על אטימות תדמיתית ושר הכלכלה

אתמול, פורסמה ידיעה ששר הכלכלה, אריה דרעי, קיבל החלטה לסגור את הביתן הישראלי בתערוכת IBC שתתקיים בקרוב בהולנד - התערוכה הגדולה בעולם בתקשורת בידורית - בשבת ובימי החג. למעשה מדובר בשלושה מתוך חמישה ימי התערוכה, שבהם הביתן הישראלי יהיה סגור, ושמכון הייצוא, שעמל חודשים רבים בכדי ליצור את התנאים האופטימליים ליצואנים הישראלים בתחום, אינו יכול לפעול בימים אלו. זאת כמובן "מפני שמדובר בימי חג ושבת המקודשים לעם ישראל", כפי שנמסר בהודעה הרשמית ממשרד הכלכלה. כל חברה ישראלית שביקשה להשתתף בפעילות שהמכון הציע שילמה 3,000 דולר, אך אל דאגה, "סוכם כי מי שיפגע מהחלטה זו, יפוצה בהתאם". אז הכל בסדר כנראה.

עוד דעות ב-ynet

מתנה לחג? תנו את תשומת לבכם

כמה זמן הייתם מסוגלים לחיות ללא חשמל?

אל תפגעו בתלמידים, במיוחד לא בחלשים

מורים, אל תחששו להיות שמאלנים

מה הקשר בין שירות לאומי למשרד החקלאות?

הסתכלתי בידיעה זו והשתוממתי לנוכח הקלות שבה הממשלה הנוכחית פוגעת בקהילה העסקית הישראלית, משמע - בכולנו. שכן על מנת שישראל תשגשג, המגזר העסקי חייב להמשיך ולצמוח, לייצא, לייבא ולשחק תפקיד משמעותי בעולם הגלובלי והתחרותי הזה. כיצד בדיוק הקהילה מתבקשת לעשות זאת כאשר קושרים את שתי ידיה מאחורי גבה?! הפיצוי שיקבלו החברות שרצו להשתתף בתערוכה לא יפתור שום דבר כמובן.

הנזק התדמיתי שייעשה לישראל בכך שהיא - אומת ה"סטארט-אפ" - לא תשתתף באופן פעיל ושווה למדינות אחרות בתערוכה חשובה זו, הוא בלתי הפיך. בוודאי ובוודאי אם השר דרעי רק מתחיל את מסעו להפוך את כולנו, לא רק את השקופים, למאמינים בדרכו ובתפיסת עולמו.

השר אריה דרעי(צילום: עידו ארז)

מדוע שדרעי יסיים את מלאכתו בתערוכת ה-IBC? אולי נפסיק את כל הפעילות העסקית של מדינת ישראל ושל אנשי עסקים ישראלים בעולם בימי שבת וחג? לא רק הנציגים הרשמיים, אלא כולנו? ללא תמיכה ממשלתית, קשה מאוד לעסקים להשקיע מאמצים וכספים בשיווקם לעולם. אך - כך מסתבר - אם הם מעורבים בפעילות שהממשלה תומכת בה, הם מפסידים לא פחות.

ואולי איננו צריכים להיות מופתעים. שכן, אטימות זו לצרכי המגזר העסקי ולתדמיתה הבינלאומי של ישראל קיימת כבר זמן מה, ולא רק מצדו של כבוד השר דרעי. ניקח לדוגמה את הצהרתו של ראש ממשלתנו אתמול שישראל אינה ערוכה לקבל פליטים מהטרגדיה הנוראית שמתחוללת כרגע בעולם. אני בטוחה שבבחינה קרה ושקולה של הדברים, נתניהו צודק. הרי מסתובבים כעת 1,900 פליטים מסודן ומדינות אפריקניות אחרות שאיננו דואגים להם כלל, חוץ מלהגיד להם שאסור להם לעבוד ואסור להם להגיע לתל אביב ולאילת. "אין לנו את העומק הגיאוגרפי והדמוגרפי" לארח כאן את הפליטים, אמר ראש הממשלה, וכאמור, הוא צודק. אך האם אלו השיקולים היחידים כאשר מדובר במדינה כמו ישראל?

בעיני, כמי שמתעסקת יום-יום בשיפור התדמית של ישראל בעולם בדרכים יצירתיות, יש צורך - בכל החלטה ממשלתית חשובה - לערב שיקולים הקשורים לתדמיתה של ישראל בעולם, וכיצד ההחלטה תשפיע עליה. לדוגמה, אם אנגליה, מדינה של כ-65 מיליון איש, הודיעה שתקבל 10,000 פליטים, קנדה 10,000 ואירלנד 1,800 - ניתן היה

 להודיע כי ישראל, מדינה שבה קצת מעל ל-8 מיליון איש, תסכים לקבל כאלף פליטים במסגרת מחווה הומניטרית, כעם שחווה טרגדיה דומה. בהזדמנות זו, יכלה ישראל לפעול למציאת פתרונות הן לפליטים ממדינות חשוכות אחרות שכבר נמצאים ביננו כמה שנים, ובא לציון גואל.

אך כנראה שהתדמית של ישראל בעולם לא עומדת בראש סדרי העדיפויות של ראש הממשלה ושר הכלכלה שלנו, בלשון המעטה. האטימות לחשיבות מעמדנו הבינלאומי העסקי וההומניטרי - שני תחומים שבהם ישראל יכולה להוות אור לגויים, מעידה על אי הבנה בסיסית של נקודות האור המעטות שעדיין קיימות לישראל לנוכח גל השנאה ההולך וגובר נגדנו, ופוגעת באופן מקומם ומכעיס בכל פעילות לא-ממשלתית לשיפור התדמית של ישראל.

ג'ואנה לנדאו, מנכ"לית עמותת VIBE ISRAEL ומומחית למיתוג ערים ומדינות