שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זה מתחיל בברית מילה, ונגמר בהתבוללות
    ברית המילה היא תעודת הזהות הבסיסית של העם היהודי. היא סימן החותם שלנו, ואובדנה היא תחילתו של מדרון תלול של חציית הקווים האדומים הבסיסיים ביותר: השייכות לעם היהודי. התעוררו והקשיבו לזעקת האמהות
    בשנים האחרונות זוכה הגר לעדנה. כאבה העצום של הגר המגורשת בציוויה של שרה מבית אברהם, עם בנה ישמעאל, שהוא כידוע גם בנו של אברהם - לא קיבל ביטוי של ממש. וכך יש מי שמדבר על "עקידת הגר וישמעאל". לא פחות. קשה להזדהות רגשית עם, מה שנראה, לכאורה, כאכזריותה של שרה המגרשת, בפעם השנייה, את הגר מביתם.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

     

    עוד טורים של הרב רפי פוירשטין :

     

    קנאות דומה אנו פוגשים בדור הבא, אצל רבקה אשת יצחק. המובילה להדחתו של עשיו מהבכורה. אברהם ויצחק, האבות, שואפים להרמוניה בין צאצאיהם. דווקא האימהות - שרה ורבקה - קנאיות לשמירה על האישיות והערכיות של מי שממנו תצא האומה הישראלית.

     

    ואולי אברהם ויצחק בונים את מערכת היחסים לטווח המיידי, ואילו שרה ורבקה מרחיקות ראות, ובוחנות את הילדים לפי התאמתם לחזון הגדול של בניית האומה.

     

    הדילמה הזאת קיימת בכל דור, ובמיוחד מאז האמנציפציה, החל מהמאה ה-18, אז החלו היהודים לפרוץ את חומות הגטו. מאותו הרגע החל תהליך של התבוללות, והעם היהודי החל להיכנס למגננה.

     

    זוהי בדיוק חרדתן של שרה ורבקה, אמותינו המכוננות. הן חרדות מאיבוד הזהות המיוחדת של הדור הממשיך. הן יודעות עד כמה קל להישטף בזרם התרבותי, בעולם נטול גבולות. חז"ל הסבירו את הביטוי "אברהם העברי" כך: כל העולם נמצא מהעבר האחד, והוא מהעבר השני. קשה להיות כל הזמן "מהעבר השני", מול עולם צבעוני, תרבותי, יצרי וגועש. הקושי של אברהם נמשך גם בדורנו.

     

    מה הקו האדום שלכם?

    בשבוע שעבר, כתבתי על ברית המילה. המאמר זכה לתגובות רבות. נדמה לי ששרה ורבקה מוסיפות

    משקל עצום למעשהו של אברהם, שכרת את ברית המילה בבשרו. לכל הורה ישנו "קו אדום", או ליתר דיוק אוסף של "קווים אדומים" בנושאים מגוונים. מהו הקו האדום היהודי שלנו?

     

    לשומר המצוות יש אולי יותר קווים אדומים בתחום היהדות, מחברו שאיננו שומר מצוות. אבל יש תחום אחד שהוא "קו אדום" משותף לכל מי שרואה עצמו יהודי. ההורה היהודי רוצה שילדיו יינשאו עם יהודים, שלא יצאו מכלל ישראל. שהנכדים יהיו יהודים. זה "הקו האדום שבאדומים" - השייכות לעם שלנו.

     

    ברית המילה היא תעודת הזהות הבסיסית. היא סימן החותם שלנו. רבים מהטוקבקיסטים שאלו, מדוע על אבר המין של הילד? אולי התשובה לכך היא, שאבר המין של האדם הוא זה שאחראי על יצירת הדור הבא. וכאן טובע העם היהודי את חותמתו: תהיה אשר תהיה, תבחר את אשר תבחר, אך הישאר בתוך העם, אתה וצאצאיך אחריך.

     

    הזמן שלנו אוזל

    זה גם המסר של אמהות האומה. הן עומדות על המשמר. כשהן מריחות סכנה של אובדן זהות, הן

    לוחמות כלביאות המגוננות על גוריהן. לאברהם ויצחק - לב פתוח. אברהם מכונה על ידי ה' כ"אב המון גויים", ויצחק אוהב את עשיו דווקא. אבל שרה ורבקה נאבקות על הזהות. הן מוכנות לשלם על כך מחיר כואב, אבל הן מרחיקות ראות. אין שמירה על זהות ללא מחיר, ללא ויתור, ללא קורבן.

     

    לא אהבתי את נאום התוכחה של יאיר לפיד כלפי הצעירים הישראלים היורדים לברלין. לא נאומי תוכחה ישמרו על הזהות היהודית והישראלית. רק חינוך עמוק לחיבור ליהדות, לדתיים ולחילונים, לכולם. ובבסיס החינוך - שמירה על הסמלים המכוננים. ברית המילה, ללא ספק, היא הסמל המכונן. כל כך מכונן בתודעה הלאומית שלנו, עד שבטעות אנשים מתבלבלים וחושבים שמי שלא נימול איננו יהודי, וזו כמובן טעות. אך הטעות הזו מלמדת על עומק משמעותו של סמל הברית בתודעה הלאומית שלנו.

     

    מוטב יעשה לפיד, אם כמנהיג חילוני אותנטי יעשה בדיקה עמוקה ושורשית, מדוע זה קורה לנו? מדוע צעירים נפלאים ומוכשרים לא מוצאים את עצמם כאן? האם זה רק מחירי הדיור? יוקר הקפה? ואולי משהו בשורשים שלנו הפך לחלול ונבוב. משהו הפך ללא מספק. דווקא לפיד וחבריו יכולים להוביל לניתוח מעמיק של מקורות הניכור.

     

    מוטב יעשו הרבנים הראשיים החדשים, וישאלו את עצמם מהי האחריות של הממסד הדתי לניכור
    העצום של הנוער. מדוע הערכים הנצחיים והעמוקים של היהדות נדמים כחשוכים, דחויים ומנוכרים. מרבים לדבר על המאות-אלפים שהיו שם, בהלוויית הרב עובדיה זצ"ל, אך איש לא מדבר על המיליונים בציבור הישראלי, שחשים רחוקים ומנוכרים מכל מה שהוא ייצג.

     

    אני צמא לראות את תוכנית העבודה של הרבנים הראשיים, כיצד הם מתכוונים לחבר את הנוער הישראלי לשורשיו. אני לא מדבר על החְזרה בתשובה, כי אם על זהות יהודית.

     

    אין לנו זמן. אחוז נישואי התערובת בעולם היהודי (לא בישראל) הינו עצום, ומסכן ממש את עתידם של חלקים גדולים מהעם היהודי. צריך להתעורר ולהקשיב לזעקת האימהות, כי בנפשנו היא.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    איפה עובר הקו האדום של הישראלי הממוצע?
    צילום: סי די בנק
    צילום: גבי מנשה
    הרב רפי פוירשטין
    צילום: גבי מנשה
    מומלצים