שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משגיח לא בא, משגיח גם לא מטלפן
    אם כבר "משטרת כשרות", שתוודא שהמשגיחים מטעם הרבנות עושים את עבודתם, שהמשגיחים מקבלים תלוש משכורת וזכויות סוציאליות, ושאינם מקבלים טובות הנאה. אולי אז העסקים שברחו להם יחזרו למערכת מתוקנת, והציבור יחזיר את האמון בתעודות הכשרות
    השבוע התבשרנו על הצעת חוק של המשרד לשירותי דת, להקנות סמכויות נוספות לפקחיה, מה שמכונה "משטרת כשרות". הגברת אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות, יוצרת מונופול הפוגע בצרכני אוכל כשר, ומביאה למציאות הגובלת בגרימת הונאת הציבור - במקום מניעתה.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

     

    בהיעדר פיקוח חיצוני ואובייקטיבי על מערך הכשרות הרשמי, מי שאמון על האכיפה נגוע בעצמו בחוסר אמינות. בעבר התייחס לכך מבקר המדינה בדו"ח משנת 2009, שבו עלו ממצאים חמורים שנגעו, בין השאר, בהיעדרם של משגיחים בשעה שהיו אמורים להיות בבתי העסק, או כלל לא נמצאו בו.

     

    בירושלים מעידים בעלי עסקים רבים כי המשגיחים מגיעים לעיתים רחוקות, לכמה דקות בלבד, וכלל אינם מבצעים בדיקות בעת הביקור. בעל בית קפה, המגדיר עצמו כ"דתי לשעבר", העיד כי המשגיח אינו נמצא כלל בבית העסק, ואומר: "אני סומך עליך". אפילו את התשלום הוא מקבל בדואר. המצב מגיע עד כדי אבסורד: דתיים רבים אינם סומכים עוד על תעודת הכשרות, ויותר מכך, המשגיחים של הרבנות בעצמם אינם בוטחים בכשרות שהם מעניקים.

     

    ניגוד עניינים שמוליד קלקול

    ישנו גוף אחד שאינו חשוף לאכיפת החוק, והוא הגוף המחזיק בזכות הבלעדית לפקח על הכשרות - הרבנות

    הראשית לישראל. נוצר מצב שבו הגורם הרגולטורי הוא בעל עניין, הוא המבצע והמפקח גם יחד. במציאות אנחנו יודעים כי ניגוד זה מוליד קלקול.

     

    כאשר המשגיח אינו עושה את עבודתו נאמנה, נולד משולש של שתיקה הנבנה מאינטרסים משותפים. הצלע הראשונה היא המשגיח שעובד מעט שעות עבור הכנסותיו, הצלע השנייה היא בית העסק המקבל תעודת כשרות מבלי שיאכפו ו"ישגעו לו את הראש", והצלע השלישית היא הצרכן המקבל מבחר ענק של מסעדות כשרות, ומרגיש פטור מכל חשש.

     

    גופי כשרות אלטרנטיביים שקמו ברחבי הארץ, דוגמת פרויקט "נאמני כשרות בקהילה" של "סיעת ירושלמים" שהח"מ עומד בראשו, באים לסייע למסעדות שהבינו כי הן משלמות עבור משגיח שאינו מעורב או נוכח מספיק, בכדי שהלקוחות יוכלו לסמוך על הפיקוח שלו.

     

    גם כשר, גם בריא: תחרות

    מבחינה הלכתית, בעל העסק אינו נאמן על עצמו שכן הוא רוצה למקסם את רווחיו. עם זאת, יש לראות בעין יפה את רצונם של בעלי עסקים להמשיך לשמור כשרות. בירושלים לדוגמה, ישנם הרבה צרכנים שבעבורם המילה של בעל בית העסק מספיקה.

     

    מי משגיח על המשגיח? (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    מי משגיח על המשגיח?(צילום: אלי מנדלבאום)

     

    מי שנמצא בתווך אלה האנשים שמעוניינים בכשרות עם פיקוח, אך יודעים כי הכשרות מבית הרבנות איננה נותנת מענה הלכתי ראוי. פרויקט "נאמני כשרות בקהילה" ודומיו נותנים מענה לבית העסק וללקוחות הללו, כאשר בפרויקט ישנם מתנדבים מהקהילה העובדים תחת פיקוח של רב מקומי, על מנת לתחזק את הכשרות במקום כגורם אובייקטיבי ומקצועי.

     

    על מנת לתקן את המציאות המעוותת הזאת בצורה אמיתית, יש צורך בתיקון החוק ובפתיחת השוק לסוכנויות פרטיות שיתחרו על אֵמון הצרכנים בשקיפות ובחסות הלכתית של רבנים בעלי שם, כפי שקורה בחו"ל. התיקון ידרוש מאתנו מודעות צרכנית, שחסרה גם כיום בקרב הציבור הנותן אמון במערכת הלוקה בחסר. הרבנות הראשית תישאר בתפקיד רגולטורי כיאה לרשות ממלכתית.

     

    אם כבר משטרה

    אם לא יתוקן החוק, אני מציע בכל זאת להקים "משטרת כשרות", אבל מסוג אחר: משטרה שתוודא

    שהמשגיחים מטעם הרבנות הראשית עושים את עבודתם. פקחים שייקחו דגימות אוכל מעסקים עם תעודות כשרות, שיוודאו שהמשגיחים מקבלים תלוש משכורת וזכויות סוציאליות, ושאינם מקבלים טובות הנאה.

     

    אז אולי העסקים שברחו להם יחזרו למערכת מתוקנת, והציבור יחזיר את האמון בתעודות הכשרות. עד אז, ימשיכו הארגונים האלטרנטיביים לקדם מערך כשרות קהילתי, העונה על כל דרישות ההלכה הקפדניות ביותר, תוך חיזוק האמון והיחסים בין העסקים, לבין ציבור שומרי הכשרות.

     

    • הרב אהרון ליבוביץ׳ הוא יוזם פרויקט ״נאמני כשרות בקהילה״ לתעודת כשרות אלטרנטיבית בירושלים, ראש ישיבת ״סולם יעקב״ ומזכיר סיעת "ירושלמים" במועצת העיר ירושלים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים