שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גם בישראל: הקרב על ברית המילה

    למה לחילוני שאינו מקיים את מצוות התורה, לקיים דווקא את מצוות המילה? מה קושר אותו לפרוצדורה הזו דווקא, המתבצעת בגוף של התינוק שלו? את השאלה הזו שואלים חילונים רבים יותר ויותר. הם, משום מה, לא חושבים שעקירה מהזהות היהודית כואבת, או אפילו עגילים באוזניים של פעוטה

    החלטת מועצת אירופה שברית המילה היא הפרת זכויות האדם ופגיעה בגוף, הייתה יכולה לשקוע כעוד החלטה אנטי-יהודית ואנטישמית, מהסוג שהורגלנו אליו מאז ומעולם. אלא שמה שעד לפני דורות ספורים התקבל כרע הכרחי מגוף אירופי, הפך לאחרונה – כאן בישראל – לסוג של אידיאל נערץ במגזרים מסוימים בחברה היהודית.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

     

     

    יצא לי לשמוע את אותם הקולות מקרוב, לאחרונה, בדיונים שונים. מה שהיה קונצנזוס בעם היהודי לדורותיו, נסדק סדקים חמורים. ואף אם הסטטיסטיקה מלמדת על 97% מכלל היהודים שעודם מצדדים בעריכת טקס ברית המילה, לא הייתי מזלזל באותם קולות ספורים הנשמעים בשטח, ולא זוכים לתשומת לב ציבורית נאותה.

     

    באותו השבוע ממש, התפרסם כי בית המשפט העליון דחה את תביעתה של קבוצת אנשים להירשם בתעודת הזהות שלהם בסעיף הלאום כ"ישראלים" ולא "כיהודים". בית המשפט העליון קבע כי לא קיים לאום "ישראלי", אלא רק לאום "יהודי".

     

    את קבוצת "הישראלים" אני יכול להבין. מדובר בקבוצה חילונית של אנשים ונשים ממוצא יהודי, המנותקים שכלית ורגשית מהמהות היהודית של עברם. הם מהווים גלגול של תנועת "הכנענים" שהוקמה בשנות ה-40 על ידי אנשי הרוח יונתן רטוש, עוזי אורנן ואהרן אמיר. אלה תפסו את המרחב הגיאוגרפי ואת השפה העברית, כמגדירי הזהות של העם "העברי" - עם שאיננו מוגדר על ידי דתו ועברו הגלותי. אני יכול לשער כי "הישראלים" מתנגדים לברית המילה, ובוודאי לא מוצאים בה טעם.

     

    מה יענה היהודי החילוני?

    אני מבקש לדבר על קבוצת הרוב המגדירה עצמה כ"יהודית". אם תשאלו את האדם הדתי או החרדי מה

    מגדיר את יהדותו (מלבד היותו בן לאם יהודייה), הוא יענה ללא היסוס: "התורה".

     

    אך מה יענה היהודי החילוני? הוא הרי אינו יכול לענות בכנות שהתורה מגדירה את יהדותו, כיוון שהוא לא מקיים באדיקות את מצוותיה. למה, אם כן, שיהודי חילוני, שאינו מקיים את היהדות ההלכתית ואינו מאמין באידיאל התורה והמצוות, יניח את בנו הרך בן שמונת הימים תחת איזמל המוהל? מה קושר עדיין את אותם 97 האחוזים למצוות המילה? ומה מבטיח לנו שבניהם ימשיכו לשמר את המסורת? 

     

    ובכן, כאן העסק מתחיל להסתבך. היהודי החילוני איננו יכול לומר, כמו קבוצת "הישראלים", כי הטריטוריה היא שמגדירה את זהותו, שכן הוא מרגיש שייך גם לצעירים היהודים החיים בברלין או בניו-יורק. מה משותף, אם כן, בינו לבינם? בין כולנו?

     

    על היהודי החילוני לאתר סמלי זהות מכוננים, יסודיים, שיגדירו את זהותו היהודית, והתשובות נמצאות בספר ההיסטוריה היהודית. ישנן מצוות, ערכים והתנהגויות שבלטו באלפי שנות ההיסטוריה היהודית כסמלים מכוננים. אבי האומה הישראלית, אברהם, מצווה לעשות ברית מילה כסמל מרכזי לבחירתו כעם. ברית המילה כמו יום הכיפורים, בולטים מעל תרי"ג המצוות כסמלים מכוננים.

     

    גם עקירה זה דבר כואב

    נכון, גם היהודי הערל, זה שאינו נימול, הוא יהודי. כמו שחייל הלבוש בבגדים אזרחיים הינו חייל. אבל הוא יהודי ששללו ממנו את סימני הזהות היסודיים שלו. הניסיון לשמור על הזהות היהודית ללא הברית, דומה ליצירת צבא נטול מדים, מדינה נטולת המנון ודגל, או עם נטול שפה. אי אפשר לומר "יהודי" ולהתעלם מהמשמעות שההיסטוריה יצקה לתוככי תוכו של המושג. אפשר להתווכח עד כמה כל סעיף בשלחן ערוך מגדיר את יהדותנו, אבל אי אפשר לקחת את הסמל הכי יסודי של הלאום (ואני מדגיש: הלאום) היהודי, ולהמשיך ולומר: כן, אני חי כיהודי.

     

    ההורים שמנעו מילדיהם הרכים את ברית המילה, חסכו מהם כאב של דקות ספורות. הם נמנעו מהניתוחון הזה, אבל הם כפו על ילדיהם עקירה מהסמל הכי יסודי של זהותם. מוזר בעיניי כי בעידן של עמים שלמים שמשתחררים מעול הגלובליזציה המסרסת, ומתחילים לשוב לזהותם היסודית והשורשית - דווקא אצלנו יש מי שמעדיפים לשקוע בחיקה של אירופה השוקעת, במקום להתמודד עם הזהות היסודית שלהם.

     

    אם יורשה לי להתוודות כאן, כמאמין ושומר מצוות, מעולם לא פקפקתי בנצחיות של ציווי הברית, אך זו בהחלט

    מצווה מיוחדת בנוף המצוות - בשל הנגיעה שהיא נוגעת בגוף האנושי. אך מוזר לקרוא לזה מעשה ברברי בעידן שבו כל תל-אביבי שלישי מקועקע, וכל חמישי דקור עם סוגי פירסינג שונים ומשונים בכל מקום אפשרי בגוף, וכל תינוקת שנייה שוכבת בעגלה נקובת אוזניים עם עגילים.

     

    ברית המילה במהותה אינה כה זרה לטבע האנושי, שיש בו כנראה צורך יסודי מאוד לעצב את הגוף באופן שמבטא משהו. אני מודה כי הצורך הזה זר לי עד מאוד, אבל האם הוא איננו מתחבר באופן אסוציאטיבי לעיצוב הגוף באמצעות ברית המילה?

     

    נכון שהמקועקעים ובעלי הפירסינג עושים זאת מבחירה חופשית כאנשים בוגרים. אבל אם להכניס את בנך לברית זה מעשה של כפייה (וזו אכן כפייה) – הרי שגם לא להכניסו לברית הינו מעשה של כפייה. המכניסים לברית כופים את הגוף, אך השוללים את הברית כופים את הנפש. הם עוקרים את התינוק משורשיו ומזהותו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    יש סדקים בקונצנזוס
    צילום: shutterstock
    צילום: גבי מנשה
    הרב רפי פוירשטין
    צילום: גבי מנשה
    מומלצים