שתף קטע נבחר
 

הסירו שיער, טיפחו עור: המטרוסקסואלים של חז"ל

יוסף הצדיק היה מטפח את עצמו, ורבי יוחנן שיגע ביופיו נשים (וגברים). עם כל המורכבות המִגדרית שלהם, הם הסתובבו ברחובות זקופי קומה, וזכו להתייחסות סובלנית ומכבדת בספרות היהודית. מעניין מה הרב יגאל לוינשטיין וחבריו היו אומר לתלמידיהם עליהם

מעשה בשני גברים יפים

יוסף המקראי ורבי יוחנן, ראש ישיבת טבריה בראשית תקופת האמוראים, הפכו בבית היוצר של חז"ל לנשמות תאומות. שניהם מוצגים כגברים יפים, חכמים, מצליחים וכריזמטיים, גברים שלא סובלים מדימוי עצמי נמוך. וחשוב במיוחד – גברים שמבליטים את הצדדים ה"נשיים" שלהם, ומאתגרים את גבולות המִגדר.

 

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

 

אני יפה?

התורה לא חוסכת במילים בכל הקשור ליופיו, בטחונו העצמי וכשרונו של יוסף (בראשית ל"ט, ב'-ו'): "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ... וְכֹלאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו... וכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ... וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה". בחירתו לשתף בחלומותיו את אחיו ואת אביו, מעידה גם היא על מידה נאה של ביטחון עצמי.

 

גם רבי יוחנן, בן דמותו המאוחר של יוסף, מודע ליופיו ולכשרונו, וכך מעיד עליו התלמוד (ברכות כ ע"א; בבא מציעא פד ע"א): "רבי יוחנן נהג לשבת בפתחי מקוואות משום שאמר: כאשר יעלו ויבואו בנות ישראל מהטבילה הן יסתכלו בי, וכתוצאה מכך ייוולדו להן ילדים יפים כמוני ולמדנים כמוני. שאלו אותו החכמים: האם אינך חושש מעין הרע? אמר להם: אני מזרעו של יוסף שלא שולטת בו עין הרע".

 

איך באים ילדים יפים לעולם?

נשים טובלות במקווה עם סיום תקופת המחזור, ועל מנת לקיים יחסי מין. על פי האמונה התלמודית (שנמצאת גם בסיפור המקראי אודות ייחום הצאן של יעקב), למחשבות החולפות בדעתה של האישה בשעת קיום יחסי המין, השפעה על מראה הילד הנוצר באותם רגעים ממש.

 

 

זו תוכניתו של רבי יוחנן להשבחת ילדי ישראל; הוא, החכם והיפה מכל אדם, ישב בפתח המקווה. הנשים יתבוננו בו ויחשבו עליו בשעה שייקימו יחסי מין עם בעליהן, ולעולם היהודי יצטרפו יוחננים טובי שכל ומראה.

 

יהירים וטוב להם

יוסף לא פחד לספר את חלומותיו ולפעול למימושם. רבי יוחנן לא פחד להתפאר ביופיו ובתבונתו. לנוכח תמיהת החכמים, מייחס רבי יוחנן את עצמו ליוסף, וטוען לשייכות לענף יהודי מיוחד שלא נשלט על ידי העין הרעה.

 

"אתה החברה שלי / יש לך ראש של בחורה" (יונה וולך)

רמזים מקראיים דקים שולחים את חז"ל לשאול שאלות על המִגדר ועל ההעדפות המיניות של הגבר היפה ששלט על מצרים. בדרשה מאתגרת אחת קובעים החכמים ביחס ליוסף (בראשית רבה, וישב, פ"ד): "שהיה עושה מעשה נערות, ממשמש בעיניו מתלה בעקבו מתקן בשערו". האם אומרים החכמים על יוסף שהיה עושה מעשי נערוּת או מעשי נערוֹת? הטקסט המקורי לא מנוקד, והבחירה נותרת בידינו.

 

 (ציור: גוסטב דורה) (ציור: גוסטב דורה)
(ציור: גוסטב דורה)

 

זאת ועוד, על פי הסיפור המקראי קיבל יוסף מאביו כתונת פסים, בגד שהוא על פי ספר שמואל (ב, י"ג) לבוש בנות: " כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי- כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְּנוֹת-הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת".

 

מדרש נוסף קובע שאחי יוסף חשבו שהוא כפרעה, "להוט אחר הזכרים".

 

יפה כמו נשים, או יפה לגברים?

ובאותה סירה מגדרית שט גם רבי יוחנן. אגדה תלמודית מפורסמת מספרת כיצד התוודע רבי יוחנן לריש לקיש, החברותא שלו (בבא מציעא פד ע"א. מתורגם): "יום אחד שחה רבי יוחנן בירדן. ראה אותו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו. אמר (רבי יוחנן לריש לקיש) כוחך לתורה. אמר (ריש לקיש לרבי יוחנן) יופיך לנשים..." וכך נפתח סיפור אהבה מרגש ומייסר בין שניים מגדולי חכמי ישראל.

 

מה מרגיע אתכם יותר?

בחלק מכתבי היד של התלמוד כתוב שריש לקיש חשב שרבי יוחנן הוא אישה, ועל כן קפץ אחריו לירדן. והנה לפנינו הדילמה הפרשנית; האם ריש לקיש קופץ לירדן כיוון שחשב שראה גבר יפה או אישה יפה?

 

בעיניי שתי הפרשנויות משמחות באותה המידה, והפרשנות הטובה היא לעולם זו שלא מרגיעה.

 

ויש עוד?

במקור תלמודי אחר יסופר שלרבי יוחנן יש לחיים אדומות שלא מצמיחות זקן, ובמקור נוסף ידווח שהוא, בדיוק כמו הנשים (והגברים הרומאים), מגלח את שיער גופו. ויש עוד, אלא שקצרה יריעת הטור מהכיל.

 

ולמה זה חשוב?

ראשית, למה לא? לספרות אין חשיבות עצמאית, כוחה תלוי בנו ובדרך שבה נבחר לקרוא אותה. האינפורמציה על המורכבות המִגדרית של יוסף ושל רבי יוחנן, חשובה ככל פרט אחר באגדות אודותיהם, והאינפורמציה הזו חשובה לי.

 

היא חשובה לי כיוון שאני רוצה לראות תמונת עולם מורכבת של העבר, והיא חשובה לי כיוון שהיא מציעה סעד מוסרי לסוגיות ההווה.

 

הרב לוינשטיין מול יוסף ורבי יוחנן

בקיץ האחרון זכיתי להשתתף במצעד הגאווה. בדאגה נשאתי בידיי כרזה עם ציטוט מדברי הרב יגאל לוינשטיין נגד הלהט"בים: "סוטים שאיבדו את הנורמאליות". הרב לוינשטיין איננו רק אדם פרטי, הוא ניזון מכספי ציבור בתפקידיו כמנהל מכינה קדם-צבאית דתית, וגם כמורה במכינות חילוניות.

 

החידוש החשוב בהתנהלות הקהילה מול דברי הרב, היה בגינוי העצום לדבריו בתוך העולם הדתי. בצדק יכול הרב לוינשטיין לזקוף לזכותו השתתפות חסרת התקדים של דתיות ודתיים במצעד הגאווה הירושלמי.

 

מה שלא מפתיע היא בחירתו שלא להתנצל על דבריו, ובחירת אנשי החינוך והצבא הממונים עליו להסתפק בהבהרה רפה שבה נאמר (כמקובל במקומותינו): "דבריי התפרשו בצורה שלא התכוונתי אליה". דברים אלה הצטרף מכתב תמיכה חתום על ידי למעלה משלוש-מאות רבנים, כך נקברה הפרשה והרב ממשיך לכהן בתפקידיו הציבוריים.

 

חולשתם של הפוליטיקאים הממונים על שלום הציבור וחירותו, הוכיחה את עצמה, ובימים האחרונים החליט הרב לוינשטיין שההשתלחות משתלמת (אחרי הכל, כמה רבנים זוכים למכתבי תמיכה מפוארים), והוא שב לפגוע בחוליות המוחלשות של הקהילה. כך הוא אמר לאוזני תלמידיו ולאוזני הרב הראשי הספרדי:

 

"מישהו אמר לי שאין לו אומץ. אמרתי לו: תראה, בשביל זה המציאו את הסוטים. תראה איזה אומץ יש להם. תלמד מה זה אומץ מהאנשים הכי הזויים בעולם. חיים את הדבר הכי שפל, ומסתובבים ברחובות ירושלים זקופי קומה. אמרתי, אתה יודע מתי תגיע לדרגה שאתה מאמין ביהדות ולא מתבייש? כשאתה תוכל להסתובב באמצע דיזנגוף בתהלוכה עם תפילין על הראש וציצית. בשביל זה המציאו אותם, בשביל שנלמד מה זה גאווה. אם הזבל שבזבלים יכול ללכת גאה, קל וחומר הקודש שבקודש".

 

כמה טוב שגם יוסף וגם רבי יוחנן, עם כל המורכבות המִגדרית שלהם, הסתובבו ברחובות זקופי קומה. כמה טוב שחכמים יצרו את האגדות האלו. כמה טוב שאפשר לבקר את הרב לוינשטיין גם מתוך התרבות היהודית, ולא רק מן החוץ - וכמה מכאיבה הידיעה שאני שייכת לחברה שבה פגיעה בבני אדם משתלמת.

 

רוחניות מרעילה

רוחניות היא לא תמיד טובה ומוסרית. יש תורות רוחניות רעות, והתורה של הרב לוינשטיין היא דוגמה לכך. אי אפשר לטעון שתורתו איננה תורה או אינה עוסקת ברוח, שכן דבריו מתייחסים לסוגיות של ערכים, אמונות ומשמעות החיים, ואלה עניינים רוחניים.

 

כשם שרוחניות יכולה להיות חומלת ומלאת חסד, רוחניות גם יכולה להיות מרושעת ומרעילה. "רוחניות מרעילה" היא תורה רוחנית שעקרונותיה עומדים בסתירה למצוות "ואהבת לרעך כמוך".

 

אם נתקלת במורה רוחני שמקלל בני אדם

אם נתקלת במורה רוחני שלבו גס במצוקות אנושיות

אם נתקלת במורה רוחני שנטפל לאוכלוסיות מוחלשות בחברה

אם נתקלת במורה רוחני שתובע מהזולת לשלם מחירים כבדים

אם נתקלת במורה רוחני שזורע שנאה

דעי שלפנייך רוחניות מרעילה.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר כתבה לי שני העם, רמת אביב (בטוקבק מספר 12): "רוחמה היקרה,אם אכן אנו אוהבים את חג החנוכה וחג המולד וחג הקורבן... באשר כל בני הדתות השונות באשר הם כולם דומים ונבראו, בצלם האל נשאלת השאלה הזועקת השמיימה. מהו המשותף לנו, היהודים או הישראלים. האם אנו עם? ואם כן, במה ניכרת עובדת היותנו לעם. אודה על התייחסותך לשאלה מהותית זאת".

 

יקירה, זו אכן שאלה מהותית - ואני נענית לאתגר בסקרנות ובשמחה. אנחנו, כל בני האדם, דומים יותר משאנו שונים. עבורי, השאלה מה מייחד אותנו לא מאוד חשובה. המשימה הדתית שלנו, להבנתי, איננה להיות מיוחדות, אלא להיות טובות, והלוואי שטוב לב לא יהיה מאפיין ייחודי.

 

כנראה שהמכנה המשותף של כל היהודיות הוא בחירתנו להיות יהודיות, אך בחירה זו לא מפריעה לי לשמוח גם בשמחתן של דתות אחרות.

 

שבת שלום!

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
רוחמה וייס
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
מומלצים