שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך גזלנו ליהודי אתיופיה את הסיפור הציוני
    20 אלף מיהודי אתיופיה יצאו אל מדבריות סודן במטרה להגיע לירושלים. ארבעת-אלפים נספו. אבל הסיפור המדהים על ההקרבה והמסירות - נגנב על ידינו, והפך לאתוס של פעולה ציונית חד-צדדית. היום הם עומדים בהר הרצל בטקס הממלכתי, והחברה הישראלית שוב לא איתם

    אחותו בת השלוש של משה נחטפה על ידי מורה הדרך. אחיו הקטן של אברהם וכן אימו נפטרו ממחלות. למלם, אחותו הקטנה שעליה שמר, ביקשה ממנו בתחנונים: "אתה לא תעזוב אותי אף פעם, נכון?" "חכי למלם", ענה לה אברהם. "כשנבוא לארץ ישראל יהיה לך כל כך טוב, שלא תזכרי את הדברים הרעים".

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    עשרים-אלף מיהודי אתיופיה יצאו אל מדבריות סודן ברגל, במטרה להגשים את החלום הציוני ולהגיע לירושלים. ארבעת-אלפים איש מתוכם מתו בדרך. רבים אחרים סבלו מפגיעות פיזיות ונפשיות.

     

    כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :

     

    והסיפור המדהים הזה על הקרבה ומסירות - נגנב. היום (א') כ"ח באייר, עומדים בני המשפחות השכולות בהר הרצל בטקס הממלכתי לזכר היחידים והמשפחות שנספו בדרכם לארץ. הם עומדים שם לבדם.

     

     (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

     

    לאורך השנים חשבתי שמדובר בעוד מיתוס שאינו חוצה את גבולות ההיכרות של החברה, כך שעלינו רק לפרוץ את חומות אי הידיעה. אולם לצערי המציאות קשה יותר. הסיפור נגנב ומקומו נתפס על ידי נרטיב אחר.

     

    אפילו לא ביקשנו שתשלמו על הטיסה

    נשאלתי מדוע, לדעתי, ההתלהבות הציונית שליוותה את הגעתם של יהודי אתיופיה, הוחלפה במשבר;

    שאלת החלום ושברו. התשובה מצויה בבסיס השאלה. באחת מתוכניות הרדיו הוקרא מאמר מפרי עטו של ד"ר מכובד: "מעולם בכל ההיסטוריה האנושית לא היה מעשה חסד כמו זה שאומה מפותחת מביאה אליה ביוזמתה במאמצים רבים... ועל חשבונה, עשרות-אלפי אנשים מאחת הארצות הנחשלות ביותר על הגלובוס..."

     

    אז מה היה לנו? "מעשה חסד ציוני" של "אומה מפותחת" ש"פעלה מיוזמתה ומכספה". בקיצור - תגידו תודה, ואפילו לא ביקשנו שתשלמו על הטיסה.

     

    לתומי חשבתי שכוננו מדינה הרואה עצמה כשייכת לעם היהודי כולו; בוודאי לאלה אשר שילמו מחיר שאין כבד ממנו עבור הזכות לחיות בה. עליית יהודי אתיופיה היא לא "מעשה של חסד", וארצנו היא גם ארצם.

     

    חטאנו לאמת ההיסטורית

    מה חלקם של יהודי אתיופיה באותה יוזמת עלייה ברוכה? מה חלקו של החלום הציוני שנשמר לאורך דורות בקרב

    יהודי אתיופיה? מה חלקו של הקס אבא מהרי, שכבר לפני 150 שנה ניסה להגיע עם קהילתו ברגל לארץ ישראל? מה חלקם של המשפחות שיצאו לדרך מתוך מוּדעות לסיכון חיי ילדיהם וחייהם שלהם עצמם?

     

    הסיפור נגנב על ידינו, על ידי מי שמספר אותו כאתוס של פעולה ציונית חד-צדדית שבוצעה על ידי לוחמינו האמיצים, שיצאו על כנפי הרוח לעשות חסד. זהו חטא לאמת ההיסטורית, ופגיעה אנושה במיתוס גבורה מופלא המחזק אותנו כחברה, ומהווה עמוד שדרה ערכי עבור יוצאי אתיופיה.

     

    עלינו להחזיר את הגזילה, ולהצדיע לבני הקהילה על גבורתם ומסירותם. מנקודה זו, הממקמת מחדש את האתוס המלווה את יוצאי אתיופיה - אפשר יהיה לצאת לדרך חדשה. לכן אנו קוראים לציבור הרחב להצטרף לטקסים והאירועים לציון יום הזכרון.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים