע שהוא שירת בגרמניה, כנראה בגלל שהוא דיבר יידיש. באחד הקמפיינים שלו כראש העיר, הוא תואר כחייל מצטיין, הוא מאוד לא אהב את זה, וביקש לוותר על זה", אומר בארסקי.

     

    "יש סיפור אחד שהוא כן חלק איתי, על השירות הצבאי. סיפור על בחור אנטישמי אחד שהתעלל בחיילים היהודים. הוא העיר להם הערות משפילות, וכל הזמן היו אתו היתקלויות. אז קוץ' סיפר שהוא הזמין אותו לדו קרב. 'ידעתי שהוא יקרע לי את הצורה', הוא אמר לי. אבל הוא האמין שזה מה שיפסיק את ההתעללות בשביל כל השאר, וככה בדיוק היה".

     

    תקרית האבן בירושלים

    לדברי בארסקי, הקשר של קוץ' עם ישראל החל בתקופת מלחמת יום כיפור. "עד אז הוא היה פעיל פוליטי במפלגה הדמוקרטית, ועסוק מאוד בשוויון הזכויות לשחורים בדרום. הסיבה שהוא בכלל הצטרף למפלגה הדמוקרטית היא כדי שיהיו לו חיי חברה במהלך לימודי המשפטים שלו באוניברסיטת ניו יורק, ורק בהמשך הוא הפך למעורב יותר ויותר. בכל מקרה, בראשית דרכו הוא התעניין יותר במה שקורה בבוליביה מאשר בישראל, אבל מלחמת כיפור שינתה את זה".

     

    ביל קלינטון בהלוויתו של אד קוץ' בפברואר 2013 (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    ביל קלינטון בהלוויתו של אד קוץ' בפברואר 2013(צילום: MCT)

     

    לראושנה, ביטא קוץ' ביטא בפומבי את תמיכתו בישראל כשימש כחבר קונגרס מטעם מדינת ניו יורק. הקולות שנשמעו אז בבית הנבחרים האמריקאי כנגד ישראל, דרבנו אותו לצאת במתקפה חזיתית. "הוא היה מאוד פרו ישראל, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא הזדהה פומבית כיהודי וכאוהד ישראל.

    הוא היה אידיאליסט כן, והוא היה משכנע. אנשים הקשיבו לו".

     

    "באותה תקופה הרבו להאשים אותו בנאמנות כפולה. זה שעשע אותו. הוא היה אומר בצחוק שאם ישראל תתקוף את ארצות הברית, אז הוא יהיה נגדה. אחר כך הוא הפך למעריץ של ישראל".

     

    הביקור המפורסם ביותר שלו בישראל, הסתיים בתקרית קשה. סיור ברחובותיה של ירושלים יחד עם ראש העיר דאז, טדי קולק, הסתיים בפגיעת אבן בראשו, שהושלכה לעברו בידי צעיר ערבי. "זו הייתה מכה רצינית, הרבה דם, אבל הוא התנהג כאילו שום דבר לא קרה. המדיניות שלו הייתה להיכנס בדלת הראשית ולצאת בדלת הראשית, וגם אם יש פחד, לא לחשוף אותו".

     

    מאז "תקרית האבן", קוץ' ביקר בישראל פעמים רבות. "הוא תכנן להגיע לכאן לפרמיירה של הסרט", חושף בארסקי. "הוא אמר לי שאם יש מקום שהיה רוצה לקדם בו את הסרט - זה ישראל. לצערי הוא לא זכה לזה".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AP
    פיטר את הרב שלו. אד קוץ'
    צילום: AP
    צילום: Eric Etheridge
    "קוץ' הפך את ניו יורק למה שהיא היום". ניל בארסקי
    צילום: Eric Etheridge
    מומלצים