שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הצנזורית החרדית הראשית
    המילה "אישה" נמחקת? השרות מצונזרות מתמונת הממשלה? אל תחפשו את הרבנים. הם לא האשמים. מאחורי כל ההקצנה הזו עומד לחץ חברתי, תחרות מסחרית - ופחד מהמפרסמים שיעדיפו ללכת על "בטוח". צנזורת הנשים - ככה זה עובד

    שוב ושוב מתבשר הקורא הישראלי על שבירת שיאים בעיתונות החרדית, בכל הנוגע להדרה / מחיקה / צנזורה של תמונות נשים או איזכורן. שוב ושוב הכותרות והלגלוגים ממלאים את אתרי החדשות והרשתות החברתיות. אמנם איני אלא היסטוריון של ישיבות והחברה החרדית, אולם מתוך ידע אישי מסתבר שלשתי התופעות - ההדרה החרדית מכאן, ו"הפליאה" המחודשת של הלא-חרדים מכאן - אותו שורש.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    סיפור קטן מימי נעוריי: במחנה הקיץ של ישיבתנו התארח אחד הרבנים המחזירים בתשובה הנודעים, והלהיב אותנו בטענה הבאה: "צאו וראו את ההבדל שבין צניעות של תורה, לצניעות מזוייפת של האסלאם. הן רעולות עד עיניהן, כהסתרה לכל השחיתות המוסרית שלהן בבית - ואילו אצלינו צניעות הנשים היא בדיוק במידה הנכונה, זה מראה שתוכֵנו – כברֵנו, וזו הצניעות האמיתית".

     

    כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :

     

    באומרו "אצלנו" התכוון הרב, כמובן, לנשים החרדיות ולסטנדרטים שהתעצבו בבני ברק. לא לאימותינו החרדיות בדור העבר, שלצערינו לא היו בקיאות בכל פרטי הִלכות שרוול וצווארון, ובוודאי לא לדתיות האלו המדקדקות בתפילה ובהלכה, אך מתהלכות בסנדל ללא גרביים, רחמנא ליצלן.

     

    תחרות ההקצנה היא תחרות כלכלית

    אלא שגם במבחן כברת הדרך שעשתה החרדיות מנעוריי ועד היום, דברי הרב המחזיר בתשובה אינם

    מחזיקים מים. אז מה בכל זאת קורה כאן?

     

    ובכן, בסוציולוגיה החברתית, התופעה מוּכרת: לחץ חברתי עצום שמקורו בסמכויות בלתי ניתנות לערעור, דוחף את הצייתן למחוזות של "יציאה מן הספק" - לא הלכתית כי אם חברתית, ומתוך פחד. במחקריו של פרופ' מנחם פרידמן על ההקצנה ההלכתית החרדית בעקבות "מודל השוק" של הסוציולוג פיטר ברגר, הוצע כבר הסבר למצב הבחירה של היחיד לאחוז בדרך "הבטוחה" שתספק גם את הסמן הקיצוני שבמרחב החברתי, בשביל לסגור פינות וללכת על-בטוח.

     

    תקשורת היא גוף כלכלי בראש ובראשונה, ועל כן מבחינה שיווקית זהו מהלך נכון. אלא שבמקום שבו נפגשים השיווק וההלכה, תופעה זו מזינה את הנורמות ההלכתיות-חברתיות, ומדרדרת אותן במהירות אל הקצה. הימנעותו של היחיד מלקבל החלטה אוטונומית אמיצה, מעצבת מבלי משים שיגרה נורמטיבית חברתית, כפי שטוענים פיטר ברגר ותומס לקמן.

     

    מבחן הקלדנית

    מכאן מתגלגל כדור השלג אל שולחנה של קלדנית הלילה בעיתון החרדי. אין לה עצבים להתקשר בשעה מאוחרת כזו לעורך הממונה עליה, והוא מצידו - גם אין לו כוח להעיר עכשיו את הרב מן "הוועדה הרוחנית", שכל כולה לא הוקמה אלא כדי לסכור את פיותיהם של המתחרים בענף.

     

     (צילום: חיים צח, לע"מ) (צילום: חיים צח, לע
    (צילום: חיים צח, לע"מ)

     

    "אכריע כפי הבנתי", אומרת לעצמה הקלדנית. "הבלאגן, אם יווצר, יהיה הרבה יותר קטן מן הבלאגן שתחולל המילה המיותרת שתסכן את מקום עבודתי".

     

    כמה פשוט. מי באמת צריך את הספיקות האלה? הרי לא הקלדנית, לא העורך ולא הרב מהוועדה סוברים שאכן ישנה בעיה עם תמונה פלונית ומילה פלמונית. כמעט כל אחד במערכת מחזיק מכשיר סלולרי לא כשר בכיס השני.

     

    "אז יצקצק לו העולם הלא-חרדי, הבור, המייחס לגברי המגזר רגישות מינית גבוהה, או משנה רעיונית טהרנית", מהרהרת הקלדנית ההיא ממשמרת הלילה. "העיקר שלא תיפול שערה משערות פיאתי, שלא יברח לנו אף לקוח - ושלא תינתן חרב בידי מתחרינו המחכים לנו בסיבוב".

     

    הקלדנית והעורך שלה יודעים היטב כי קהל הקוראים הנאמן של העיתון בין כך לא יהיה מודע לבלאגן שיחוללו "החילוינים" והחרד"קים באינטרנט הטמא, אי-שם מעבר להרי החושך.

     

    גם במקרים שבהם מתקבלת ההחלטה הטהרנית בשולחנו של העורך או למעלה ממנו, היו סמוכים ובטוחים ששום שיקול הלכתי-ערכי-רעיוני לא מובא שם בחשבון, הסירו דאגה מלבכם.

     

    שאלת תם

    ומכאן לתקשורת הלא-חרדית העושה כותרות מן הכותרות החרדיות: התבוננו נא במראה, וראו שם כניעה

    לפוליטיקלי קורקט. יישור קו עם אופנה חברתית חולפת (עיינו ערך פמיניזם, להט"בים ועוד). זו דרכה של תקשורת בכל מקום בעולם, כל כלי - והערוגה שלו. ישנם קהלים שעל פי צו האופנה העכשווי אסור לגעת בהם, אבל בחרדים כן, ומאותה הסיבה.

     

    "שאלת תם, ר' שלמה", פונה אלי חבר פייסבוק דתי-לאומי. "אתה יכול להסביר לי את העניין הזה של הסתרת דיוקנן של שרות הממשלה בתמונה המשותפת? אין רבנים רציניים בעולם החרדי שמבינים את הבושה והטמטום של העניין הזה?"

     

    ואני מסתיר בנימוס גיחוך קל, בשמי ובשם הרבנים הקיימים רק בחלומותיו, ומסביר לידידי באדיבות השמורה לנאיבים כמוהו פרק בסוציולוגיה ותקשורת: הטור הזה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים