למרות ולא בזכות

הטענה לפיה מאורעות השואה סייעו להקמתה של מדינת ישראל היא טענה רווחת, אך מופרכת. היא נסמכת ראשית כל על ההנחה שהשואה היא שהובילה את מדינות העולם והמעצמות להכיר בנחיצותה של מדינה יהודית ולאמץ את החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 , ושנית על ההנחה שהשואה האיצה את עלייתה של שארית יהדות אירופה לארץ.

עוד בערוץ הדעות:

שורשי הכחשת השואה בעולם הערבי וברש"פ

"דע מאין באת ולאן אתה הולך"

צעדת המוות ושמע ישראל

שואה שנייה? זה תלוי בנו

ברית כוח האדום-ירוק - סכנה לישראל ולעולם

טענה זו, מלבד להיותה שגויה מן הצד ההיסטורי עובדתי, משמשת כיום כראש החץ במתקפה הרעיונית כנגד צדקת קיומה של מדינת ישראל. הקמת המדינה נתפסת בקרב חוגים פוסט ציוניים כעוולה מוסרית שזכתה ללגיטימציה רק בשל השואה. בחוגים האנטישמים החדשים ותנועת ה-BDS הקמת המדינה זוכה לכינוי השואה ההפוכה, שבה הפכו קורבנות הנאצים היהודים לנאצים החדשים, חיילי צה"ל. השואה לא זו בלבד שלא סייעה להקמת המדינה, אלא היא כמעט וחיסלה את הסיכויים להקמתה.

עם היוודע מימדי האסון באירופה כתב דוד בן גוריון ביומנו: "העם אשר הרה, הגה, טיפח, הגשים את המפעל החלוצי הגדול, המפעל ששיאו הוא החקלאות העובדת, העם הזה נשמד ואיננו...". השואה המיטה מכת מחץ על עתודות המשאב האנושי הציוני. בפולין לבדה פעלו ערב השואה כ-100 אלף חניכי תנועות נוער ציוניות, 30,000 חניכים בתנועת השומר הצעיר, 35,000 בתנועת בית"ר ועוד עשרות אלפי חניכים בתנועות נוספות. חניכי תנועות אלה חונכו על האידיאל של ארץ ישראל, הם למדו עברית, העריצו את ביאליק ואת השליחים שהגיעו מן הארץ ובימות הקיץ הם יצאו אל מאות חוות הכשרה שהכינו אותם לקראת חיים חלוציים בארץ ישראל, הנוער הזה רובו ככולו נספה.

שנית, לא ניתן להתעלם מהתגברות היקפי העלייה ארצה החל מאמצע שנות ה-20' של המאה הקודמת. בגלי העלייה הראשונה, השנייה והשלישית עלו בממוצע בכל גל כ-30,000 איש, בעלייה הרביעית שהחלה בשנת 1924 והסתיימה בשנת 1931 עלו כ-75,000 איש  ומגמה זו נמשכה בעלייה החמישית שבה עלו כ 180,000 עולים חרף האירועים האלימים בארץ.

ישנם כמובן גם את מסקנות דו"ח ועדת פיל משנת 1936, שבחנה את המצב בארץ מטעמה של ממשלת המנדט. היישוב היהודי מתנהל כמדינה בתוך מדינה, קבעו חברי הוועדה. מפעלי האשלג, מפעלי נשר, נמל תל אביב, והעיר תל אביב, שהייתה לגדולה בערי הארץ עם 150,000 תושבים, עשרות קיבוצים ומושבים, ארגון ההגנה, מפלגות פוליטיות ומערכות בחירות כל אלו עמדו על מכונם עוד לפני שפרצה המלחמה, מדינת ישראל למעשה כבר הוקמה לפני השואה, כל שנותר היה הוא להכריז עליה ולהכיר בה להלכה.

אשר ללגיטימציה הבינלאומית להקמתה של מדינה יהודית מקורה לא בהחלטת עצרת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 כפי שרבים סבורים, אלא בוועידת חבר הלאומים בסן רמו באפריל 1920 . חברי הוועדה שהתכנסו בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה החליטו לכלול בכתב המנדט על ארץ ישראל את הצהרת בלפור ולהטיל על בריטניה את האחריות למימושה, הוועידה קבעה כי "המנדט יהיה אחראי להשגת התנאים הפוליטיים, האדמיניסטרטיביים

 והכלכליים אשר יבטיחו את הקמתו של הבית הלאומי היהודי". נסיגתה המדורגת של בריטניה מכתב המנדט בעקבות גלי המאורעות בשנות העשרים והשלושים אין בה לבטל את ההכרה הבינלאומית שהוענקה למפעל הציוני עשרים שנה לפני מלחמת העולם השנייה. יתרה מכך לאחר השואה התנגדה בריטניה לקליטתם של מאה אלף פליטים יהודים ולהקמתה של למדינה יהודית וכך גם משרד החוץ האמריקני.

לשואה לא ניתן לייחס שום תועלת והשלכות חיוביות, מתוך למעלה מ 17 מיליון יהודים שחיו בעולם ב 1939 נותרנו בשנת 1945 11 מיליון בלבד גם כיום 70 שנה מאוחר אנחנו רחוקים מהשבת המצב לקדמותו. ויש עניין אחרון וחשוב, אימוץ התפיסה לפיה השואה היא העילה להקמת מדינת ישראל הופכת את הפרויקט הציוני לצר ומצומצם, מקלט בטוח לבעלי כרומוזום יהודי ונוטלת ממנו את ייעודו הרחב להיות למרכזו התרבותי והרוחני של העם היהודי.

הכותב הוא ראש המדרשה למנהיגות חברתית תבור