שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החג השחור וקללת העבדות התנ"כית
    הקאוונזה - חג הביכורים שהוא גם סוג של חנוכה - הוא החג האפרו-אמריקני האזרחי הראשון בתרבות העולמית. מטרתו, לתקן את העוול שעשתה קללת נוח התנ"כית, שפורשה לא נכון על ידי תיאולוגים נוצריים והולידה את העבדות

    זו לא חנוכייה ולא מנורה, זו "קינרה"  ()
    זו לא חנוכייה ולא מנורה, זו "קינרה"

     

    אמש (יום ב') הסתיים ה"קוונזה", חג אזרחי הנחגג בארה"ב במשך שבוע ימים. החג הומצא ב-1966 על ידי פרופסור שחור למדעי אפריקה בשם מאולנה קרנגה (Maulana Karenga), במטרה להעלות על נס את התרבות האפרו-אמריקנית.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

     

    הוא נקבע בכוונה לקראת ראש השנה האזרחי, כדי להתווסף ל"תקופת החגים", עם קריצה מכוונת לחנוכה. בכל יום מדליקים ב"קוונזה" נרות בשיטת "נוסיף והולך" המוכרת לנו מההלכה: נר צבעוני נוסף בכל יום, במנורת שבעה קנים הנקראת "קינרה".

     

    עוד בנושא בערוץ היהדות:

     

    קשה להעריך כמה אנשים חוגגים את "קוונזה", אבל ללא ספק הוא נכנס לפולקלור האמריקני ומככב בסדרות טלוויזיה כמו "רחוב סומסום" המיתולוגית. שם החג מבוסס על ביטוי סווהילי, "ביכורים", המתייחס לפסטיבל האסיף.

     

    אסון התרבות האפרו-אמריקנית החל בזוועות העבדות במאות ה-18 וה-19. בתקופה זו נחטפו באכזריות כ-300 אלף גברים, נשים וטף מבתיהם שבאפריקה, ונמכרו לעבדות באמריקה תמורת כאלף דולר לאדם. חג הקוונזה שואף להתעלות מעל לטרגדיה, ולחגוג את התרבות האפריקאית עצמה, בדגש על בניית העתיד. כל הדלקה של נר מציינת ערך אחר: אחדות, הגדרה עצמית, ערבות הדדית, כלכלה שיתופית, ייעוד, יצירה ואמונה. לחגיגות מתווספים ריקודים מסורתיים, ריקמות אפריקאיות וכדומה.

     

    אכזריות גזענית בשם התנ"ך

    השעבוד של השחורים נעשה על קרקע מעובדת היטב, עם פרשנות דתית תנ"כית שקדמה לו. "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה... וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם..." (בראשית ט').

     

    בול רשמי של ארה"ב לציון הקוונזה
    בול רשמי של ארה"ב לציון הקוונזה

     

    מיד לאחר המבול נוטע נוח כרם ומשתכר. כתוצאה, הוא מתערטל בצינעה בתוך האוהל. חם, הצעיר בבניו, נכנס לאוהל ורואה את ערוות אביו. שם ויפת, אחיו, מכסים את האב. אך חז"ל מייחסים למעשה של חם חטא חמור בהרבה וחלקם נחלקים בין אונס או סירוס.

     

    "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו", מספר המקרא - ובנקודה זו נפתחת תיבת פנדורה היסטורית. הפרשנות רואה ביפת את אבי השפות ההודו-אירופיות, ובין צאצאיו - עמי טורקיה ואירופה. אחיו, שם, הוא אבי השפות השמיות, ובין צאצאיו אשור ופרס וכמובן העם הערבי. חם, הבן הצעיר, הוא אבי העמים הכנעניים (אולי גם הסינים) ושל כל עמי אפריקה.

     

    החובה להשתחרר מהקללה

    הכנסייה הפרסביטריאנית אימצה רשמית את הפרשנות התיאולוגית לקללת נוח לאחר ששרד את המבול, ותיאולוגים דוגמת בנימין מ. פאלמר הטיפו בעד ה"מוסר" של קיום העבדות, על-פיהם ניתנה לצאצאי יפת (האירופים) הזכות לחטוף ולשעבד בכוח את בעלי העור השחור.

     

    מלכת שבא ושלמה. לא מסתדר עם התאולוגיה הפרסבטיאנית הרואה בארץ "כוש" נחותה ()
    מלכת שבא ושלמה. לא מסתדר עם התאולוגיה הפרסבטיאנית הרואה בארץ "כוש" נחותה

     

    אלא שהקללה מוטלת על צאצאיו של כנען בן חם, ואילו האירופים מסיטים אותה לילד אחר של חם - כוש, אבי ה"כושים", ואולי לכלל צאצאיו של חם ("כוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן"). כואב להודות כי מקורות יהודיים חשובים נפלו גם הם למלכודת, והצדיקו את שיעבודם של "יוצאי כוש".

     

    את הפסוק בנביא עמוס (ט'), "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", יפרשו אלה לגנאי - שישראל הם כעבדים - במקום לראות ב"בְנֵי כֻשִׁיִּים" כינוי חיבה של האל לישראל. לעומתם, האבן עזרא, בסגנונו המושחז, מגחיך את מי שטוען כי הקללה נוגעת לאפריקאים, ומזכיר כי כוש היה דווקא המלך העולמי הראשון אחרי נוח (בראשית, י') - הכי לא עבד. לפי האבן עזרא כנען קולל להשתעבד גם לאחיו האפריקאים - כוש ומצרים – ובוודאי שלא שה"כושים" ישתעבדו, חלילה, לאדם הלבן.

     

    "קללת נוח" את בני חם לא ממש עומדת במבחן המציאות לאור העובדה שבנו, מצרים, ייסד אימפריה פרעונית בת אלפי שנים שבשיא פריחתה שלטה בעולם כ-500 שנה. ובכל מקרה, אף פרשן יהודי לא רואה בקללה של נוח הצדקה לחטיפה או לעינויים מהסוג שסבלו השחורים בארה"ב. וכפי שכתב הרב קוק: "רָעי האדם הפסידו את זכותם (לממש את קללת נוח) על ידי אכזריותם, והוכרח קשר העבדות להיות ניתר" (אגרות הראי"ה, א-פט).

     

    ראוי להיות גאים מאוד, אם כך, בתפקיד האסטרטגי שמילאה הקהילה היהודית בארה"ב במאבק האפרו-אמריקני לשיוויון, ובאישור "חוק זכויות האזרח" האמריקני בשנת 1964. לפחות קללת העבדות המודרנית הוסרה מספר החוקים.

     

    שבעים פנים לתורה - כנגד שבעים תרבויות עולמיות

    בימי הביניים קבע האבן-עזרא, אותו פרשן ספרדי מימי הביניים, כי "שבעים פנים לתורה". מקור האימרה נוגע ספציפית לרב-תרבותיות: "כל גנזי החכמה נפתחו למשה מסיני," מסופר במדרש חנוך, "עד שלמדו לו התורה בשבעים פנים של שבעים לשון". למעלה, על הר סיני, משה היה חייב ללמוד את סתרי התורה דרך העיניים של כל תרבויות העולם, לפני שיכול היה לרדת מההר ולתת אותה לישראל. כך מיועד התנ"ך לאנושות כולה, וכל "לשון", כל תרבות, חופנת סוד משלה לגבי גילוייה של תורת האמת האלוהית.

     

    בהתאם לכך ובאומץ אדיר, הדגיש הרב קוק את החובה להכיר לעומק, ולאהוב מכל הלב, גם בני דתות אחרות: "למרות הבדלי הדעות שקיימים בדתות ובאמונות שונות, נכון הדבר לרדת לסוף דעתן של העמים השונים, ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, כדי לדעת איך לבסס את האהבה לכלל האנושות על יסודות מעשיים". הרב קוק ממשיך במסר חריף נגד הבדלנות: "צרות העין, הגורמת לראות בכל מה שמחוץ לעם היהודי רק כיעור וטומאה, היא אחת מהמחשכים היותר נוראים, ושגורמת להרס כל הטוב הרוחני" (על פי "אורות הקודש"). מבחינת הרב קוק אי אפשר להגיע למדרגה של "אהבת ישראל" בלי לאהוב כל אדם באשר הוא, כולל עובדי עבודה זרה, ובלי להכיר אותם לעומק. או אם תרצו, ערוץ "נשיונל ג'אוגרפיק" הוא סוג של חיוב מהתורה.

     

    התנ"ך עצמו לא מלמד אותנו הרבה על "כוש" או על אפריקה בכלל, למעט כמובן על מצרים. אנחנו כן יודעים שמדובר ביבשת עשירה בזהב ובבשמים, ושמשה רבנו, יוסף הצדיק ושלמה המלך נישאו כולם לנשים אפריקאיות. אז גם לכבודה של מלכת החוכמה השחורה, מלכת שבא, אם מישהו היה מזמין אותי להשתתף בהדלקת נר אפריקאי צבעוני במנורת הקינרה - הייתי שמח לבוא.

    פורסם לראשונה 01/01/2018 16:54

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים