בסוריה נטבחים ילדים, וכולנו עומדים מנגד
חסרה לנו דמותה של בת פרעה שפותחת את התיבה על היאור, ומיד דואגת למינקת לתינוק היהודי, לאחר שאביה גזר על מוות על הילדים שנולדו לבני ישראל. כאשר מתקבלות הידיעות על הנעשה בסוריה, לא ניתן לעבור לסדר היום. קול דמי הנטבחים צועק אלינו מן האדמה, לאמור: עצור!
ב-21/2/2007 פורסם הדו"ח של ג'יימס מוריס, מנהל מחלקת המזון והבריאות של האו"ם, שעל פיו מתים בכל יום 18 אלף ילדים(!) מרעב. שומו שמים: כמעט אלף ילדים מדי שעה גוועים ברעב בשנות האלפיים, ואין חברת תעופה אחת ואף לא ממשלה אחת, שנוטלים על עצמם אחריות להטיס מזון כדי למזער את המגיפה הנוראה הזו של מות ילדים ברעב.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אגב, הידיעה המצמררת הזו הופיעה בעיתון בעמוד 21. כלומר, ב-20 העמודים הקודמים לה הופיעו ידיעות חשובות יותר. דומני שזו מראה המשקפת את האטימות של החברה אנושית, על האדישות הנוראה לסבל הזולת - גם אם מדובר בילדים חסרי ישע, חפים מחטא, וללא קשר למלחמות המתנהלות בין עמים ומדינות.
העולם כבר עמד מנגד
פילוסוף ציני קבע פעם, כי כל מה שאנו למדים מן ההיסטוריה הוא שלא למדנו ממנה דבר. העמידה על הדם איננה תופעה חדשה. בני דורי חוו אותה בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, כאשר מיליון וחצי ילדים יהודים הומתו במיתות אכזריות בידיי חיות אדם, והעולם כדרכו עמד מנגד, כמעט החריש – ובוודאי לא עשה דבר כדי למנוע את הקטל.
במשפט קסטנר חשף עו"ד שמואל תמיר ז"ל, את המסמך של מיניסטריון המלחמה הבריטי, הדוחה את ההצבעה להפצצת מסילת הברזל המובילה את הרכבות של הנידונים למוות לאושוויץ. שר המלחמה הבריטי משיב כי לא יצאנו למלחמה להצלת יהודים או עם אחר, אלא יצאנו להדביר את האויב הנאצי, וממילא כשננצח במלחמה – תיפסק השמדת היהודים. הוא רק לא צפה מתי זה יקרה, והאם יישאר עוד מישהו שניתן להצילו.
הספרות של המאה ה-20 יודעת גם את המתרחש בבית הלבן, אז כיהן כנשיא ארצות הברית פרנקלין ד. רוזוולט. גם כאשר ידע את מוראות השואה, לא נקף אצבע, ורק הפצצת פרל הרבור בידיי היפאנים, אילצה את ארה"ב להצטרף למלחמת העולם השנייה, מול מדינות הציר.
חסרה לנו "בת פרעה"
בחמישה לאוגוסט 1968 ניצבתי בפעם היחידה בחיי להפגנה מול הכנסת בירושלים. איתי עמדו שמחה הולצברג ואייבי נתן זכרם לברכה, ונשאנו שלט האומר: "לא תרצח" – גם באפריקה. היה זה נוכח הטבח של 2 מיליון ילדים שמתו ברעב בביאפרה, והתמונה החרידה את לבי, כאשר עיט שחור חג מעל לראשו של ילד אפריקני הנוטה למות מפאת הרעב. העיט מחכה לנפילתו כדי למצוא טרף לעצמו.
לא יכולנו להישאר אדישים נוכח המחזה. גם שמחה הולצברג היה ניצול שואה ששרד את גטו ורשה, והגענו עם השלט אל מול שערי הכנסת, כי רצינו לעורר דעת קהל שדווקא הפרלמנט הישראלי שמייצג עם שעבר את איימי השואה, יהיה הפרלמנט שמזעיק את דעת הקהל העולמית לעצור את הזוועה של מות מיליוני ילדים בשל מלחמות בין שליטים.
חסרה לנו דמותה של בת פרעה. זו שפותחת את התיבה על היאור, ומגלה שם תינוק בן שלושה חודשים, והתורה מעידה עליה: "ותחמול עליו, ותאמר מילדיי העברים הוא זה". והדבר הראשון שהיא עושה, הוא לדאוג למינקת לתינוק היהודי, ובכך היא מפירה את הצו של אביה מלך מצרים, שגזר על מות הילדים שנולדו לבני ישראל.
דמות כזו חסרה לאנושות היום, וכאשר מתקבלות הידיעות על מוות בלוחמה כימית אצל שכנתנו מצפון, לא ניתן לעבור לסדר היום גם אם מנועים אנו להתערב בנעשה שם. יש להרים קול מחאה אדירה כדי שהאו"ם ושלטונות ארה"ב, האיחוד האירופי ומוסקבה יעשו את הצעדים הנדרשים להפסקת הטבח ההמוני. קול דמי הנטבחים צועק אלינו מן האדמה, לאמור: עצור!
דומני כי השעה הנכונה לכנסת ישראל לפנות אל כל הפרלמנטים בעולם, לקביעת יום מחאה משותף שבו יתכנסו כולם להרים קול מחאה, בתקווה כי זעקה עולמית כזו תניע את הממשלות הנוגעות בדבר, לנקוט בצעדים מעשיים להפסקת הזוועה המתרחשת בסוריה כיום.
לפנייה לכתב/ת 
