שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קצת אחרת: יינות ישראליים מזנים לא שגרתיים

    תנו לקברנה ולמרלו רגילה לרגל פסח, עם זן ענבים אדום ומלכותי במחיר משתלם, הישראלי המחוספס שאו שאוהבים או ששונאים והיין הלבן המקומי הטוב ביותר שאתם לא מכירים. רועי ירושלמי עם קווים לדמותם של 4 יינות ישראליים מזני ענבים לא שגרתיים, שמתחננים לקבל מכם צ'אנס

    עד לפני 10-15 שנים, אם סועד היה מבקש במסעדה מקומית סירה - סביר להניח שהיו שולחים אותו לאחר כבוד לשבט צופי הים הסמוך.

     

    עוד מתכונים בערוץ האוכל:

  1. פריסה חגיגית: מדריך קרפצ'יו ירקות של ארז
  2. סורבה של פסח: מדריך, טיפים ו-4 מתכונים
  3. 14 הפלאפליות הטובות בישראל

     

    מאז עברו זרמו מים רבים בירקון, וזן הענבים האדום שמזוהה באופן מסורתי עם יינות חבל קוט דה רון שבדרום צרפת ועם תעשיית היין האוסטרלית (שם קוראים לו שיראז) הפך לאחד הפופולריים בישראל. סיפור הצלחתו מעיד על הדרך על כלל אכזרי - על כל זן ענבים שצובר תאוצה במכירות בשוק המקומי, ישנם עשרות זני ענבים שמחכים להתגלות על ידי הצרכן הישראלי.

     

    "על אף התדמית החדשנית שלנו בעיני עצמנו, בארץ די מהססים להתנסות כשזה מגיע ליין - רק הנועזים מחפשים זנים מיוחדים", אומרת בצער מיכל אקרמן, אגרונומית יקב "תבור". לרגל פסח, שנייה לפני כתבת היינות המסורתית שלנו, בחרנו 4 יינות זניים - 2 לבנים ו-2 אדומים - מרביעיית זני ענבים ששווה להכיר ולתת צ'אנס, עם או בלי קשר לארוחת החג. נסו ולא תתאכזבו. 

     

    1. פינו נואר | "ירדן פינו נואר" 2006, יקב רמת הגולן

    פינו נואר הוא המלך הבלתי מעורער של היינות האדומים של חבל בורגון הנחשב שבצרפת (וכן של שמפאן, שם הוא משמש לייצור שמפניה - אבל זה כבר סיפור אחר). ענביו יוצרים יינות דלילים במרקמם, אלגנטיים ונעימים מאד לשתייה, בעלי חמיצות נוכחת אך מאוזנת.

    בעקבות הביקוש, נשתלו במאה הקודמת כרמי פינו נואר גם מחוץ לצרפת - בין השאר בצפון החוף המערבי של ארצות הברית ובניו זילנד וב-15 השנים האחרונות - גם בישראל, כשיקב רמת הגולן היה הראשון לעשות כן. "חשבנו שהאיזור הקר של צפון הרמה יכול להתאים לגידול הזן הפופולרי הזה", אומר ארנון הראל, מנהל השיווק של היקב.

     

    באופן כמעט מתבקש מענב מפונפן ומיוחס שכמותו, הפינו נואר נחשב לאחד הזנים הרגישים והקשים ביותר לגידול בתעשיית היין. "מפונק", קוראים לו הייננים ומעטים מהם בארץ הצליחו ליצור ממנו יין שמצדיק את המאמץ שלהם. גם ברמת הגולן, ההתחלה לא הייתה סוגה בשושנים. "את התוצר של שני הבצירים הראשונים לא הוצאנו כיין זני לשוק - רק את השלישי, וגם אותו - בחיל ורעדה", אומר הראל.

     

    שינויים בכרמים ובגפנים שיפרו באופן משמעותי את התוצרת וב-2006 יצא לשוק סוף שוף יין זני מאוזן והדור, "פינו 'פינואי', יין מורכב שנעים מאד לשתייה ואידאלי לצריכה במזג האוויר המקומי", אומר ארנון בגאווה.

     

     (צילום: יחסי ציבור) (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)

     

    על אף שניבאו לו פוטנציאל התיישנות מוגבל - 8 שנים לכל היותר - בציר 2006 עדיין מלא חיוּת, עם ניחוחות נהדרים של פירות יער ואוכמניות. כחלק מהמגמה של היקב למכור את יינותיו המתיישנים, עדיין ניתן לרכוש את היין - בחנות המבקרים של היקב, ברשת "דרך היין" וכן ב-"מיט וויין", חנות היין החדשה של מסעדת "מיט בר", שמתמחה ביינות מתיישנים. המחיר לבקבוק: 140 שקלים. בצירים חדשים יותר – 2010 שיצא לא מזמן לחנויות היין ו-2009, שנה יוצאת דופן באיכותה שעדיין זמינה - מבטיחים יין מהנה מאד בתג מחיר סביר של כ-100 שקלים ופוטנציאל התיישנות דו ספרתי. שווה צ'אנס? בהחלט.

     

    עוד פינו נואר מקומי: יקב ויתקין מוציא מזה מספר שנים יין זני חביב מענבי פינו נואר וכן יקב הרי גליל. ביקב רמת הגולן ניתן להשיג את הפינו נואר גם בסדרת גמלא. הפער במחיר - כ-30 שקלים בינו לבין הירדן - מצדיק את ההשקעה באחרון.

     

    2. סמיון | "סמיון סינגל ויניארד" 2013, יקב דלתון

    זן הענבים הלבן והמינרלי הזה, שמקורו באזור בורדו, שם הוא משמש בין השאר ליצירת יינות הקינוח המפורסמים של סוטרן - זכה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת להצלחה יחסית בישראל. אך בעשרים השנים האחרונות, הוא כמעט ונעלם מהשוק המקומי.

     

    "הדביקו לו, שלא בצדק, דימוי של זן ענבים מיושן, בוודאי שבהשוואה לסוביניון בלאן, שהחל לצבור תאוצה בביקוש באותו זמן", אומר גיא אשל, היינן החדש של יקב "דלתון". הצלחתו של אחד הייתה לאסונו של אחר, ועם העלייה בדרישה ליינות סוביניון בלאן בישראל, נעקרו כרמי סמיון רבים. החדשות הטובות, לפחות עבור הסמיון, הן שצפויה לו תקומה בשנים הבאות בארץ; האקלים היבש השורר כאן מגלם בתוכו פוטנציאל מרשים להצלחת הזן הבורדולזי. 

    "סינגל ויניארד סמיון" מהכרם היחידני של דלתון מכרם אלקוש שבגליל העליון מהווה ביטוי מוצלח למגמה הזו, יין לא שגרתי שבשונה מהטעמים העזים והדומיננטיות של החבית ברבים מהיינות הישראליים הלבנים, נהנה מחומציות נמוכה מחד ומטעם עדין ומינרלי.

     

     (צילום: יחסי ציבור) (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)

     

    יין האוכל הזה, שילווה בהצלחה ארוחה מלאה, ניחן בארומות של בריזת ים מלוחה וחמה ותפוחי עץ ירוקים. במילים יותר פשוטות: זהו אחד היינות הלבנים המרגשים בישראל, לא פחות, שמגלם על הדרך גם תמורה מעולה בהשוואה למחיר - 69 שקלים.

     

    "2013 הייתה שנה מעולה בכרם אלקוש והיא יצרה יין יוצא-דופן", אומר אשל ומעיד על היין שיצרה קודמתו בתפקיד, נעמה סורקין. "מכיוון שאנחנו עדיין לומדים את הזן הזה, ההתבגרות של הגפנים בכרם והצטברות הנסיון מבטיחים שבשנים הבאות יווצרו כאן יינות עשירים ומורכבים עוד יותר". רשמנו לפנינו.

     

    עוד סמיון מקומי: בשנים הקרובות ישתלו כרמי סמיון עבור יקב תבור באיזור הנגב וצפויים לנפק שם סמיון זני. גם ביקב רמת הגולן מקווים שייצא בעתיד סמיון זני מהכרמים שניטעו בשנים האחרונות בעין זיוון. בינתיים ניתן למצוא סמיון ביקב פלטר המוערך שמנפק מזה עשור יינות זניים נהדרים מהענבים האלו וכן ביין הממסך "עלמה לבן" , גם הוא של דלתון (60 שקלים).

     

    3. קולומבאר | רקנאטי #3  2013

    מקורו של זן הענבים החמצמץ הזה שזכה בארץ במרוצת השנים לכינוי המטופש פרנץ' קולומברד הוא באיזור קוניאק וגאסקון שבמערב צרפת. הקולומבאר ניטע בישראל בהרחבה כבר בסוף המאה ה-19, עם בואם של המומחים שהביא לזכרון יעקב הברון אדמונד דה רוטשילד, וזאת הודות לאופיים הנוח של הגפנים ולתנובה הרבה שהם מנפקים. מאז ועד לשנות השמונים, היה הקולומבאר הזן הלבן הפופולרי בישראל, ששימש באופן היסטורי כבסיס ליינות שולחניים.

     

    במכורתו הוא משמש עד היום, יחד עם ענבי האוני בלאן, לזיקוק קוניאק וארמניאק כשבמקביל, מדברים שם על תחיית הזן הוותיק הזה ביינות ממסך ואפילו ביינות זניים ואיזוריים. ואצלנו? בשנים האחרונות ניסו רבים כמו למשל אבי פלדשטיין, היינן המיתולוגי והמוערך של יקב סגל לשעבר, ליצור מהענבים האלה יין זני מצטיין בהצלחה יחסית מוגבלת.

     

    ב-2011 היינן של יקב רקנאטי, גיל שצברג, הצליח ליצור יין זני ומרשים מקולומבאר, פראי ומינרלי מאד, בכמות מוגבלת - 300 בקבוקים בלבד, שנמכרו אך ורק במסעדת הבאסטה התל אביבית. אחרי 4 שנים, שמים השנה ביקב שוב את הקולומבאר על ראש שמחתם והפעם ביין "רקנאטי 3#" - 95% קולומבאר שמקורם בכרם גפנים בוגרות בגליל, להם ניתן קורטוב גוף ומרקם עשיר יותר הודות ל-5% שרדונה. כיף.

     

    את היין ניתן להשיג במסעדות נבחרות בלבד (למשל במסעדת "השקד" ו"האחים" התל אביביות ובמו ומו הרחובותית) - בכוס ובבקבוק. אם תבקשו יפה - ימכרו לכם בשמחה בקבוק גם הביתה.  

     

     (צילום: יחסי ציבור) (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)

     

    עוד קולומבאר מקומי: "לבן יבש" הנפלא של "סגל" שמתבסס על קולומבאר ומעניק, בפחות מ-20 שקלים לבקבוק, תמורה מעולה לכסף וכן קולומבאר זני של יקב מוני ב-39 שקלים.

     

    בנוסף, בחודשיים הקרובים יצא לשוק יין ממסך חדש של יקב תבור, (שם זמני - "בלנד לבן"), שיתבסס על 40% ענבי קולומבאר בחיזוק סוביניון בלאן, שרדונה ורוסאן.

     

    בקרוב ביין חדש. ענבי כרם הקולומבאר של יקב תבור (צילום: מיכל אקרמן) (צילום: מיכל אקרמן)
    בקרוב ביין חדש. ענבי כרם הקולומבאר של יקב תבור(צילום: מיכל אקרמן)


  4.  

    4. ארגמן | "רכסים דובב ארגמן" 2012, סגל

    זן הענבים היחידי שמקורו בישראל. גאווה מקומית? תלוי את מי שואלים. הזן הזה, הכלאה של קריניאן מדרום צרפת וסוסאו פורטוגלי, נולד כאן כדי לתת מענה לבעיה שנוצרה כשהחלו לבצור כמות גדולה מאד פר חלקה של ענבי קריניאן בישראל - אובדן עזות הצבע האדום של התירוש. הסוסאו הכהה הביא נדוניה מרשימה של פיגמנטים לענבי הקריניאן שהקנו לו את הגוף הרצוי.

    והטעם - קצת כמונו: גס ומחוספס להפליא. "זה יין שמשמש מאז ומתמיד בעיקר ליינות שולחניים וזולים", אומרת אקרמן, שהייתה במשך תקופה אגרונומית יקבי ברקן וסגל (ממגדלי הארגמן הגדולים בארץ) ומוסיפה: "המחשבה הייתה תמיד למצות את הפוטנציאל המסחרי שלו - טונות של ענבים פר חלקה. אישית, בעיני, אם תהיינה יום אחד גפנים בוגרות שיעניקו פחות תנובה ויתייחסו אל הזן הזה כראוי, יש סיכוי ליצור ממנו משהו מעניין".

     

    פלדשטיין היה היינן היחיד שיצר ב"סגל", לפני כעשור, יין זני מענבי הארגמן. את התוצאה – סמיכה ומלאה בטאנינים ואחרי 18 חודשי יישון בחביות – כמו העראק המקומי: או שאוהבים או שמעריכים. המחיר: 85 שקלים.


     

     (צילום: יחסי ציבור) (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)


    עוד ארגמן מקומי: יקב יזרעאל החביב שבצפון יוצר יין זני מארגמן וגם ביקב רקנאטי נטעו כרמים שלו בגליל העליון כמחשבה לעשות כן בעתיד. וכמובן - "אדום יבש" של יקב "סגל", שמתבסס ברובו על הזן הקשוח הזה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יחסי ציבור
    שותים ונהנים. יין
    צילום: יחסי ציבור
    מומלצים