שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קציצות מטוגנות בטעם של ילדות: מתכון נוסטלגי

    רפי אהרונוביץ' מתחיל את סוף השבוע עם ריזוטו מצטיין במסעדת דגים ומסיים אותו עם בלאדי מרי משובח בבראנץ' השיכורים המדובר במסעדת "סרווסריה" שבתל אביב. בין לבין הוא מכין לבקשת הקוראים מתכון נוסטלגי שכולם אוהבים: קציצות בקר מטוגנות בסגנון ביתי, כמו בילדוּת

    זהו סיפור על סופשבוע אחד ארוך, אחד מיני רבים שעוברים עלי. כמו שתכף הסנגוריה תציג לפניכם, אני אינני אשם ואפילו חף מפשע. מה אעשה שהאוכל נדבק אלי? זה לא אני אליו, זה הוא אלי - בהן צדק! אתם מוזמנים לקרוא ולשפוט.

     

    עוד מתכונים בערוץ האוכל:

    פריך בפה: מתכוני יופקה בקלי קלות
    חור בקיר עם אחד, מישו: עלייתה ונפילתה של המסעדה הרומנית

    כיבוש? רק בצנצנת! מדריך ירקות כבושים של ארז

     

    יום שישי. אני עובד במרץ. לקוחות באים והולכים וברגע של מנוחת-לוחם, אני מציץ לרגע על צג הנייד כדי לבדוק מה השעה. אני מגלה לזוועתי לא פחות מ-70 הודעות בוואטסאפ המשפחתי. מכיוון שלעולם איני שותף לדיונים ולתהליך קבלת ההחלטות אלא פשוט מקבל הוראות - וטוב לי כך, באמת! - אני מדלג להודעה האחרונה.

     

    מי שראה פעם דיונים משפחתיים על איפה אוכלים יודע במה מדובר. אצלנו בכל מקרה אפשר לפרקים שהחברים לקבוצה נמצאים בשיאם של הדיונים, על הדילים וההתחשבנויות, בוועדת הכספים של הכנסת, במהלך העברת תקציב המדינה השנתי. "על מה המהומה?!", רטנתי בוואטסאפ. "למרגלית יש יום הולדת. חוגגים. מסעדת דגים ב-17:00", נכתב שם. "נ.ב: אמא כבר אישרה בשם שניכם". נו, ברור.

     

    5 לקראת ערב, יום שישי. מסעדת "דגים 206" בצפון תל אביב. שעה נהדרת לאכול את ארוחת השבת. המקום לא עמוס וחיש קל מגיעה מנה מופלאה של ריזוטו סרטנים עם זרועות תמנון מעל. חברים - הן הריזוטו והן התמנון היו עשויים פרפקט, למרבה השמחה שלי. יחד הם יצרו מנה ראשונה שהייתה מהטובות שאכלתי לאחרונה, לא פחות.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    בזמן שאני טרפתי אותה, כל השאר דנו בנושא העיקריות: איזה דגים (מים עמוקים, בריכת גלים. אפשר לחשוב שמגדלים את הבורים פה בפארק המים בשפיים), באיזו צורת הכנה, כמה קלוריות, כמה אומגה 3 יש בהם ועוד כל מיני מילים וביטויים שבינם לביני אין כל קשר. מלצרית תותחית בשם מעיין ניסתה לפתור את הפלונטר כשאני התחלתי לאבד את מעט הסבלנות שניחנתי בה.

     

    כדי להעביר את הזמן עד שיחליטו ובעצת אישתי הזמנתי לעצמי חומוס ועוד מלפפונים חמוצים מעשה בית פריכים עם חריפות מדויקת. גם אותם סיימתי ובינתיים כולם בירכו את מרגלית והתפלפלו על אופיים של הדגים, שיגיעו במהרה בימינו, אמן. אני עדיין רעב. הצילו!

     

    הישועה באה בדמות בחור בחולצה בצבע תכלת שהתקרב ואמר לנו: "אני רואה שאתם חוגגים - נרים איתכם כוסית?" הוא לא חיכה לתשובה והופ - מייד הגיעו לשולחן 8 צ'ייסרים של וודקה. מכיוון שאני היחידי ששותה וודקה בקרב משפחתי המורחבת וכדי להימנע מאי נעימות, שתיתי 6 מהם. השאר התחלקו בשניים הנותרים.

     

    אחרי עיכוב (שבשלב זה כבר היה פחות אכפת ממנו, הודות לצ'ייסרים), סוף סוף הגיעו הדגים אל השולחן: דניס אפוי בנייר עם ירקות שהיה טוב מאוד, נימוח וטעים; בר ים על הגריל באגף הבריאות ועבורי ועבור הגברת - לוקוס זוגי שעבר טיגון קל ואחריו צלייה על הגריל. היה מעולה. אמרו לי אלף פעם שזה לא חוכמה לומר שטעים לי לוקוס. אז יש לי חדשות בשבילכם - זה כן. אם הדג לא טרי מאד ואם לא הוכן על ידי יד מדויקת ואמונה, התוצאה יכולה להיות סתמית ויבשושית להכעיס. אל תגידו שלא אמרתי.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    עוד סבב של ברכות ושוב הגיע האיש בחולצת התכלת, כוסית בידו ומבט של שאלה בפניו. שתקתי שתיקה שהוא פירש כהסכמה ומייד הגיעו 8 צ'ייסרים. הלכתי על זה. "בבקשה, לא עוד ברכות", אמרתי לאישתי. "אני גמור". בקבוק מים קרים, אספרסו כפול ועוד מים והצלחתי לטעום מהקדאיף המעולה לקינוח וגם – שהרי איך אפשר בלעדיו - קרם בוואריה עם אקסטרה סירופ בטעם שוקולד. היה טעים ונעים. זה המקום להודות למרגלית, שבזכות הברכות שלה גם ישנתי, מייד אחרי הארוחה, עמוק ומצוין.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    בראנץ' שכולו בלאדי מרי

    שבת. 11.00 בבוקר. אני חוזר הביתה אחרי שהזעתי את כל הוודקה מאתמול במכון. הגברת נסעה לחוג משוטטים ויצאה לשוטט איפשהו והבית ריק. צלצלתי לר', זה שאמור לדעת איפה אוכלים ומה. קול נמוך ומרוגז עלה מצדו השני של הטלפון. "בוקר טוב!", אמרתי בטון העולץ והגבוה שאני שומר במיוחד לסיטואציה הזו, שבה אני מגלה לשמחתי הרבה שהערתי את ר' לרוב בשעה שהיא בעיניו - הו, חדוות הנעורים! - אור ראשון של יום. דממה בצד השני של הקו. "תגיד, שמעת פעם על בראנץ' השיכורים?", אמרתי. "סגוּר", הוא התיז מתוך הכרית וניתק לי בפנים.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    הודות לגוגל שנידב לי את הכתובת, התקדמתי בזריזות לבניין שברחוב בן יהודה התל אביבי מספר 48, שם שוכן הבר הספרדי "סרווסריה". כעבור שעה לא-קלה, ר' מגיע ואנחנו מסבים לשולחן על המדרכה. אחלה אוויר, אחלה אווירה ואחלה תפריט. לפני הכל ביקשנו קפה, על מנת להתאושש מדמדומי מתקפת הצ'ייסרים במקרה שלי ומהאנגובר מבעבע במקרה שלו. אט אט המקום מתמלא ונהיה תוסס.

     

    אל השולחן מגיעה פלטת דגים מלוחים עם הרינג מעולה, סלמון כבוש, ביצה עלומה ולחמניה. אחלה פתיח, שלווה בבלאדי מרי עשוי כהלכתו, עם עציץ סלרי טרי ופריך בפנים, שהיה מהטובים ששתינו לאחרונה ("אולי מאז סגירת 'יועזר'", מלמל ר' בעצב). סוף סוף נפתח התיאבון.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    המשכנו עם שני אויסטרים עם לימון ומעט טבסקו וגם מנת בטן חזיר שמנמנה ופריכה עם רוטב מתקתק וירקות פריכים, שמצדם הצריכו עוד בלאדי מרי אחד.

     

    איך שהגיעו כוסותינו, יצא בחור עם מגש עגול ועליו - ניחשתם נכון - צ'ייסרים. ר' עירה לתוכו אחד אדום שנתגלה כסנגריה ואני לקחתי וודקה, שחיזקה משמעותית את הבלאדי מרי שלי. עוד מנת לחם קלוי מרוח באיולי שעליו מונחת פרוסה מטוגנת של נקניק דם ספרדי ממורסיה ומעל הכל ביצת עין שליו. היה טעים מאד, עד שפתאום שוב יצא לסיבוב הבחור עם הצ'ייסרים. הפעם קמתי ונמלטתי על נפשי.

     

    בחוזרה הביתה בערב, הגברת מצאה אותי, רצוץ מוודקה, דגים כבושים ומה שביניהם, על כורסת הטלוויזיה. "נו, כיף להעביר יום ברוגע, אה?". "כיף, כן", נאנחתי ממעמקי הכורסה. "אין תלונות".

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    קציצות מקומחות ומטוגנות בסגנון בלקני

    לעיתים קרובות אני נתקל בשאלה למה הקציצות שמכינים כיום לא יוצאות בטעם כמו אלו שהיו מכינים פעם, בילדותנו . קצת שמן (טוב. הרבה), קצת קמח והנה המתכון של הקציצות שכה אהבתי מילדות, עם הריח המשכר שממלא את הבית. לא דל קלוריות במיוחד אבל מה זה טעים!

     

    טיפ: הכי טעים - באותו שמן שבו טיגנו את הקציצות (אחרי שסוננו המשקעים השרופים של הקציצות) – מטגני פלחי תפוחי אדמה שעברו חצי בישול בן כרבע שעה במים רותחים ומומלחים. מייבשים את הפלחים לפני הטיגון, מפזרים מעט שום ומלח אחרי הטיגון ויש אחלה תוספת. עוד סלט עגבניות ופלפל חריף ויש לכם ארוחה נוסטלגית קומפלט, שמתאימה גם לימים גשומים.

     

     (צילום: דודו אזולאי ) (צילום: דודו אזולאי )
    (צילום: דודו אזולאי )

     

    המרכיבים ל-4 מנות (לקחתי בחשבון שחלק יעלם בדרך מהמחבת לצלחת ההגשה ולשולחן):

    600 גרם בשר בקר טחון ולא רזה במיוחד - מומלץ פאלדה וצוואר

    1 בצל קצוץ דק מאוד וסחוט ביד

    3 שיני שום קצוצות דק או כתושות

    1 כף שמיר קצוץ דק

    מעט אגוז מוסקט מגורד

    2 ביצים

    1/2 כוס פרורי לחם

    1 כוס קמח

    מלח ופלפל

     

    אופן ההכנה:

    1. מערבבים את כל המרכיבים בקערה מלבד הקמח עד לקבלת תערובת אחידה.
    2. צרים קציצות עגולות ומאורכות, שטוחות יחסית וטובלים בקמח. מנערים ומטגנים במחבת משומנת למשעי - רצוי שגובה השמן יגיע לחצי מגובה הקציצות וחשוב שיהיה חם, אך לא מדי.
    3. הופכים כאשר הקציצות משחימות יפה מצד אחד ומביאים גם את הצד השני להזהבה עמוקה. מעבירים לקערה מכוסה בנייר סופג. טעים חם, טעים פושר וטעים קר.

     

    הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דודו אזולאי
    קציצות מטוגנות
    צילום: דודו אזולאי
    מומלצים