סוף סוף המרד ברבנות החל גם מבית

אחרי שנים של דיונים בבטן הספינה עלו המורדים אל הסיפון ובידם נשק שהפצרנו בהם להניף זה מכבר. רבני צהר הקימו בית דין שמגייר מחוץ לרבנות הראשית. את הישראלי הממוצע זה מעניין כשלג דאשתקד, אבל אי אפשר להמעיט במשמעותה של הדרמה הזו. החברים מצהר הם הכי אורתודוקסים שיש, אבל גם הם הבינו שתם תפקידה ההיסטורי של הרבנות הראשית. אם אמנם לא ייסוגו אחור, זהו ראשית סופו של המונופול האורתודוקסי בישראל.

עוד בערוץ הדעות:

בג"ץ שכח את תושבי דרום ת"א

על פליטת פה קטנה, שחשפה גישה שלמה

פיצוץ גשר מעריב - על מה לא נסלח?

הרב דוד סתיו, ראש צהר, היה נוכח בעצמו כשבית הדין העצמאי החדש ערך את גיורו הראשון. הוא היה נרגש, אני בטוח. מי שצפה אי פעם במעמד כזה יודע עד כמה הוא יכול לרגש, עד כמה הוא צריך לרגש, כשהוא לא משפיל את הגר, כשהוא לא מבזה אותו. נכון, חבל שלקח לרבני צהר עשרות שנים לתפוש אומץ, שנים בהן הופקר תחום הגיור לשליטה חרדית, אך מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים. וכעת הם שם, הצטרפו הלכה למעשה לרבנים הרפורמיים והקונסרבטיביים, שמגיירים בארץ כבר שנים ואשר גיוריהם לא מוכרים על ידי הרבנות הראשית.

יש מידה של צדק פואטי לשמוע את הרב סתיו מתמודד עם השאלה המתבקשת: נו, שואל המראיין, כעת גיירתם. הם יהודים על פי ההלכה. אבל מה יהיה עם הנישואים, היכן הם יתחתנו? והרב סתיו עונה שהוא מקווה שהגרים יעתרו לבג"ץ (!), כי הרי לא יעלה על הדעת, שגרים שרבנים גיירוּם כהלכה לא יוכרו במדינת ישראל ולא יוכלו להתחתן בה כיהודים. בחיי, הוא צודק. רק שהטיעון נשמע לי מוכר. כאילו נכתב במאמר של הח"מ פעמים רבות.

גם על שאלת "הפיצול בעם היהודי" עונה הרב סתיו היטב. איך אתם עושים דבר כזה, מקשה המראיין, הרי אם אתם תגיירו והחרדים לא יכירו בגיור הזה, הרי בפועל ייווצרו כאן שני עמים! הרב לא מתבלבל ומזכיר לכולנו שכבר היום החרדים לא מכירים בגיורי הרבנות הראשית ומנהלים פנקסנות משל עצמם. שוב, מילים כדורבנות. העם היהודי ידע במהלך ההיסטוריה כולה להתמודד עם מנהגים והלכות של קהילות שונות, ועשה זאת בתבונה. הניחו לו, ללא מנגנון רישום מרכזי כמוהו לא היה מעולם בתולדות היהודים, ומה שנדמה היום כמחלוקת גדולה, יידמה מקץ דור לקוריוז. במונחים היסטוריים, זה לא מכבר 'חסידים' לא התחתנו עם 'מתנגדים'. מי מהם זוכר את זה היום.

האמת היא שחשיבות המהלך של צהר איננה במספר המתגיירים שיציפו את בית הדין הפרטי. מתגיירים שכאלה הרי אינם בנמצא. יוזמי בית הדין אולי נרגשים, אבל הם מחפשים נוסעים בתחנת רכבת נטושה. החברה הישראלית, באחריות מרשימה, בבגרות, עקפה מזמן את סוגיית הגיור ההלכתי וגיירה סוציולוגית את מאות אלפי בני העולם מברה"מ לשעבר שקשרו גורלם בגורל המדינה היהודית. הם כאן, מדברים עברית, חוגגים את חגי ישראל, ורוב רובם לא יעלה בדעתו להיכנס לקורס גיור רק כדי לגרום לאורתודוקסיה בישראל תחושה טובה. הבשורה טמונה בזירה אחרת. בנישואין. כאשר יותר ויותר רבנים אורתודוקסים מורדים במלכות, ברור גם לאחרוני המפד"לינקים שתם עידן של יהדות בכפייה. יש יותר מדרך אחת להיות יהודי, והיא לא תיעצר רק בתחנה של צהר. יש עוד תחנות. רבני צהר יודעים זאת, אחרת לא היו מדברים על בג"ץ פתאום.

אבל הכי-הכי חשוב: זה מבורך. מדינת ישראל לא תהיה רק דמוקרטית יותר כשיקיץ הקץ על המונופול האורתודוקסי, היא גם תהיה יהודית יותר. כמו חומוס, זהות יהודית בונים באהבה. בכפייה זה פשוט לא עובד.