שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מהו הפתרון למפגעי הזיהום במפרץ חיפה?

    הבעיה הכואבת של מפעלי תעשייה כימיים השוכנים בסמוך לאזורי מגורים עלתה לאחרונה לכותרות, בשל סדרת מחדלי זיהום ומפגעי ריח במפרץ חיפה ובעתלית, שהוציאו מאות מפגינים לרחובות. האם העתקת המפעלים למקום מרוחק תמנע את הבעיה, וכיצד צריכים לנהוג המפעלים, הרשויות והציבור?

    זה לא החום הגדול, גם לא שריפה של קיץ או חס וחלילה רוחות מלחמה שמדאיגים את תושבי חיפה והכרמל בשבועות האחרונים. זו השגרה של מפעלי תעשייה שמזהמים את הסביבה ומסכנים את בריאות הציבור, שמלווה את האזור שנים רבות ושוב מאיימת בימים אלה.

     

    לכותרות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה

     

    להלן דוגמא לכמה מהאירועים שהתרחשו באזור רק בחודש האחרון:

     

    - שריפה לא מבוקרת של פסולת באתר פיראטי, המזהמת את האוויר וגורמת למטרדי ריח;

     

    - דליפות דלק חוזרות ונשנות ממיכלי אחסון של דלק גולמי של החברה הממשלתית לתשתיות נפט ואנרגיה (תש"ן), שמובילות לזיהום קרקע ומי תהום וחשודות כמקור לתחלואת סרטן גבוהה בקרב התושבים הגרים בסמיכות למתקן;

     

    - ולהבת אש מאיימת בלב המפרץ, שמקורה בשריפה מבוקרת של אתילן שהשתחרר כתוצאה מתקלה במתקן של כרמל אוליפינים מקבוצת בז"ן.

     

    התנהלות מסוכנת בעתלית

    לתוך כל אלה חוזרת ועולה ההתנהלות הרשלנית והמסוכנת של מפעל שרפי כרמל (כרמל כימיקלים) מקבוצת דור בעתלית, שמאיימת כבר שנים רבות על תושבי העיר ובעיקר על אלה שגרים סמוך לגדר המפעל.

     

    הפעם, המפעל התרשל בטיפול בחומרים מסוכנים בשטחו. האירוע החל בשפך לא מבוקר של חומר כימי מסוכן בשם בנזיל כלוריד אל הקרקע שהוביל למטרדי ריח קשים ולזיהום אוויר חריף. בהמשך, לא נמסר דיווח לרשויות כנדרש בחוק, כוחות החירום שהגיעו לטפל במפגע עוכבו בכניסה למפעל, וטיפול העובדים במפגע בוצע ללא מיגון מתאים.

     

    מחדלים נוספים היו אחסון חומרים מסוכנים בניגוד להוראות, מחסור באמצעים לטיפול באירועי חירום ואי תדרוך מתאים של העובדים כיצד לנהוג בעת חירום.

     

    כל אלה, הובילו את המשרד להגנת הסביבה להפסיק את היתר אחסון הרעלים של המפעל, שמשמעו הפסקת הפעילות של המפעל לעת עתה.

     

    תושבי עתלית דורשים כבר שנים ארוכות, ועכשיו ביתר שאת, לסגור את המפעל או להעביר את מתקניו למקום אחר.

     

    המפעל, לעומת זאת, טוען ש"החברה מייחסת חשיבות רבה לנושא איכות הסביבה והשקיעה בשנים האחרונות מיליוני שקלים בנושא", וכן שהיא נמצאת במהלך מתקדם להסדרת הפעילות בהתאם לסיכום עם הרשויות.

     

    כמו כן, מבט באתר האינטרנט של החברה מעלה טענה מעניינת כי "החברה החלה את פעילותה באזור תעשייתי מבודד. עם השנים החל הישוב (עתלית-ע.ו.) לגדול ולהקיף את קבוצת המפעלים, דבר שהוביל לפני כשנתיים את הנהלת החברה לקבל החלטה אסטרטגית להעמיק את הטיפול בכל הקשור להגנת הסביבה ובניהול דיאלוג פתוח עם כל הגורמים (רשויות ותושבים)".

     

    תעשייה אינה בהכרח מנוגדת לסביבה 

    אולם הסאגה ארוכת השנים סביב האירועים המזהמים במפעל שרפי כרמל בעתלית מעלה את הסוגיה הסבוכה והבוערת של סמיכות בין מפעלי תעשייה כימים ואזורי מגורים. אך לא פחות מכך היא גם מחדדת את הצורך באחריות אישית וציבורית ובמחויבות של מנהלי ועובדי מפעלי התעשייה השונים ושל הרשויות המקומיות והלאומיות לבריאות הציבור.

     

    אמנם הפתרון לסוגיות הסבוכות הללו אינו פשוט, ובטח מחייב לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, אבל ישנן בכל זאת כמה נקודות כלליות שחשוב להתייחס אליהן:

     

    1. מדינת ישראל היא מדינה קטנה וצפופה ולכן אין לה חצר אחורית. העברת מפעל מזהם או מתקן מסוכן ממקום אחד למקום אחר אינה פתרון סביבתי. הדגש צריך להיות על הפחתת הסיכון ומניעה שלו מראש על ידי תכנון נכון של תהליכים והתאמתם לאזור הפעולה של המפעל, היערכות מרבית להגנה על הסביבה ועל בריאות התושבים על ידי הגדרת תרחישי סיכון ונוהלי עבודה בשגרה ובחירום, הפחתה של מלאי החומרים המסוכנים למינימום, ניטור רציף של איכות האוויר ומזהמים רלוונטיים, דיווח מתאים ובזמן אמת לרשויות ושקיפות מלאה מול הציבור.

     

    2. בניגוד להלך הרוח המקובל בציבור, פעילות תעשייתית אינה מנוגדת בהכרח לאיכות הסביבה. התעשייה בכלל והתעשייה הכימית בפרט הן נכס חשוב למדינת ישראל. כאשר מפעל זה או אחר התרשל או מעל בתפקידו יש לפעול מול מנהליו ובעליו במהירות ובנחישות ובכל הכלים החוקיים הקיימים, אבל חשוב לזכור כי הרשלנות שפוגעת בראש ובראשונה בבריאות הציבור ובאמון שלו בתעשייה וברשויות פוגעת גם בתעשיות אחרות שפועלות לצמצום המפגעים ולעבודה על פי התקנים והנהלים.

     

    3. עם כל הקושי שבדבר, תקלות ותאונות קורות נגרמות, ולכן המבחן הגדול הוא בטיפול נכון ויעיל בתקלות ובאירועי חומרים מסוכנים ובהפקת מסקנות והערכות מתאימה למניעת הישנותן בעתיד. בהקשר זה חשוב כי מנגנוני הלמידה יהיו רחבים יותר והלקחים מאירוע במפעל מסוים בארץ או בעולם יילמדו וייושמו גם במפעלים אחרים.

     

    4. הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה חייבים להגביר את הפיקוח בשגרה ובזמן תקלות ולהגביר את הניטור הסביבתי בקרבת המפעלים. מפעלי תעשייה כימית צריכים להיות מחויבים בניטור קבוע של כימיקלים רלוונטיים, אך גם הרשויות לא יכולות להסתפק במדידת מזהמי אוויר מתחבורה באזורים בהם יש סכנה לדליפה של כימיקלים רעילים ובטח לא להשאיר את כל הניטור בידי התעשייה עצמה.

     

    5. אמנם טרם הגענו לשלב בתי המשפט, אבל אין ספק שנגיע גם אליו כאשר שרפי כרמל תפעל לביטול הצו של המשרד. לצערנו, הרבה טיפול באירועים שכאלה בבתי המשפט בישראל נסחב זמן רב ונגמר לא פעם בהקלות רבות לתעשיינים וזה חייב להיפסק.

     

    6. לבסוף, הפעילות של התושבים והאכיפה הציבורית שלהם חייבת להימשך. אין זה אומר שלא צריך לסמוך על התעשיינים או על הרשויות, אלא שחייבים להמשיך ולהיות עם היד על הדופק.

     

    השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, הכריז בסוף השבוע כי בנוסף לשלילת היתר הרעלים של מפעל שרפי כרמל תוקם ועדת בדיקה לשרשרת האירועים הסביבתיים באזור חיפה. הוועדה תכין תוכנית להרחבת הפיקוח והאכיפה הסביבתית באזור ולהגברת השקיפות מול התושבים.

     

    אכן, זהו המבחן האמיתי של השר ושל המשרד. כי אחרי הכל, פרויקט הדגל החדש לצמצום אי הצדק החברתי-סביבתי, שהשיק המשרד בימים אלה, התוכנית הלאומית לניהול הפסולת וקידום חוק שקיות הפלסטיק, לא יכולים להחליף את המאבק להפחתת הסיכון מזיהום סביבתי בישראל ואת הצורך בבניית האמון בין הציבור לרשויות ולתעשייה.

     

    עדי וולפסון הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוחמד שינאווי
    הפגנה נגד הזיהום במפרץ חיפה
    צילום: מוחמד שינאווי
    צילום: דודו גרינשפן
    פרופ' עדי וולפסון
    צילום: דודו גרינשפן
    מומלצים