"רוצה להגיד לו תודה אישית": במוסקבה זוכרים את אלי ויזל
הוא היה ניצול שואה שפעל למען מדינת ישראל ובעד זכויות אדם - אבל יהדות ברית המועצות זוכרת לחתן פרס נובל לשלום חסד מיוחד. במלאת חודשיים לפטירתו של אלי ויזל, נפתחה במוסקבה תערוכה מיוחדת המנציחה את פועלו. הרבה יהודים נרגשים היו שם, כדי להגיד לו תודה
חודשיים לפטירתו של חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל. רבות דובר על המורשת שהשאיר אחריו – ניצול השואה שפעל נגד אנטישמיות ולמען מדינת ישראל. אבל במוסקבה מבקשים לחלוק כבוד לויזל, שחי את שנותיו האחרונות בניו-יורק, דווקא בזכות פעילותו למען יהדות ברית המועצות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
משנת 1956 ועד 1990 הקדיש ויזל שעה בכל יום לנושא יהדות ברית המועצות, וברבות הימים כתב כי "העבודה שעשיתי בעניין יהודי ברית המועצות זה הדבר החשוב ביותר שעשיתי בחיי. אני מבקש שיזכרו אותי אחרי מותי רק בעניין פעולתי למען ליהודי ברית המועצות״.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- החרדית שצמררה את אייל גולן נשברת: "החרימו אותי. מחקו אותי לגמרי"
- ללא חופה וקידושין: עלייה של 30% במספר הזוגות שאינם מתחתנים
מתפללים חילצו חתול שנתקע בין אבני הכותל. צפו
והם לא שכחו: בסוף השבוע נפתחה, בטקס רב רושם, תערוכה לזכרו במוסקבה, שעוסקת בקורות חייו ופעילותו הציבורית של ויזל מילדותו בעיירה סיגט שברומניה, ועד יומו האחרון. אוצר התערוכה הוא ד"ר יואל רפל, מי שליווה אותו קרוב, כמנהל ארכיון אלי ויזל בבוסטון.
"הוא השפיע ישירות על חיי"
שרת הקליטה, סופה לנדבר, נטלה חלק באירוע שהתקיים במרכז התרבות היהודית במוסקבה, והייתה לה זווית אישית מאוד: "אמא שלי ואחותי היו מסורבות עלייה, ונלחמו כדי שיתנו להם אשרת עלייה לארץ", סיפרה ל-ynet. "אמא לא הספיקה. יומיים לפני שנפטרה, היא קיבלה אשרה. אחותי הספיקה, ואני חייבת לאלי ויזל תודה אישית, לאחר שבחייו לא הספקתי. כי במאבק למען היהודים מאחורי מסך הברזל - הוא זה שהביא לכך שאוכל להתאחד עם בני משפחתי בישראל".
הרב ברל לאזאר, רבה הראשי של רוסיה, נזכר באחת הפגישות עם ויזל במוסקבה. "הוא היה בהלם אל מול הכמות של היהודים שחוזרים למקורות ולשורשים היהודיים כאן", הוא מספר. "והוא שאל: איך זה שגם בספרד היו יהודים ששמרו יהדות במחתרת, אבל אין להם כמעט צאצאים? איך זה שלא נשאר מהם כמעט זכר, בעוד שפה, ברוסיה, הצליחו לשמור יהדות בסתר - והילדים נשארו יהודים. זה הכוח המיוחד של היהדות הזו שהצליחה לשרוד".
גם אליק נדן, יו"ר הג'וינט במוסקבה, הושפע ישירות מוויזל: "הוא השפיע על חיי ועל חיי יהודים רבים שחיו בתקופה הסובייטית", נדן אומר. "ויזל הוא הראשון שהביא למודעות את יהדות הדממה, והעלה אותה לכותרות. המאבק הגדול שהתחיל כאן על עלייה ועל החופש של תרבות יהודית הוא, במידה רבה, בזכותו של האיש הזה".
"המעט שניתן לעשות לזכרו כאן"
הרב פנחס גולדשמידט, רבה של מוסקבה ונשיא רבני אירופה, אומר כי "דרך העולם היא שהגיבורים של המלחמה שעברה נשכחים, ואני חושב שאת השם אלי ויזל אסור לשכוח. דווקא פה חשוב להעלות את התערוכה, כי חלק מהבעיה של שיכחת המנהיגים שחולו את השינויים פה, היא בשל גלי העלייה ארצה, שהביאו את מנהיגי הדור הקודם לארץ. המנהיגות של הדור הבא לא הכירה את הדור הקודם, ועלינו להילחם בזה בכל הצורות".
חיים צ'סלר, יו"ר "לימוד FSU" המקיים קשר עם הקהילות הצעירות של יוצאי ברית המועצות לשעבר, הוא גם מי שיזם את התערוכה, והוא מכנה אותה: "הגשמת צוואתו". "לפני שנתיים אמר לי ויזל שהוא רוצה לחזור למוסקבה, ולפתוח בה תערוכה על המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות", צ'סלר מספר.
"ויזל אמר לי: 'עבורי זו סגירת מעגל עם כתיבת הספר שלי, 'יהדות הדממה''. לצערי, מחלתו מנעה ממנו להגיע למוסקבה, ועל כן היום אנחנו מגשימים את צוואתו. התערוכה תנדוד באירועי 'לימוד FSU' בכל העולם".
"תרומתו של פרופ׳ ויזל ליהדות ברית המועצות לשעבר היא עצומה. הוא היה מחויב לקהילה זו, ביקר פה מספר פעמים, וכתב עשרות מאמרים שהשפיעו על הקהילה הבינלאומית. הוקרתו היום במוסקבה היא המעט שניתן לעשות לזכרו".
לפנייה לכתב/ת 
