האם נוהל חניבעל מותר על פי ההלכה?
בשום אופן לא, טוענים כותבי הקוד האתי היהודי: "אסור שהמטרה תהיה להרוג את החייל, בחיי אדם אנחנו לא פועלים משיקולי תועלת, וגם כשאנחנו מחייבים חיילים למסור את נפשם אסור לנו לזלזל בחייהם". ספר ראשון מסוגו נותן מענה עומק לדילמות המוסריות שאיתן מתמודד צה"ל, מנקודת מבט יהודית
כבר לפני קום המדינה והרבה לפני הופעת הספר "תורת המלך", שקבע כי בכל מקום שבו נוכחתו של גוי מסכנת "חיי ישראל" מותר להורגו - עסקו רבנים בדילמה המוסרית אם מותרת הפגיעה באזרחים חפים מפשע.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
ב-1938, בעיצומו של "המרד הערבי הגדול", עצרו ערבים-פלסטינים מונית ליד צפת, רצחו בירי חמישה נוסעים יהודים ולאחר מכן אנסו צעירה יהודייה שהיתה ברכב והרגו אף אותה. בתגובה, זרקו אנשי אצ"ל, בהם שלמה בן יוסף, רימון על אוטובוס ערבי. אף שאיש לא נהרג בפיגוע הזה, הוציאו הבריטים להורג את בן יוסף.
בתגובה, החלו אנשי האצ"ל בסדרת פיגועי נקם שבהם נהרגו עשרות אזרחים ערבים. נוכח המאורעות, פרסמו שני הרבנים הראשיים דאז, יעקב מאיר ויצחק אייזיק הרצוג פסק הלכה שבו קבעו: "חלילה לשום אדם בישראל ללמוד אל דרך רשעי הגויים. חלילה למי שהוא אפילו להעלות על רוחו מחשבת פיגול, מחשבת נקם בלי משפט, מחשבת רצח, מחשבת שפיכת דמי נקיים, יהיו מאיזו אומה ומאיזו דת שיהיו".
נוהל אשת יפת תואר
מאז חלפו עשרות שנים, ובינתיים ידעה ישראל שבע מלחמות רשמיות ושאר עימותים צבאיים, ובשיח הציבורי עלו לא פעם שאלות הנוגעות לקוד האתי של צה"ל.
בעשר השנים האחרונות, העלו קצינים בכירים בצה"ל, כמו גם רבנים מבקרב הציונות הדתית, את הטענה כי הצבא מאבד מחוסנו,
נוכח החשש המופרז מפגיעה בחיי חיילים או בחפים מפשע. בתקופת מלחמת לבנון השנייה, החריפה הביקורת כשיישובי הצפון הותקפו במאות טילים מדי יום, אך הרמטכ"ל דן חלוץ וראש הממשלה אהוד אולמרט, השתהו עד שהחליטו על כניסה קרקעית לדרום לבנון.
במהלך המלחמה ההיא, יזם הרב אברהם גיסר, העומד בראש מכון "משפטי ארץ", כתיבת ספר שיעסוק בסוגיות המוסריות שאיתן מתמודד צה"ל בשגרה ובחירום, מנקודת מבט יהודית. יותר משבע שנים אחר כך, קרם המיזם שלו עור וגידים כשהרבנים עדו רכניץ ואלעזר גולדשטיין, שניהם חברים במכון "משפטי ארץ" ומשרתים במילואים, הוציאו את הספר "אתיקה צבאית יהודית" - עיון יסודי ראשון על סוגיות צבאיות אתיות באור ההלכה.
איך אפשר לדבר על אתיקה יהודית, כאשר התורה מתירה "אשת יפת תואר", כלומר שבי של נשות האויב?
ראשית חובה להבהיר כי התורה לא המליצה על שבי של 'אשת יפת תואר'", אומר הרב רכניץ, "אלא ניסתה לעשות רגולציה למשהו לא ראוי, או כפי שהדבר נקרא בלשון חז"ל "דיברה תורה כנגד יצר הרע'.
"גם במלחמת העולם השנייה אנסו לוחמי הצבא הסובייטי נשים בגרמניה, כך שמדובר בבעיה מודרנית. אנחנו שמחים שהיום יש אמנות בינלאומיות שמגבילות עימותים, בין השאר ביחס לשבויים. זה טוב לנו, הן כנפגעים של עימותים והן ככאלו שנמצאים בצד הפוגע של העימות. זה חלק מהמטרה של הספר, להראות שיש לתורה אמירה משמעותית בתוך המציאות המודרנית".
אבל התורה מחייבת להרוג את העמלקים, כולל נשים וילדים.
"ליהדות יש יחס רציני לחיי אדם, ואנחנו שמחים לחיות בעולם שבו אסור לפגוע באזרחים", אומר הרב גולדשטיין. "הדוגמאות של עמלק ו'אשת יפת-תואר' הן דוגמאות קיצון. המקורות אכן מורכבים, אבל אי אפשר לקרוא פרשת השבוע ולגזור ממנה באופן פשטני משמעות לימינו אנו, ודאי שלא במקרים בהם עומדות על הפרק שאלות של חיי אדם".
"כפי שאנו לא קוראים תנ"ך ללא פירושי רש"י ורמב"ן", מוסיף הרב רכניץ, "וכפי שהשבת שלנו היא השתקפות של ספר 'שמירת שבת כהלכתה', ולא של משניות במסכת שבת - הרי שבכל הקשור לאתיקה צבאית, אנחנו מגשרים על פער בן אלפיים שנה בעזרת מקורות הלכתיים, שנכתבו במאות השנים האחרונות, וגם בימינו אנו.
נוהל חניבעל
ב-1985 שחרר צה"ל 1,150 אסירים ועצירים תמורת שלושה חיילי צה"ל, במה שכונה לימים "עסקת גי'בריל".
העובדה כי רבים מהמשוחררים שבו לעסוק בטרור גררה מורת רוח בצה"ל, בין השאר כי שניים מהשבויים הישראלים שהוחזרו, היו חלק מקבוצה של לוחמי נח"ל שנפלו בשבי ללא קרב.
כשנה לאחר מכן, יזמו אלוף פיקוד צפון, יוסי פלד, וקצין האג"ם, יעקב עמידרור, את "נוהל חניבעל", במסגרתו נקבע כי יש לסכל חטיפה של חייל צה"ל בכל מחיר, ובכלל זה ירי מסיבי לעבר החוטפים, גם אם הדבר יגרום למות החטוף.
ב-2011 ביקש הרמטכ"ל, בני גנץ, להבהיר למפקדים כי הנוהל לא הובן כראוי, וכי אין להתיר הריגת חייל כדי למנוע חטיפה, אבל הסוגיה ההלכתית והמוסרית נותרה בעינה. בספר החדש מרחיב הרב גולדשטיין מאמר שכתב בשעתו לכתב העת "תחומין", שבו קבע נחרצות כי נוהל חניבעל המקורי מנוגד להלכה.
"אסור שהמטרה תהיה להרוג את החייל, בחיי אדם אנחנו לא פועלים משיקולי תועלת, וגם כשאנחנו מחייבים חיילים למסור את נפשם אסור לנו לזלזל בחייהם", אומר הרב גולדשטיין. "זה לא מקובל בהלכה, וזה פוגע בתחושת הערבות ההדדית שעליה מושתת הצבא. לעומת זאת, פעולה צבאית שנועדה לחלץ את החייל החטוף או לפגוע בחוטפים, מותרת על פי ההלכה, למרות החשש שבפעולה ייפגעו הלוחמים או החייל החטוף".
לא חוששים לחלוק על אסא כשר
הספר "אתיקה צבאית יהודית" אינו עושה שימוש בלשון הלכתית וגם לא בלשון אקדמית, אלא דובר "ישראלית" ופונה גם לחייל ולמפקד. בצורה מסודרת וברורה דנים המחברים דנים בסוגיות ערכיות כגון גיוס בני ישיבות, סירוב פקודה מטעמים דתיים, אם מלחמה לשחרור הארץ היא מלחמת מצווה, התאבדות בעת מלחמה, הסתכנות בעת הבאת חללים לקבורה ועוד.
הספר כולל גם 21 סיפורי מורשת, המשולבים בסוגיות הערכיות שעליהן דנים המחברים. בין השאר מובאים סיפורי הגבורה של רס"ן רועי קליין שקפץ על רימון והציל את חיי חבריו, אורי אילן שהתאבד בשבי הסורי וכתב על פתק "לא בגדתי", אביגדור קהלני ויהודה דובדבני שקיבלו צל"שים על תפקודם במלחמת יום כיפור ועוד.
למרות שבכתיבת הספר, הסתמכו הכותבים על מקורות הלכתיים, בסוגיה של פגיעה בחפים מפשע, הם העדיפו להתבסס על פרופ' אסא כשר והדין הבינלאומי, אבל גם לא חששו להתעמת איתם.
"כאשר הדברים הגיוניים, לא פלא שהם נאמרים גם על ידי אחרים ובהם אסא כשר", אומר הרב רכניץ. "עם חלק מדבריו אנחנו מסכימים, ועל אחרים אנו חלוקים. לדוגמה - בשאלה מה מתיר לנו מבחינה מוסרית לשלוח אדם לקרב ולסכן את חייו למעני.
"פרופ' כשר טוען שאנחנו כעם עושים תורנות בינינו. לדעתנו זו ראייה פרטית וצרה, ואנו לעומתו מתייחסים למדינת ישראל כיישות אחת, והדבר נכון גם לגבי האויב. כאשר נלחמים מול מדינה אויבת, אנחנו מכוונים את ההתקפה אל הכוחות הלוחמים, אבל אם האויב ישים ילד בכל טנק, זה לא יעניק לו חסינות. הילד לא אשם, אבל הוא חלק מקולקטיב, והדבר תואם את החוק הבינלאומי"
.
"גם כאשר מחבלים מסתתרים בין אזרחים. ברור שאני לא מוכן לפגוע באופן מכוון באזרחים, אבל כאשר מחבלים מסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אני מנסה לפגוע בלוחמים, למרות שאני עלול לפגוע בבלתי מעורבים. זו האמירה שלנו שמקבילה לאסא כשר וגם לחוק הבינלאומי".
לפנייה לכתב/ת 
