שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צוות לעניין: מוכיחים את היהדות שלך
    אם יש לך בעיה, אם אף אחד לא יכול לעזור לך, ואם תוכל למצוא אותם (זה לא קשה) - אולי תיעזר בשירותיו של מרכז "שורשים": צוות רבנים שיהפוך את העולם בדרך להוכחת יהדותם של מי שמתקשים לעשות זאת. בשבוע שעבר נפתח הסניף במוסקבה
    נ' ומשפחתה עלו לארץ מאוקראינה בשנות ה-90, בגל העלייה הגדול שהביא לישראל כ-1,100,000 עולים חדשים. היא הייתה אז אך תינוקת, והמולדת החדשה הייתה הבית היחיד שהכירה. כשביקשה להינשא לבחור ישראלי והגיעה להירשם ברבנות, גילתה נ' שיהדותה מוטלת בספק. היא ואחֶיה – כמו 320 אלף עולים נוספים – נחשבים אזרחים ישראלים במעמד "לא מוגדר".

     

     עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    נ' הגיעה למרכז "שורשים" מייסודו של ארגון רבני "צהר", ופרשה בפניהם סיפור מדהים: סביה וסבתותיה משני הצדדים נשאו שמות משפחה יהודיים, והיא ידעה תמיד שהיא יהודיה. אך בשנת 54', כשאמה נולדה, החליטה הסבתא, שהייתה גרפיקאית, לשנות בתעודת הלידה שלה-עצמה את הלאום – מיהודיה לאוקראינית, ובכך "להציל" את בתה מרישום אוטומטי כיהודיה בתעודת הלידה.

     

    חנוכת מרכז "שורשים" לסיוע בבירור יהדות במוסקבה, השבוע (צילום: מרכז שורשים) (צילום: מרכז שורשים)
    חנוכת מרכז "שורשים" לסיוע בבירור יהדות במוסקבה, השבוע(צילום: מרכז שורשים)

     

    לא היה זה מחזה נדיר באותה התקופה. רבים העדיפו להצניע את הלאום היהודי, מאחר והוא הקְשה בכל תחום כמעט: החל מקבלה לאוניברסיטאות, וכלה בעבודה וביחס הכללי מהשלטונות הסובייטים. כשבגרה, היא התבקשה לבחור לעצמה לאום. הנערה בחרה נכון מבחינת השלטון: אוקראינית. קצת פחות נכון מבחינת מה שצפן לה העתיד.

     

    לאחר שנישאה ועלתה ארצה, נותר המעשה של אמה ככתם בל יימחה על תעודת הזהות הישראלית שלה ושל ילדיה. בתה – הנכדה – ביקשה לתקן את המעוות. "מבחינתנו היה ברור שמדובר בסיפור אמין", מספר הרב שמעון הר-שלום, מנהל מרכז "שורשים", המסייע בבירור יהדות. "הגענו אל הסבתא שנשארה ברוסיה, דיברנו איתה, ואישרנו את הסיפור".

     

    "סבתא שמדברת אידיש, היא הוכחה ליהדות. לפני 20 שנה עוד היו דוברי אידיש בין יוצאי חבר העמים, אך היום כבר לא". הרב גולדשמיט והרב שייביץ (צילום: מרכז שורשים) (צילום: מרכז שורשים)
    "סבתא שמדברת אידיש, היא הוכחה ליהדות. לפני 20 שנה עוד היו דוברי אידיש בין יוצאי חבר העמים, אך היום כבר לא". הרב גולדשמיט והרב שייביץ(צילום: מרכז שורשים)

     

    במרכז "שורשים" לא הסתפקו בעדות, ורכשו ציוד לבדיקת אמיתותן של תעודות. "בארץ בודקים את זה במז"פ, כאשר בבית הדין מתעורר ספק ביחס לאמינות התעודה, אבל זה לוקח המון זמן", מסביר הרב הר-שלום. "עברנו הכשרה מתאימה לבדיקת המסמכים, ואז בדקנו את התעודות. אפשר היה לראות בדיוק איפה הסבתא זייפה בסיכות את הלאום שלה, ונ' ומשפחתה קיבלו אישור ליהדותם".

     

    דור הולך ונעלם

    המקרה הזה מייצג רק אחד מני אלפי סיפורים של יוצאי ברית המועצות, המגלים להפתעתם כי תודעתם היהודית מוטלת בספק ונשחקה בשל 70 שנות קומוניזם. "הסטליניזם לא הרס רק את הקהילה, אלא גם את המשפחה", אומר הרב פנחס גולדשמיט, רבה של מוסקבה ואב בית הדין, המשמש גם כנשיא ועידת רבני אירופה.

     

    "בתקופה הסובייטית לא היה שום מגע של היהודים עם היהדות: לא ארגון יהודי, ולא תרבות. הם חיו כמו רוסים והכל היה סגור הרמטית מכל הצדדים. גם היום אין כאן קהילה במובן של תשלום חודשי לקהילה, למשל. יש פה המון יהודים על-פי ההלכה, אך הם חסרי מסמכים. הדור הזקן, זה שעוד זוכר, הולך ונעלם - והעדויות הישנות נשכחות".

     

    "אתה לא יכול לקיים חברה של אנשים חסרי מעמד". שלום נורמן עם שגרירת ישראל ברוסיה, דורית גולנדר (צילום: מרכז שורשים) (צילום: מרכז שורשים)
    "אתה לא יכול לקיים חברה של אנשים חסרי מעמד". שלום נורמן עם שגרירת ישראל ברוסיה, דורית גולנדר(צילום: מרכז שורשים)

     

    זו אינה רק בעיה ישראלית, כי אם גלובלית-יהודית. ב-20 השנים האחרונות הציבור היהודי דובר הרוסית הוא הנייד ביותר בעולם. את אוכלוסיית המהגרים דוברי הרוסית, האוחזים גם בדרכון ישראלי, ניתן למצוא בהמוניהם באנגליה, ארצות הברית, קנדה, גרמניה ועוד. בצפון-אמריקה לבדה חיים כ-480 אלף יהודים שהיגרו מרוסיה ב-35 שנים האחרונות. חלקם בקהילות – רובם לא.

     

    גורמים המטפלים בעלייה ממדינות חבר העמים לשעבר, מספרים כי נקודת הממשק הראשונה המערערת את מעמדם של הדור השני – צאצאי העולים שגדלו בארץ – מתעוררת בבואם לקבל שירותי דת. לפתע מגלים אותם צעירים, חלקם הגדול ילידי הארץ, כי הם לא רשומים כאן כיהודים. המשמעות: חוסר יכולת להינשא בישראל (ואחרי 120 גם להיקבר כיהודים), ערעור מוחלט של התודעה הישראלית בקרב מאות-אלפי אזרחים, והקמת חברה בתוך חברה. יש מי שפותרים זאת בנישואים אזרחיים, מה שמוליד הקמת אילנות יוחסין, וככלל – פיצול חסר תקנה בתוך החברה היהודית בכלל, והישראלית בפרט.

     

    מזיוף דרכונים ועד התבוללות

    בשנת 2005 החליט ארגון רבני "צהר" להתמודד עם הבעיה באמצעות פרויקט "שורשים", המעניק מידע וסיוע לעולים לשעבר, יוצאי חבר המדינות (וארצות אחרות), בהוכחת ובירור יהדותם, ומול הממסד הרבני. העמותה פועלת בסיוע משרד ראש הממשלה, ונתמכת על ידי קרן הרי א. טריגובוף וקרן ידידות טורונטו – קרן פרידברג.

     

    "מצד אחד, אנחנו עומדים לימין האזרח ומדברים בשפתו, ומצד שני, אנו מדברים גם בשפת בית הדין" (צילום: מרכז שורשים) (צילום: מרכז שורשים)
    "מצד אחד, אנחנו עומדים לימין האזרח ומדברים בשפתו, ומצד שני, אנו מדברים גם בשפת בית הדין"(צילום: מרכז שורשים)

     

    השבוע, שש וחצי שנים אחרי, בקור צולף של מינוס 16 מעלות - הוחלט ב"שורשים" לחנוך את המשרד לבירור יהדות במוסקבה. "הבעיה היא לא רק עשרת האחוזים מתוך אותם 320 אלף חסרי מעמד דתי, אלא גם 700 אלף העולים שהגיעו, לכאורה, כיהודים", מסביר הרב הר-שלום. "כשהם ניגשים לקבל שירותי דת, הם מגלים שבעצם הם לא נחשבים כיהודים עד שיוכח ההיפך".

     

    רגע לפני שאתם מטקבקים במרץ נגד הרבנות, צריך להבין את המציאות שנוצרה בשנות ה-90, עם פתיחת השערים: "המון אנשים הגיעו למוסקבה מכל רחבי ברית המועצות כדי להוכיח שהם יהודים", מספר הרב הראשי של רוסיה, אדולף (אברהם) שייביץ. "לא היה אז בית דין רבני. אני הייתי די לבד, ללא ניסיון בתחום. היו אנשים שעבדו עלינו בכל מני דרכים. אנשים זייפו תעודות ומכרו אותן, במיוחד כאלה שביקשו להגר לגרמניה".

     

    "להגיע לישראל בשנות ה-90 נחשב למציאה, ואפשר היה להשיג תעודות באופן כמעט יומיומי", אומר גם הרב הר-שלום. "מה גם שבשבעים שנות קומוניזם לא נכתבו כתובות, לא היו פנקסי קהילה, ואף לא היו קהילות מבוססות עם רקורד".

     

    הרישום הקומוניסטי מתקבל ברבנות

    פתיחת המשרד במוסקבה, ביוזמת הקהילה היהודית המקומית - אינה דבר של מה בכך: לראשונה נוצר שיתוף פעולה בין בית הדין הרבני במוסקבה – לעמותה ישראלית חצי פורמלית, שמעורבים בה בתי הדין הרבניים ומשרד ראש הממשלה. "בית הדין סומך עלינו", מצהיר הרב הר-שלום. "אנחנו מספקים חוות דעת מקצועית, לפי בקשה, והיא מתקבלת. חוקר בית הדין לא יכול להגיע לסבתא שגרה באוקראינה, ולדבר איתה בשפתה. אפילו לאופקים קשה לבית הדין להגיע. לפיכך, הם מפנים אלינו שאלות. מצד אחד, אנחנו עומדים לימין האזרח ומדברים בשפתו, ומצד שני, אנו מדברים גם בשפת בית הדין".

     

    "קונצנזוס". חנוכת המרכז בבית הקהילה היהודית (צילום: מרכז שורשים) (צילום: מרכז שורשים)
    "קונצנזוס". חנוכת המרכז בבית הקהילה היהודית(צילום: מרכז שורשים)

     

    ההוכחה הגדולה ביותר, אולי, לייחודיות שבשיתוף הפעולה הזה, היא במגוון הלא ייאמן של אורחי חנוכת המשרד. בחדר לא גדול במשרדי הקהילה היהודית – בסמוך לבית הכנסת הגדול של מוסקבה – הצטופפו שגרירת ישראל ברוסיה, דורית גולנדר, נציגי נתי"ב בשגרירות, ראש הג'וינט ברוסיה, ראש הקונגרס היהודי, ראשי הקהילה היהודית, הרב שייביץ, הרב גולדשמיט וחברי בית הדין.

     

    "קונצנזוס", כפי שמגדיר הרב הר-שלום. "נוצר מצב שאנשים לא ידעו שיש פתרונות לבירור מעמדם. למשל, בתי הדין הרבניים מקבלים, למרבה האירוניה את הרישום הקומוניסטי, בעוד הרישום של היום פחות מתקבל. הקומוניסטים היו אובססיביים ברישומים, ולכן תעודות הלאום שלהם נחשבות למדויקות גם לגבי משרד הפנים וגם ברבנות".

     

    קונצנזוס יש גם סביב תחושת הבהילות, הנובעת מהחשש שחלון ההזדמנויות האחרון לפתור את בעיית הוכחת היהדות של מאות-אלפי אזרחי ישראל, הולך ונסגר. אפילו נטרק. "האפשרויות שלנו הולכות ומתמעטות", אומר הרב הר-שלום. "האופציה לגבי דברים שיכולים לקבל אישור היום, תהיה סגורה בפנינו בעוד כמה שנים, ואין צורך להסביר במה זה כרוך".

     

    אבל שלום נורמן, מנהל קרן הארי טריבוגוף בישראל, דווקא מסביר: "40 מיליוני שקלים - זה התקציב השנתי של מערך הגיור הממלכתי, שיש בו 2,200 מתגיירים בשנה, ומתוכם כ-800 חיילים, ככה שאנחנו עושים משהו חיוני למדינה הן מבחינת המהות, והן מן הבחינה הכלכלית".

     

    לא בוחלים בשום דרך

    הרב הר-שלום מציין כי חלה עלייה דרמטית במספר התיקים שנפתחו מתחילת 2011 – 578 תיקים, וכן גידול במספר התיקים שנסגרו (535). כ-84% מתוכם קיבלו אישור ליהדותם, מה שפטר את הפונים ומשפחותיהם מהזדקקות להליכי גיור בעתיד. המשמעות, מבהירים מנהלי הפרויקט, היא לא רק כלפי הפונה, אלא גם כלפי בני משפחתו – במעגל של כ-5 נפשות בממוצע. כך הביאה עבודתו של מכון "שורשים" לכ-2,700 אישורי יהדות השנה בלבד, הלכה למעשה.

     

    ואולם מספר האישורים הגבוה אינו מלמד בהכרח על אחוזי היהדות בקרב מי שטרם ניגשו לבירור: "אנחנו עוסקים במי שטוען כי נולד יהודי, וזה קהל היעד שמגיע אלינו", אומר הרב הר שלום. "עם זאת, אנחנו לא שולטים על כמות הפונים ואיכותם. אנחנו רק מבררים עובדות, ומשתדלים להגיע לקצה מיצוי יכולותינו".

     

    אנשי "שורשים" מעידים על עצמם כי אינם בוחלים בשום דרך להגיע להוכחות: החל מנסיעה לחורים נידחים בניסיון לאתר עדויות חיות ליהדותם של הפונים – וכלה בבילוש אחר מסמכים שהגישה אליהם איננה קלה כלל ועיקר, במטרה "להרכיב את הפאזל לכדי תמונה שלמה". כך, זמן ממוצע של טיפול בתיק, כאשר ישנם מסמכים – עומד על כשלושה שבועות.

     

    גם אידיש זו הוכחה ליהדות

    נורמן, מי שעוסק כבר כמה עשורים ביהדות ברית המועצות לשעבר, איננו אדם דתי – אך מעיד על עצמו כי יותר מכל, מטריד אותו הפיצול בחברה היהודית הגלובלית, כתוצאה מאי-ההכרה האחידה ביהדותם של העולים. "עוד הרבה לפני תודעה דתית, יש לנו אתגר חשוב של לכידות העם היהודי", הוא אומר. "אתה לא יכול לקיים חברה של אנשים חסרי מעמד. אתה לא יכול לקיים חברה של אילנות יוחסין. המצב שנוצר אינו אשמתו של אף אחד, כי אם מציאות שנוצרה מקהילה רב-תרבותית ומובילית.

     

    "לפני שבוע ציינו 70 שנה לוועידת ונזה, והשבוע חל את יום שחרור אושוויץ. אנחנו לא צריכים להשלים מלאכה שאחרים לא הצליחו לסיימה. עלינו לעשות הכל כדי לגבש את המושג יהודי. בתוך אותם 320 אלף חסרי מעמד, יש אחוז לא מבוטל של יהודים, אלא שבתקופת הלהט הגדול, כשאך נפתחו השערים – הם לא התאמצו למצוא את התעודות מתחת לאדמה, כי אם הסתפקו בתעודה של אבא יהודי שהייתה להם בהישג יד.

     

    "צריך להבין שמה שאנחנו יכולים לעשות היום, אולי לא נוכל לעשות בעוד 5-10 שנים, כי הכללים שעל פיהם אנחנו פועלים – ובתוכם העדות האישית – הם עולם הולך ונעלם. גם מקורות הארכיונים הולכים ונסגרים בפנינו".

     

    "מה שחסר היום זה ידע באידיש", מוסיף הרב גולדשמיט. "סבתא שמדברת אידיש, היא הוכחה ליהדות. לפני 20 שנה עוד היו דוברי אידיש בין יוצאי חבר העמים, אך היום כבר לא".

     

    האתגר: בשיווק

    על אף שברור לחלק ניכר מן הממסד הישראלי והיהודי כי מדובר בפעילות הכרחית, בפרויקט "שורשים" מודעים לאנטגוניזם שמעוררת פעילותם בקרב אלה הנדרשים להוכיח את יהדותם מצד אחד, ולאדישות המנוכרת של חלקים אחרים בקהל היעד. רק לפני כחצי שנה יצאה אונייה, שעל סיפונה כ-150 זוגות של אזרחי ישראל שאחד מבני הזוג אינו מוכר כיהודי, במטרה להינשא בקפריסין.

     

    "האתגר הגדול העומד בפנינו, הוא הדרך לשווק לציבור הזה את העובדה שיש לו בעיה. להסביר שמי שיגיע אלינו היום – רק ירוויח זמן ואישור שיתברר לו כמהותי בשלב מאוחר יותר של חייו", אומר נורמן. "גם אם כרגע הם אומרים לעצמם שהם יכולים להסתדר בישראל ללא הגושפנקא ליהדותם, הרי שבהמשך חייהם הם עשויים לפגוש בבן או בת זוג שיהיה להם עקרוני להינשא ליהודי דווקא. אנחנו רואים את זה בעיקר בקרב זוגות שאחד מהם הוא בן למשפחה מעדות המזרח".

     

    בינתיים, הופרח בלון ניסוי בעיר אשדוד. "הסבא והסבתא מבינים טוב יותר מהדור הצעיר, שהבעייתיות שאנו עומדים בפניה לא נובעת מפטרנליזם - אלא ממציאות אמיתית", מסביר הרב הר שלום. "הם מבינים את הקונטקסט ההיסטורי. רק מהרצאה אחת של הרב אלימלך פרייבסקי – רב דובר רוסית, היחיד שהיה גם רב צבאי – נפתחו חמישה תיקים".

     

    לא מוותרים על אף יהודי

    מאחר ומדובר בעמותה, הטיפול גם מעבר לים הוא ללא תשלום עבור הפונה. מדינת ישראל לא מכסה את העלויות, "אך כיוון שהתחום הזה כל כך אקוטי, אנחנו לא מחכים", כך נורמן. "עשינו רבות בתנועה הציונית כדי להביאם לארץ, אך דבר אחד לא השלמנו: לתת להם את החותמת האחרונה שתבסס את מעמדם בישראל".

     

    כ-159 אלף יהודים רשומים כיום ברוסיה, אך מספרם האמיתי נע בין 350-450 אלף. רבע מיליון מתוכם מתגוררים במוסקבה.
    "כל אחד מיהודי מוסקבה שחושב לעלות היום לישראל, חושב על שאלת אישור יהדותו", מעיד הרב גולדשמיט. "יש פה התבוללות קשה, ולא פחות חמור – תופעה של התנצרות לדת הפרובוסלבית, הן משום שתמיד קל יותר להתבולל ברוב, והן משום שליהודים רבים אין כל מגע עם הקהילה היהודית, והמגע הרוחני הראשון שיש להם, זה עם הנצרות. כשאנחנו מוציאים פסק שהאדם הוכח כיהודי, זה מקובל בכל מקום בעולם, ומקבל חותמת אוטומטית גם בארץ, מה שמקצר את מצעד התלאות של העולים".

     

    "לא מזמן ביקרתי בתיאטרון, ופגשתי בחורה בת 18 וחצי שעל צווארה שרשרת עם מגן דוד", מספרת דורית גולנדר, השגרירה. "היא ניגשה אלי עם דמעות בעיניים, סיפרה שהיא רוצה לעלות לישראל בתוכנית 'מסע', אך לא הצליחה להוכיח את יהדותה. היא אמרה לי: 'אמא שלי נפטרה, סבתי חיה הרחק ברוסיה, ואין לי מאיפה להשיג מסמכים. אבל לא משנה אם אצליח להוכיח או לא, אני עוד אגיע לישראל'. בחורה שכזו תוכל להגיע למרכז שורשים, ושם יעזרו לה לטפל בבעיה – וזה כבר שווה עולם ומלואו".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "יש פה התבוללות קשה". הרב פנחס גולדשמיט
    צילום: מרכז שורשים
    "בית הדין סומך עלינו". הרב שמעון הר-שלום
    צילום: מרכז שורשים
    "האתגר - ללכד את העם היהודי". שלום נורמן
    צילום: מרכז שורשים
    מרכז "שורשים", מוסקבה
    צילום: מרכז שורשים
    מומלצים