שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אני ויויאן אמסלם
    "את כל תלאותיה של ויויאן אמסלם עברתי בעצמי, באותו מקום בדיוק - בית הדין הרבני. אבל המציאות של הנשים הנקלעות לבתי הדין הרבניים, גרועה בהרבה מהסרט". שרי דיסקינד חושפת את כתב האישום הפרטי שלה נגד בתי הדין הרבניים: מריחת דיונים, מתן יד לסחיטה, העדפת הגבר והשפלות

    הסרט "גט" שזכה לאחרונה ב"פרס אופיר" לסרט הטוב ביותר, מגולל את סיפור מאבקה של ויויאן אמסלם, מול בעלה המסרב בעקביות לתת לה גט, ומול בית הדין הרבני, התומך באופן מסורתי בעמדת הגבר. זה סרט נפלא, עשוי היטב ומתאר במדויק את המתרחש בין כתלי בית הדין הרבני.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    איך אני יודעת? כי חוויתי זאת על בשרי. התחושות הקשות עדיין צרובות בנשמתי ובוערות בי. את כל תלאותיה של ויויאן אמסלם עברתי בעצמי, באותו מקום בדיוק.

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    באחד מרגעי השיא בסרט, מאבדת ויויאן שליטה, וצורחת על הדיינים "אני רוצה חופש!" הצעקה יוצאת מן הלב ומקפלת בתוכה שנים של ייסורים, ומחאה על זילזול ועוול מתמשכים. רגע כזה בדיוק הונצח בסרט הדוקומנטרי "מקודשת", של הבמאית ענת צרויה, רק בהבדל אחד: שם זה לא היה סרט קולנוע, אלא סיפור אמיתי על אישה אמיתית: עלי.

     

    לאורך כל הדרך צידד בית הדין בעמדת הגבר

    ואכן, המציאות גרועה בהרבה מהסרט. מאז ועד היום אני עושה כל שביכולתי בכדי להביא לידיעת הציבור את העוול הנורא הנגרם לנשים בבתי הדין הרבניים. לחשוף את התפיסות החשוכות והמקובעות של בית הדין, את הזלזול הפוגע והיחס המשפיל המוטח באישה, שכל מבוקשה - לקבל גט ולפתוח דף חדש בחייה.

     

    זה לא המאבק האישי שלי. היום זו אני, ומחר זה עלול לפגוע בכם או באחד מיקיריכם. שרי דיסקינד ורונית אלקבץ כויויאן אמסלם ()
    זה לא המאבק האישי שלי. היום זו אני, ומחר זה עלול לפגוע בכם או באחד מיקיריכם. שרי דיסקינד ורונית אלקבץ כויויאן אמסלם

     

    למרות שהייתי צעירה בת 27 עם ארבעה ילדים קטנים, גמלה בלבי החלטה: אני יוצאת למאבק על זכויותיי! בתחילת הדרך עוד האמנתי כי בית הדין הרבני יעשה דין צדק, אך במהרה התברר כי טעיתי. הרגע שבו פסעו רגליי לתוך מסדרונותיו האפלים של בית הדין, היה גרוע לפחות כמו הרגע שבו החלטתי להינשא לאיש שעד היום מסרב להתנתק ממני, ממשיך לאמלל אותי ואת ילדיי, ומונע מהם מזונות ראויים.

     

    במשך שנים ובעשרות דיונים דחקו בי רבני בית הדין להגיע להסכם כספי (להגיע להסכם בבית הדין, פירושו: כמה תתני שיסחטו אותך תמורת הגט), עם אדם שהצהיר כי בכוונתו לסחוט אותי ולהפוך את חיי לגיהנום. לצערי, בזה הוא הצליח.

     

    לאורך כל הדרך צידד הרכב בית הדין בעמדתו של הגבר, מבלי לחשוב אפילו פעם אחת עלי, מבלי להתחשב בילדיי, בדעותיי או בחירותי. חשתי מבוזה ומושפלת, כאילו בעיניהם האישה היא חפץ שמותר לרמוס אותו ואת כבודו עד עפר. כאילו לא מדובר כאן במשפחה, בילדים, בדיני נפשות ממש.

     

    מרחו את הדיונים על פני שנים

    עמדתי מול הדיינים בחוסר אונים מוחלט, נאלצת להתמודד עם עמדות קדומות וחשוכות מימי הביניים על מעמדן של נשים, זאת בעידן שבו נשים מכהנות בתפקידים הבכירים והרגישים ביותר בישראל. אפילו ביום שבו הבאתי, לבקשת בית הדין, הוכחות מחוקר פרטי כי הגבר חי עם אישה זרה, וכי אין כל טעם להמשך חיי הנישואין שלנו - הדיינים התעלמו מבקשתי לגט, והפצירו בי להגיע איתו להסכם, הכל בכדי לרצות אותו, גם במחיר של סחיטה ופגיעה באישה ובילדים.  

     

    שרי דיסקינד היא "רחל"    (צילום: ענת צרויה)

    שרי דיסקינד היא "רחל"    (צילום: ענת צרויה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    קטע מ"מקודשת" של ענת צרויה (צילום: רוני כצנלסון)

     

    אכן, המציאות קשה מכל סרט. אם לגיבורת "גט" היה מזל, ודיוניה התנהלו בפני הרכב מלא של בית הדין - במקרה שלי התנהלו מרבית הדיונים בהרכב חסר, ומכיוון שלא ניתן לפסוק גט בהרכב שאינו מלא – הדיון בענייני נמשך על פני שנים. במשך שנה נדחו הדיונים בשל סכסוכים בין הדיינים לבין עצמם, תוך זלזול מוחלט בחיי ובחיי ילדיי.

     

    בסופו של דבר, ולאחר שנים של מאבק, קיבלתי את הגט המיוחל, ואז נפתח קרב חדש: נושא דמי המזונות שטרם הוסדר עד היום. אם בתחילה נקבע שאקבל דמי מזונות הנמוכים מהמינימום המקובל כיום בישראל לילד, הרי שאף סכום זה הופחת ביותר מחצי לסכום מגוחך לארבעה ילדים, סכום שנמוך מהממוצע המקובל לילד אחד! ושוב, בכדי לרצות את הגבר, אך הסכום שנכתב בטעות היה אף נמוך עוד יותר.

     

    8 שנים חלפו, הרכב בית הדין הוחלף, ואב בית הדין החדש שקיבל את התיק, מעולם לא ראה או שמע אותי,

    אך הזדרז לקבל החלטה ולפיה הסכום השגוי נשאר על כנו.

     

    הגבירו את הפיקוח

    חוסר השיוויון בבתי הדין הרבניים זועק לשמיים. האישה אינה שווה לגבר, והדיינים - על פי ניסיוני המר - אינם מנסים לפסוק לטובתה. כאשר נקודה זו תשתנה, נוכל לקוות שאולי מצב הנשים המבקשות גט ישתפר, והדיונים בבתי הדין הרבניים יהיו שוויוניים, הגיוניים וצודקים. מתי זה יקרה? אולי רק כשאישה תכהן כדיינית.

     

    בשל ההטיה האוטומטית לצד הגבר, הגברים לא ממהרים לתת גט, מתחמקים מתשלומים ולא נוקטים בשום צעד לפתרון הסכסוך. כך קורה שלא מעט גברים שאינם שומרי הלכה, ממהרים דווקא לבית הדין כדי לפתוח שם את תיק הגירושין.

     

    יש לחתור לפתרון משולב, הכולל את ניתוק השליטה הכספית וביצוע הפרדה בין ההליך הפרוצדורלי של מתן גט, לבין עניינים כספיים ומשמורת
    שיתבררו מול בית המשפט לענייני משפחה, כדי למנוע את המצב שבו האישה מוחזקת כבת ערובה לסחטנות תמורת גט. וחשוב עד מאוד לשלב נשים דייניות בהרכבי בתי הדין הרבניים, שיתנו מענה וייצוג הולם לנשים.

     

    כל זאת יושג באמצעות פיקוח הדוק של משרד המשפטים (או גוף מפקח אחר) על תהליכי הדיון בבתי הדין הרבניים ומתן הגט עצמו. חשוב שהדיינים ידעו כי כל ניסיון סחיטה של האישה בחסותם, יפגע במשכורתם ואף בפיטוריהם. אולי כשזה יכאב להם בכיס, הם יחשבו פעמיים איך הם מתנהלים.

     

    זה לא המאבק האישי שלי. היום זו אני, ומחר זה עלול לפגוע בכם או באחד מיקיריכם.

     

    • הכותבת היא פעילת זכויות נשים, ובעבר חרדית מסורבת גט במשך שנים רבות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גם אני צרחתי: "אני רוצה חופש". שרי דיסקינד
    רונית אלקבץ כויויאן אמסלם
    מומלצים