שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת
    האדמו"רית של חסידות בעלז
    את מרבית זמנה היא מקדישה לאלמנות ויתומים, בביתה היא מארחת אנשים "ששום אדם שפוי לא היה מכניס הביתה" ולפי סיפורי החסידים, היא יודעת לחולל נסים. הכירו את הרבנית שרה רוקח, בתו המועדפת של האדמו"ר מויז'ניץ, שנישואיה לאדמו"ר בעלז הפכו אותה לחזקה שבנשות המגזר החסידי. כתבה שלישית בסדרה

    הייחוס המשפחתי המפואר שלה מעניק לה עמדת כוח בחצרותיהם של שתיים מהחסידויות הגדולות בעולם החרדי. כאשתו של האדמו"ר לבית בעלז וכבת האדמו"ר הקודם של חסידות ויז'ניץ, בשילוב אישיות ממגנטת וארסנל של מופתים שנכרכו בשמה, שרה רוקח היא הדמות הנשית החזקה ביותר בזרם החסידי.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

     

    הכתבות הקודמות בסדרת "האושפיזות":

     

    בשנים האחרונות התרגלו החסידים לתופעה חדשה מבית מדרשה של הרבנית. גלים של נשים עולות לרגל לביתה של הרבנית רוקח, המכונה בפי קרוביה שורל'ה, כדי לקבל ממנה ברכה או עצה. אך הרבנית אינה עוסקת רק בתחומים השמורים מסורתית לרבניות. המנהג העתיק פדיון נפש, למשל, שבעבר היה שמור רק לגברים, קיבל אצלה פרשנות נשית, ואלפי חסידות מגישות לה תרומות, כדי שתעבירן לידי נזקקים. טקסים אלה כמו גם קבלת הקהל הסדירה שהיא עורכת, הטישים לילדי החצר ואחרים מציירים את דמותה כאדמו"רית של חסידות בעלז.

     

    עלונים תמורת תאומים

    הדבר הבולט ביותר במראה דמותה של הרבנית הוא כיסוי הראש הגבוה שהיא חובשת לראשה, הקרוי "שטרן טיכל" (מטפחת כוכב). כיסוי הראש הייחודי, ספק כובע, ספק מטפחת, שהתנשא מלא מעט ראשים של נשות חסידים רמות מעלה במאות הקודמות, הפך עם השנים לסימן ההיכר של רבנית בעלז המכהנת, ובשנים האחרונות, לזה של הרבנית רוקח. 

     

    סימן ההיכר של הרבנית - מטפחת כוכב. הרבנית שרה רוקח (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת) (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)
    סימן ההיכר של הרבנית - מטפחת כוכב. הרבנית שרה רוקח(צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)

     

    אף שחסידות בעלז ידועה כעשירה ומבוססת, שרוב חסידיה עובדים לפרנסתם, ביססה הרבנית את מעמדה כאחת מפעילות הצדקה הבולטות ביותר בירושלים, ותכופות היא מארגנת ערבי התרמה ליתומים, אלמנות ומשפחות קשות יום. מדי שנה, לפני החגים, נוסעת הרבנית למסעי תרומות חובקי עולם לטובת הנצרכים, אך גם בשאר ימות השנה היא מקדישה את עיקר זמנה למעשי צדקה.

     

    ברבות השנים, נאספו בקרב חסידי בעלז לא מעט סיפורים המתארים מופתים וישועות פרי ידיה, כאלה המאפיינים כל אדמו"ר ראוי לשמו. "כשהיא חיתנה את בנה יחידה, שלא מזמן חיתן בעצמו את בנו, היא ביקשה מבני זוג שהכירה לארח את אחותה במהלך ימי החתונה ושבת החתן", מספר אחד המקורבים לרבנית. "בני הזוג היו חשוכי ילדים מזה 14 שנים, והרבנית הבטיחה לבעל, בתמימות האופיינית לה, כי אם יכניס את אחותה לביתו, מובטח לו ילד תוך תשעה חודשים, וכך אכן אירע".

     

    סיפור אחר שרץ בחצר מתאר עסקה שרקמה עם בעל בית דפוס, שמספק לרבנית בחינם עלוני פרסום למסעות הצדקה שלה. "גם כאן, היא שאלה אותו מה הוא מזמין, בן או בת", מספר המקורב. "ואז מיד הפטירה: 'הרי אי אפשר באמת לבחור, אז שיהיה גם בן וגם בת, טוב?'. לפני שלושה שבועות, נולד לבעל בית הדפוס המאושר תאומים - בן ובת".

     

    "רב'ה לכל דבר ועניין"

    החל מיום רביעי מדי שבוע, מקדישה הרבנית את זמנה לסבב טלפונים אל עשרות אלמנות מרחבי הארץ והעולם. למעשה, כל אלמנה שהרבנית מכירה זוכה בימים שבין רביעי לשישי, לשיחת טלפון מצד הרבנית ולהתעניינות בשלומה.

     

    פעמיים בשנה יוצאת הרבנית לנופש, בישוב טלסטון (קריית יערים), הסמוך לירושלים. גם שם, מספרים מקורביה, הם נאלצים לנתק אותה משרשרת השיחות האין סופית וממבצעי העזרה שלה, לטובת מנוחה. "כל רגע אצלה הוא זמן טוב לעזור לעוד מישהו", אומר אחד מהם. "היא כל הזמן אומרת לי שחבל שיש רק 24 שעות ביממה, היא הייתה שמחה לעוד זמן, שיוקדש כמובן לאחרים".

     

    הרבנית שרה רוקח עורכת טיש לילדי החסידות

     

    "לפני חודשיים", הוא מספר, "נפטרה בשישי בבוקר אלמנה שהרבנית הייתה מתקשרת אליה בקביעות בשישי בבוקר. באותו שבוע הרבנית שינתה ממנהגה, והתקשרה אליה כבר ביום חמישי. רק כשהיא הגיעה לניחום אבלים, בנה של האלמנה, אחד הרבנים הידועים בירושלים, שם לב לעניין".

     

    "מסתובבות בביתה כל מני נשים מסכנות ששום אדם שפוי לא היה מכניס לביתו", מספר מקורב אחר. "היא מארחת, מאכילה ומטפלת בכל מיני משפחות חלשות, או באנשים שאין להם בית. חלקם הגדול בכלל לא בני החסידות".

     

    "לא יודע אם יש עוד כזו אישה שמסורה לזולת כמו הרבנית. כשהיא עומדת בבית הכנסת, אנשים ניגשים אליה, מבקשים ברכה ועזרה - הכול עובר טיפול אישי. זו לא רבנית רגילה, היא רב'ה לכל דבר ועניין", מסכם המקורב.

     

    המועדפת והדחוי

    המועדפת. כך מתארים בחצר בעלז את מעמדה אצל אביה, האדמו"ר הקודם של חסידות ויז'ניץ בבני ברק, הרב משה יהושע הגר, שנפטר לפני כשנתיים.

     

    "כבר אצל הסבא היא הייתה מקום ראשון", מספר אחד מאנשי חצר בעלז, על הרבנית שהייתה אהובה באופן מיוחד גם על ידי סבה, האדמו"ר חיים מאיר הגר. ההעדפתה על פני יתר אחיה ואחיותיה, היא תופעה חריגה בחברה שמטפחת לרוב את הבנים, הנתפסים כיורשים הטבעיים, אך הרבנית רוקח הייתה, ככל הנראה, דמות מיוחדת כבר בילדותה.

     

    "היא הייתה מאוד צדיקה, לא הייתה מפספסת אף תפילה בבית כנסת. תמיד הייתה משתתפת בטישים של הסבא,

    שעד ליום פטירתו היה קשור אליה במיוחד", מספר אחד המקורבים. "'מיין שורל'ה' (שורל'ה שלי), ככה היה קורא לה סבא שלה, האדמו"ר".

     

    לדברי המקורבים, תועפות החיבה שהורעפו עליה, לא עוררו את קנאתם של אחיה, וגם להם היה יחס חם במיוחד כלפיה. אלא שלצדה של האחות האהובה במשפחה, היה גם את האח הדחוי. הבן הבכור, ישראל הגר, שיחסיו עם אמו היו קשים מאוד, סבל מיחס של ניכור מצד בני המשפחה. כיום, שנים אחר כך, הוא משמש כאדמו"ר של חסידות ויז'ניץ.

     

    יחסים מיוחדים במינם נרקמו בין הרבנית לבין אחיה הבכור, שבמשך רוב חייו הבוגרים התרחק מבית הוריו. אצל אחותו הוא מצא לא פעם מקלט ואוזן קשבת. "היא הייתה היחידה שקירבה אותו, ואירחה אותו לעיתים קרובות בביתה. הוא היה יכול לדפוק באמצע הלילה בדלת בבקשת סיוע", מספר אחד המקורבים.

     

    "בכל הקשיים שהוא היה נתון בהם באותה תקופה, היא הייתה שם לצדו. היא עודדה אותו, טיפחה אותו וגם עזרה לו לחתן את ילדיו בכבוד. גם כשאביהם נפטר, והמחלוקת בין יורשיו הייתה בשיאה, היא, בשקט האופייני לה, מאחורי הקלעים, דאגה להשכין שלום ביניהם. יש לה הרבה יותר מיד ורגל בשלום ששורר היום בין שני הפלגים בוויז'ניץ".

     

    חתונת הדור

    "כשה'אימרי חיים' (כינויו הרשמי בחסידות של סבא של שורל'ה) חיפש לה שידוך, היה ברור שהוא רוצה את הטוב ביותר עבורה", מספר מקורב אחר. הטוב ביותר היה מי שכונה אז "הינוקא", והיום הוא האדמו"ר של בעלז, יששכר דב רוקח, אחיינו של אהרון רוקח, האדמו"ר המנוח מבעלז וממשיך השושלת שנכחדה בשואה.

     

    בגיל 18 נישאה שורל'ה ל"ינוקא", וחתונתם הוגדרה בעיתוני התקופה של 1965 כ"חתונת השנה". "רבבות נהרו לחתונת הדור", הייתה אז הכותרת בעיתון דבר. בתמונות שהתפרסמו בעיתונים, נראתה הרבנית לבושה בשמלת כלה אופנתית נוסח הנסיכה גרייס קלי, עם נזר מלכותי המעטר את שערה. "מי שלא ראה חתונת חסידים לא ראה חתונה מימיו, ומי שלא ראה את חתונת הינוקא שלנו לא ראה את חתונת הדור", אמרו חסידי בעלז לכתב העיתון.

     

    החתן הצעיר, בן 17, היה היורש העתידי של כס האדמו"ר של החסידות, שמאז פטירת דודו, תשע שנים קודם לכן, התקיימה ללא מנהיג. וכך, לאחר תקופת חסד בת שנה וחצי, התמנו ה"ינוקא" לאדמו"ר של בעלז ואשתו לרבנית.

     

    אז החלה תקופה קשה בחייה של הרבנית. במשך יותר מעשר שנים לא הצליחו בני הזוג להביא לעולם ילד, שבבוא היום יירש את תפקיד האדמו"ר. רק לאחר 11 שנים של ציפייה מורטת עצבים של החצר כולה, כשהרבנית כמעט בת 30, נולד בנה יחידה, אהרון מרדכי רוקח.

     

     

    הנכד של הרבנית ורעייתו הטרייה רוקדים לעיניי אלפים (צילום: מאיר אלפסי, "כיכר השבת") (צילום: מאיר אלפסי,
    הנכד של הרבנית ורעייתו הטרייה רוקדים לעיניי אלפים(צילום: מאיר אלפסי, "כיכר השבת")

     

    מאז, הפך בנה של הרבנית ליורש הרשמי של האב, והשנה, אף חיתן את בנו הבכור, באירוע עצום שבו השתתפו רבנים ואישי ציבור מקשת רחבה של זרמים בציבור החרדי, בהם האדמו"ר מגור, הרב שמואל אוירבך והרב עובדיה יוסף, שאף כיבד את האדמו"ר מבעלז בריקוד, יד ביד.

     

    השתתף בהכנת הכתבה אלי מנדלבאום

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת
    חיכתה 11 שנים לבן. הרבנית שרה רוקח
    צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת
    הרבנית ביום חתונתה. תמונה מתוך עיתון דבר
    מומלצים