משחקי הדת: העולם נקרע בין הדתה לחילון
בארה"ב נבחר נשיא על רקע דתי, בהודו שולטת מפלגה דתית-לאומית, אירופה מתרוקנת מכנסיותיה אך מתמלאת במסגדים - ובעולם המוסלמי מנסים להתנער מהקיצוניות הרצחנית. חוק המרכולים מעצבן את החילונים? מתווה הכותל פוגע בדתיים? תראו מה קורה בעולם הגדול
הדתה, או חילון? כפייה דתית, או כפייה חילונית? האם השמאל שכח מה זה להיות יהודי, או שהימין החליט לכפות בכוח את היהדות על כולנו? שאלות אלו מלוות את השיח הישראלי לאורך כל השנה. אך מה קורה במקומות אחרים: האם הדת נחלשת או מתחזקת ב"עולם הגדול" - והאם מדינות אחרות מצליחות לאזן בין האינטרסים הדתיים לחילוניים?
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
תחילתה של השנה האזרחית היא הזדמנות מצוינת להציץ החוצה ולגלות שהדשא הדתי-חילוני של השכנים לא בהכרח ירוק יותר.
שאלת מקומה של הדת בארה"ב מטלטלת בשנים האחרונות את הפוליטיקה האמריקנית. אחת הסוגיות הבוערות עוסקת, בדיוק כמו אצלנו, ביחס הראוי בין הזכות לשוויון לחופש הדת.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- בעד השבת, נגד חוק המרכולים/ ליאור טל שדה
- אני כאן בגלל בעלי: התורה ניתנה לגברים/ פרופ' רוחמה וייס
- אחרי 130 שנה: נחשף ספר הביכורים של הרב קוק
הסיפור האמריקני התחיל במאפייה קטנה בדנוור, קולרדו. דיוויד מולינס וצ'רלי קרייג, זוג הומואים שעמדו להתחתן, פנו למאפייה המקומית וביקשו עוגה מעוצבת. האופה ג'ק פיליפס סרב לבקשה בטענה שהדבר נוגד את אמונתו הנוצרית.
התיק התגלגל לבית המשפט העליון שאמור להחליט בקרוב האם ערך השוויון בין המינים גובר על חופש הדת. אך בארצות הברית הדיון המשפטי נוגע בנקודה עמוקה עוד יותר: האם אמריקה איבדה את צביונה הנוצרי?
הדת הנוצרית, מאבני היסוד של הזהות האמריקנית, הפכה כיום לאחת מנקודות המחלוקת של הפוליטיקה: ימין-נוצרי לעומת שמאל-חילוני. אמריקנים נוצרים רבים, החוששים שארצות הברית מאבדת את זהותה הנוצרית, הצביעו בהמוניהם (יותר מ-80%) לטראמפ, שהבטיח להחזיר לאמריקה את גדולתה.
טראמפ, איש לא דתי במיוחד, מבין היטב את רצונו של "הבייס" הנוצרי, ובשנתו הראשונה כנשיא תיגמל אותם היטב: מינה שופט דתי שמרן לבית המשפט העליון, התיר לכמרים לדבר פוליטיקה בכנסיות, קיצץ את התמיכה הממשלתית בהפלות - ובשבועות האחרונים חזר וברך בפומבי ב"חג (המולד) שמח"!
לא עוד "חגים שמחים", ברוח הרב-תרבותית והתקינות הפוליטית, אלא חג המולד. החג הנוצרי של אמריקה, כמו שהיתה פעם. כמו אצלנו, פסיקת בית המשפט צפויה ליצור גלי הדף שיטענו את השיח הפוליטי עד לסערה הבאה.
לא רק בארצות הברית עברה הדת לימין. הודו שמוגדרת בחוקתה כמדינה חילונית, נשלטת כיום על ידי מפלגה דתית-לאומית (BJP). גם תורכיה ומדינות אחרות עברו תהליך דומה של הדתה. בכל העולם מזוהה הדת עם מפלגות ימניות, חלקן, למרבה הצער, גם לאומניות, גזעניות ואלימות. הטיהור האתני שמתרחש כעת במיאנמר, מדינה בודהיסטית, נגד מיעוט הרוהינגה המוסלמי - הוא אחת הדוגמאות הקשות לכך.
יש מי שמבכים את החיבור בין הדת לימין הלאומי. מבחינתם זה מתכון לאסון. בעיני אחרים מדובר בתופעה עמוקה ומורכבת יותר. בעולם המודרני, חסר הגבולות והמנוכר שלנו אנשים מחפשים שורשים ומשמעות.
השמאל הליברלי מדבר בשפה של זכויות, אולם הימין מציע זהות והשתייכות. ולכן, במקביל לתופעת החילון, הדת מתחזקת בסין, ברוסיה ובמדינות פוסט-חילוניות נוספות. מתברר שהדת מציעה עולם תוכן עשיר ועמוק יותר ממה שהחילוניות מסוגלת לכאורה להציע. כך נוצר מצב שבו אחת מנקודות המחלוקת הפוליטיות העמוקות בעולם שלנו היא התחרות בין האוניברסליזם החילוני לפרטיקולריזם הדתי.
הניגוד בין חילון לדתיות בולט במיוחד באירופה. ערש הנצרות העולמית (לאחר שזו נדדה מישראל לרומא) הפכה ליבשת החילונית ביותר על פני הגלובוס. הכנסיות מתרוקנות ואת חלקן הורסים לטובת מגרשי חניה, אתרי מסחר ו/או מסגדים, המשמשים את המהגרים המוסלמים החדשים.
השאלה כיצד ניתן להכיל מיעוט דתי מוסלמי באירופה הנוצרית לשעבר והחילונית בהווה, קורעת את היבשת. כך, מצד אחד, בכל רחבי אירופה נחקקים חוקים אנטי-מוסלמיים המגבילים את השחיטה, הלבוש ובניית מסגדים. מצד שני, מוסלמים רבים דווקא מצליחים להשתלב. כזכור, רק לפני כשנה וחצי, סאדיק קאן, מוסלמי ממוצא פקיסטני, התמנה לראש העיר לונדון.
היחס לדת ולמיעוט הדתי הפך להיות השאלה הבוערת באירופה: האם ליברליזם יכול להכיל קבוצות לא ליברליות? האם החילוניות יכולה לוותר לחלוטין על המסורת הדתית שלה? האם אירופה תישאר אירופה ללא זהות נוצרית משמעותית?
בעולם המוסלמי, הבשורה הגדולה ביותר של שנת 2017 היא הניצחון על דאעש. אמנם לא הייתה זו הכרעה, אבל כן ניצחון שהביא סוף-סוף לירידה במספר נרצחי הטרור, רובם מוסלמים. התברר שהעולם אינו קרוע במלחמה בין הציוויליזציה הנוצרית למוסלמית, אלא במאבק פנים-אסלאמי. זהו לא מאבק בין דתיים לחילונים, אלא מאבק בין שתי תפיסות דתיות מוסלמיות.
מבחינתן של מרבית מדינות המזרח התיכון, האסלאם הוא חלק בלתי נפרד מזהותן ומאמונתן אולם הן מתנגדות בחריפות לטרור הרצחני שנעשה בשם דתן. לא בכדי בביקורו ההיסטורי של טראמפ בערב הסעודית, הוא הכריז יחד עם מארחיו על הקמת מרכז ללחימה בדתיות קיצונית.
עם זאת, האסלאם רחוק מלהיות מאוחד. המלחמה העזה המתרחשת בין הסונים בראשות ערב הסעודית, לשיעים בראשות איראן - מזעזעת את המזרח התיכון. הדת, כך מתברר, ממשיכה להיות שחקן מפתח גם באזור זה של העולם.
אז מה צפוי לנו בשנת 2018? איזה צד צפוי לנצח? מצד אחד, סביר שבמהלך 2018 הדת תמשיך להיחלש. מדינות נוספות יאשרו נישואין חד-מיניים, עוד ועוד בתי עסק ייפתחו בימי השבתון והמרחב הציבורי יהפוך לחילוני יותר.
מצד שני, נראה שגם הדת תמשיך להתחזק, במיוחד במדינות שהיו חילוניות בעבר. במקביל, חילונים יצטרכו להגדיר את יחסם למורשתם הדתית והדתיים ישאלו את עצמם כיצד משלבים בין כנות דתית לחיים מודרניים. האם "עדיף להיות אתאיסט מלהיות קתולי צבוע", כפי שאמר לא מזמן האפיפיור - או שיש לשמור על המסורת בכל מחיר.
רבים ניבאו את היעלמותה של הדת בעידן המודרני. אחרים, לעומתם, חוששים כיום מתבוסתה של החילוניות. האמת נמצאת כנראה באמצע. בישראל, כמו גם בעולם כולו, הופכים לחילוניים יותר ודתיים יותר בו זמנית.
הכותב הוא מרצה בכיר במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט.
לפנייה לכתב/ת 
