שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החתן לא בא: באולפנה שכחו להכין אותנו לרווקות
    "מחבורת השמיניסטיות המאושרות שהיינו באולפנה, נשארנו שליש שעוד נמצאות במסע החיפושים אחר האחד. היום לא ברור לי למה היה דחוף לדבר אתנו על מקווה ו'שבעה נקיים', ולא על תקופת המפגשים הבלתי נגמרים, שבהם דייט ועוד דייט גרמו לי לתמוה על השיטה המלאכותית הזאת"

    לפני כעשור יוצאת חבורת בנות קולנית באולפנה מוכרת, לסיור במקווה נשים, כחלק משיעור חינוך לחיי משפחה (חלמי"ש) לבנות השמינית. הבלנית מסבירה על התהליך, מנסה להוריד לחץ - ומפליגה בשבחים על היופי שבטהרת המשפחה. אחריה מושיבה מחנכת הכיתה את הבנות במעגל, ומספרת על השבועיים הקשים ההם, על הצורך בהם, על התחושה המזוככת שאחרי הטבילה – ובעזרת ה' בקרוב אצלנו במהרה בימינו, אמן.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

     

    בנות ה-18 התמימות בולעות בצמא את דבריה. בעיניים בורקות ונוצצות הן כבר רואות בדמיונן את שמלת התחרה הלבנה וכיסא הכלה המרומם, בוחרות את השיר שאיתו ייכנסו לחופה, חולמות על סבב הריקודים האינסופי ועל המטפחת הפרחונית שילבשו לבית הכנסת בשבת שבע ברכות (אחרי שעות של התנסות מול המראה בחדרי הפנימייה).

     

    קראו עוד בערוץ היהדות

     

    בראש שלנו בגיל ההוא, הכל כבר היה מאורגן ומוכן לחתונה, חוץ מפרט שולי אחד - החתן. איכשהו, היה ברור שזו לא תהיה בעיה, והנושא לא עלה בכיתה. "אין מה לדאוג", הרגיעו אותנו. הרי הוא אמור להגיע בשנתיים-שלוש הקרובות (אולי ארבע, רחמנא ליצלן). היה מובן מאליו (לי, לפחות) שבטח אפגוש אותו כשאהיה קומונרית, והוא יהיה בוגר נערץ של הסניף, ואם לא בשירות הלאומי, אז בטח בשנה א' של הלימודים באוניברסיטה.

     

    רווקות מאוחרת? מי בכלל חשבה על זה?

    כהכנה למפגש המיוחל, לאורך השנה כולה דיברה אתנו המחנכת על ההבדלים בינינו לבינם, על העובדה ש"בכי קצת מלחיץ אותו", וש"לעולם הוא לא יבין למה אי אפשר להכניס את הכפית של הקפה לכלי של הסוכר", ושבעיקר לא ניבהל מכך ש"הם גברים, אנחנו נשים, והכל יהיה בסדר".

     

    המבוכה, השאלות הצפויות שעומדות להישאל, ההמתנה ביום שאחרי לשיחת הכן-לא-איך היה לך-זה פחות הסגנון שלי, וחוזר חלילה (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    המבוכה, השאלות הצפויות שעומדות להישאל, ההמתנה ביום שאחרי לשיחת הכן-לא-איך היה לך-זה פחות הסגנון שלי, וחוזר חלילה(צילום: Shutterstock)

     

    רווקות מאוחרת? מי בכלל חשבה על זה? הצהרנו קבל עם וכיתה שלי זה לא יקרה. בחיים! מקסימום גיל 22 - ואני נשואה באושר. נתי והודיה מ"סרוגים" נראו לנו הזויים ומנותקים. הרי אף אחד לא אמר להם לעבור לגור ב"ביצה", אז שיאכלו את הדייסה שהם בישלו לעצמם.

     

    כשהוא לא הגיע מיד, לא נבהלתי. גם אחרי כמה דייטים עוד הייתי רגועה ובטוחה שבפעם הבאה כבר יתחילו הפרפרים. אבל בכל ההכנות של אותו שיעור חלמי"ש (הכנה לחיי משפחה), כנראה שכחו להכניס בסילבוס שניים-שלושה שיעורים על תקופת הדייטים הארוכה.

     

    אני לא מאשימה את האולפנה

    מחבורת השמיניסטיות המאושרות ההן נשארנו שליש שעוד נמצאות במסע. מסע החיפוש הבלתי נגמר אחר האהבה והזוגיות. לא ברור לי למה היה דחוף לדבר אתנו על מקווה ו"שבעה נקיים", ולא על תקופת המפגשים הבלתי נגמרים, שבהם דייט ועוד דייט גרמו לי לשאול שאלות ולתמוה על השיטה המלאכותית הזאת.  

     

    רווקות מאוחרת - דיון. צפו    (צילום: אורות)

    רווקות מאוחרת - דיון. צפו    (צילום: אורות)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אני לא מאשימה את האולפנה שבחרה בדרך חינוכית אחת, ולא דיברה על הדברים שיכולים להשתבש בדרך ואולי לא להצליח. אבל חבל שלא ידעתי כבר אז, כמה כוחות נפש התהליך יגזול ממני, וכך הייתי יכולה להכין את עצמי טוב יותר לאפשרות שקיימות דרכים רבות להגיע ליעד.

     

    מפגישה לפגישה, מספסל נידח בנמל תל אביב לדשא מצהיב בגן הוורדים, משיחת הטלפון המביכה ועד ההתכתבויות הסתמיות בווטסאפ, משאלות ה"מה את אוהבת לעשות" ו"מה ההורים שלך עושים", ועד לשאלה המתבקשת והלא מובנת מאליה, מניסיוני, "רוצה לשתות משהו?" איך לעזאזל אמורים להתאהב ככה?

     

    עוד קשר נגמר, וכבר הצעה חדשה. הוא נשמע לעניין, בדיוק מה שחיפשתי, ואפילו נראה טוב. אולי עכשיו יגיע הרגע, אבל אז נפגשים בפעם הראשונה ומשהו בסיטואציה הזאת פשוט הורג את הרומנטיקה. המבוכה, השאלות הצפויות שעומדות להישאל, ההמתנה ביום שאחרי לשיחת הכן-לא-איך היה לך-זה פחות הסגנון שלי, וחוזר חלילה.

     

    המלאכותיות הזאת מדכאת את מי שאני באמת. לוקח לי זמן להרגיש בנוח, לשתף, להתעניין, לרצות שהוא יתקשר ולצפות לפגישה הבאה. מסתבר, עם הזמן, שיש עוד כמה בנות כמוני שזה פשוט לא הקונספט בשבילן.

     

    מבנות האולפנה התמימות שהיינו, כבר לא נותר זכר

    חברותיי למסע ואני כבר אגרנו פולקלור של סיפורים משעשעים, אכזבות והתאהבויות מחדש, למדנו להגן על עצמנו ולהתעטף במעטה ציניות. מבנות האולפנה התמימות שהיינו, כבר לא נותר זכר. את תחתיות התחרה החליפו חצאיות קצרות מ"מנגו" ומכנסי ג'ינס, ואת הסיכות שהדביקו את שערותינו לצמה החלפנו בשיער פזור ומשוחרר. את חולצות הבסיס האלמותיות של "זארה" החליפו שרוולים קצרים, ואנחנו אפילו גרות בביצה ההיא, בדיוק כמו בנבואה של "סרוגים".

     

    ועם כל זה, עוד נשאר הרצון למצוא את הפרפרים ההם. עוד לא נגוז החלום על השמלה הלבנה, החופה והמוזיקה המרגשת, הריקודים וכיסוי הראש. עוד נמצא את הדרך הנכונה עבורנו לממש את הרצון לקשר, לאהבה ולזוגיות שתיתן לנו יציבות ותיקח מאיתנו את הבדידות, ושבעזרתו יתברך בקרוב אצלנו, אמן.

     

    ש' היא אחת ממשתתפות שבת פנויים-פנויות שערכה "מדרשת הגולן". השבת הבאה תיערך בפרשת ניצבים, 30.9-1.10 .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים