שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מותו של הסטטוס קוו
    המצב היום בתחום החינוך, הכשרות, הגיור והשבת הוא תוצאה של כיפופי ידיים, לא של הסכמות ופשרות. החזק מנצח. וכך נוצר מצב חסר היגיון: בחיפה ניתן להפעיל תחבורה ציבורית, ובשאר הארץ לא. מרכזי קניות פתוחים בשבת מחוץ לערים, אך לא בתוכן. ה"יס פלנט" בירושלים פתוח בשבת, אך ה"סינמה סיטי" סגור

    לאחר שכבשו את ארץ ישראל, מצרים וחלק מטורקיה מידי הביזנטים, נחלו הצבאות הפרסיים הפסד בקרב גדול באזור עיראק של היום. ההפסד תרם להסכם שנחתם בין הצדדים באזור שנת 628, ואשר קבע כי יש לחזור ל"סטטוס-קוו אנטה בלום", כלומר "המצב שהיה לפני המלחמה", והשטחים שאותם כבשו הפרסים יוחזרו לשלטון הרומי כפי שהיו לפני המלחמה.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>   

     

    ההסכם בין הביזנטים לפרסים היה אחד השלבים בגלגוליו הארוכים של המונח "סטטוס קוו", שבמדינת ישראל המודרנית משמש בעיקר לתיאור המארג המורכב של ההסכמים והנהגים בענייני הדת והמדינה; הסכמים שייסודם בהסכמים שאליהם הגיע בן גוריון עם נציגי היהדות החרדית בשנות החמישים של המאה הקודמת.

     

    כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :

     

    אותו סטטוס קוו היסטורי הוא גם זה שמונח בבסיסה של המחלוקת התורנית בנושא השבת בירושלים, כשעתה עומדת על הפרק סוגיית סגירתם של מכולות בשבת. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, הורה לאנשי העירייה לאכוף את חוק העזר העירוני אשר אוסר על פעילות מסחרית בשבת, להתחיל לקנוס מכולות הפועלות בשבת ובכך, כנראה, לגרום לסגירתן.  

     

    מפגינים נגד "יס פלאנט"    (צילום: עפר מאיר)

    מפגינים נגד "יס פלאנט"    (צילום: עפר מאיר)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    עיריית ירושלים טוענת כי היא שומרת על הסטטוס קוו ההיסטורי, ועל חוקי העזר העירוניים האוסרים על פתיחת עסקים בשבת, וכי מחובתה לנהוג כך בשל פסיקת בית המשפט העליון בנוגע למדיניותה של עיריית תל אביב באכיפת האיסור הנ"ל.

     

    מתנגדי המהלך טוענים כי העסקים המדוברים פועלים באזורים שאינם חרדיים או דתיים מובהקים, וכי מדובר בכניעה לציבור החרדי וב"תשלום" על פתיחת מתחם התרבות החדש בשבת. כל צד טוען שהוא משמר את המצב השברירי, וכי הצד השני הוא שיוזם ומבצע שינויים חד-צדדים אשר הורסים את המארג החברתי המורכב.

     

    בלגן מאורגן

    האמת היא שהסטטוס קוו ההיסטורי החל לגסוס כבר לפני שנים, ובימים אלה הוא נושם את

    נשימותיו האחרונות. כמעט ואין קשר בין ההסכמות ההיסטוריות בשנות ה-50, לבין מצבה של היהדות במרחב הציבורי בישראל של שנת 2015. המצב היום בתחום החינוך, הכשרות, הגיור והשבת הוא תוצאה של כיפופי ידיים ומאבקי כוח, לא של הסכמות ופשרות. החזק מנצח, וכל צד רושם לעצמו ניצחונות נקודתיים באזורים שבהם הוא בעל כוח רב יותר.

     

    וכך נוצר מצב מוזר, חסר היגיון ומבולגן: בחיפה ניתן להפעיל קווי תחבורה ציבורית, ובשאר הארץ לא. בתל אביב פועלים קווי השירות 4 ו-5, אך שאר הקווים אינם רשאים לפעול. מרכזי קניות פתוחים בשבת מחוץ לערים, אך לא בתוכם. מתחם ה"יס פלנט" בירושלים פתוח בשבת, אך ה"סינמה סיטי" סגור.

     

    גם בתחומים אחרים בענייני דת ומדינה אנו עדים למציאות מוזרה מעין זו: זוגות שאינם רשאים להינשא על פי חוק בארץ, רשאים להתחתן בקפריסין כדי שהמדינה תכיר בנישואיהם. גיור שאינו אורתודוקסי ונעשה בחו"ל מוכר על ידי המדינה, אך גיור כזה שנעשה בארץ אינו מוכר. ובד"צים הם גופי הכשרות הפרטיים היחידים הרשאים לתת תעודות כשרות, בשעה שמגופי כשרות אחרים ה אלטרנטיביים לרבנות, הדבר נמנע.

     

    דרושה אמנה חברתית מחודשת

    מספר שנים לאחר אותה מלחמה בין הפרסים לביזנטים, יצאו כוחות מוסלמיים מחצי האי ערב, וכבשו בסערה שטחים גדולים משטחן של האימפריות המוכות, התשושות והמרוששות מהמלחמה ביניהן. בין השאר נכבשו גם ארץ ישראל, מצרים וטורקיה, אזורי ה"סטטוס קוו".

     

    גם בישראל של ימינו הולכים הצדדים ונחלשים בעקבות המלחמות הבלתי פוסקות. ה"סטטוס קוו" הוא לא מצב מוסכם, אלא ביטוי למלחמות דת אשר פוגעות קשות ביחסי הדתיים והחילונים בישראל.

     

    זה סטטוס קוו הפוגע ביכולתם של חילונים להזדהות עם היהדות, וביכולתם של אחרים לבטא
    את יהדותם כדרכם. סופו הבלתי נמנע הוא קריסה של החוק אל אחת הגדות: זו הרוצה בניתוקם המוחלט של יחסי הדת והמדינה, או זו הרוצה ביחסי חפיפה מלאים.

     

    אבל כולנו חייבים להתעורר: גם אלה הרוצים ביטוי של היהדות במרחב הציבורי הישראלי, וגם אלה המתנגדים לה, ובעיקר אתם - הציבור הרחב הנמצא בתווך בין שתי דעות אלו, ורוצה בפשרה אשר מכבדת את הצביון היהודי והקהילתי, ומאפשרת כמה שיותר חופש.

     

    חייבים לדרוש אמנה חברתית מחודשת המתאימה לחיים בישראל בשנת 2015, לאוכלוסייה החיה בה, לצרכיה ולרצונותיה. באם לא ייעשה כן, רב הסיכוי כי יום אחד יהיה מי שיקום ויצפה בקריסת ההסדרים החשובים לו - תוך מימוש מלא של רצונות הצד השני.

     

    • הכותב הנו חבר בצוות שביל הזהב להסדרת יחסי עם, דת ומדינה, במכון לאסטרטגיה ציונית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים