שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צועק את הכאב: "בבית השפילו אותי מינית, בישיבה הייתי ילד טוב"
    קרוב לשני עשורים שמר אביחי שילה את הכאב בפנים, עד שלא יכול עוד. בימים אלה הוא יוצא בהצגת יחיד המתארת את ילדותו הקשה בצל פגיעה מינית והורות מעורערת. "כרגע אני היחיד במגזר שעומד על במה ואומר: פגעו בי מינית", הוא אומר. "אני לא רוצה לחיות ככה יותר. לא רוצה לשתוק יותר"

    "תקשיב, עברת פגיעה מינית", זה מה ששמע אביחי שילה, אז חייל בן 21, בחדר הטיפולים. "הייתי בהכחשה מוחלטת", הוא מודה. "מה פתאום פגיעה מינית? בכלל לא ראיתי את זה ככה. אף אחד לא נגע בי, אז איך בכלל זו פגיעה? לקח לי זמן להבין מה קרה לי ומה נעשה לי".

     

    <<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

     

    כמעט שני עשורים לקח לאביחי שילה (39) לעכל את החוויות הקשות שעבר בילדותו, ולעבד אותן להצגת יחיד חדשה, "מי שלחם", כנראה הראשונה במגזר, שמביאה אל קידמת הבמה את אתגרי הפגיעה המינית בציבור הדתי – תוך חשיפה שלא קלה עבורו כלל ועיקר משום בחינה.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות:

  1. רוצים להתפרנס בקלות? הסגולה שמשגעת את המגזר

     

    "כרגע אני היחיד במגזר שעומד על במה ואומר: פגעו בי מינית", כך שילה. "יש שכתבו בפייסבוק, אבל לא היה עדין גבר שעמד על הבמה ופשוט סיפר. רבנים יכולים להגיד זה אסור וזה מותר, אבל המציאות מורכבת. אני מבקש שגברים ידברו על הדברים. שידברו, שישתפו".  

     

    מתוך "מי שלחם"    (צילום: סימה יצחקי)

    מתוך "מי שלחם"    (צילום: סימה יצחקי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "אני מרגיש שבמשך 39 שנים התחבאתי מהעולם והסתרתי את עצמי. אמרתי לעצמי שזה לטובתי, עד שקלטתי שאני חי בעולם בלי שאף אחד מכיר אותי באמת, חוץ מאשתי, ואני לא רוצה לחיות ככה יותר. לא רוצה לשתוק יותר, ואני גם לא רוצה שאחרים יחוו את זה. היום אני מרגיש שהיה בי כוח שאיפשר לי לעבור את מה שעברתי ולשרוד; להקים משפחה. למה שלא אחלוק את זה עם אחרים?"

     

    "לשבור את קשר השתיקה הגברי"

    שילה לא נמצא במקום של חשש מפגיעה בתדמית, כשחקן דתי או כאב לילדים. "אולי זה יפגע בתדמית שלי, אבל גם יאפשר צמיחה של תדמית גברית אחרת, לא מפוחדת ולא מתנצלת על הפגיעוּת שלה. גברים צריכים להפסיק עם ההצגה המאצ'ואיסטית הזו - ובמיוחד גברים דתיים".

     

    "אמא שלי ובן זוגה אפילו לא חשבו שלהראות פורנו לילד קטן זו פגיעה מינית" (צילום: מעיין שילה ) (צילום: מעיין שילה )
    "אמא שלי ובן זוגה אפילו לא חשבו שלהראות פורנו לילד קטן זו פגיעה מינית"(צילום: מעיין שילה )

     

    הזרז למופע שעלה בבכורה אמש (יום ג') הגיע בעקבות גידול סרטני מסוג לימפומה שהתגלה במפתיע בקיץ האחרון. "כשזה קורה, אתה מבין שהכול יכול להיגמר בשנייה, ואז אתה לא רוצה לחכות יותר. תמיד רציתי לכתוב את עצמי ותמיד זה היה נשמע לי מתבכיין מדי, או חשוף מדי. אבל הפעם החלטתי פשוט ללכת על זה והמילים זרמו, השירים נכתבו".

     

    הוא נולד בפתח תקווה למשפחה מהציונות הדתית. הוריו התגרשו כשהיה ילד קטן והקשר עם אביו הביולוגי עורער, לדבריו, שוב ושוב בגלל האם - עד שלבסוף נותק לחלוטין. לדבריו, סבלה אמו מאלכוהוליזם שהתבטא בהזנחה ובאלימות שהופנתה כלפיו כילד.

     

    "כילד מאוד קטן הייתי קונה לה את השתייה החריפה. אני זוכר את עצמי סוחב בקבוקי בירה וקוניאק, שלוש קומות". שילה מתאר התפרצויות של אלימות פיזית ומילולית שכוונה כלפיו. "עם כל זה", הוא מעיד, "נורא אהבתי אותה, וכל הזמן הייתה מחילה על המעשים שלה. לא קלטתי בכלל עד כמה המציאות הזו חולנית".

     

    במסגרת החינוכית ידעו?

    "על האלימות הפיזית בטח שידעו. הגעתי פעם עם פנס בעין וסיפרתי שנפלתי. בישיבה התיכונית הופעתי עם פרצוף מלא שריטות. הרב שאל מה קרה, וסיפרתי שאמא עשתה את זה. לא קרה כלום אחרי זה, אם זה מה שאת שואלת. אני לא מאשים אחרים שלא ידעו, כי הייתי שחקן טוב. אני גם לא מאשים את המורים. זו הייתה תקופה שפחות היה מקובל לטפל בדברים האלה. אני כן בא בתלונות לדודים, לסבא ולסבתא שידעו ושתקו".

     

    לשרוד את החיים

    ואז נכנס לתמונה גבר חדש, וחייו קיבלו תפנית נוספת. "הוא היה חילוני, מאוד חברמן כזה. אמא שלי העריצה אותו, ואני בעקבותיה. עם זאת, בחושיי הבסיסיים ביותר היה ברור שלי שמשהו פה לא בסדר. לא אפרט יותר מדי, רק אומר שהוא חשף אותי לעולם מיני בגיל מאוד צעיר.

     

    "היו לי רגעי משברים שעדיין מלווים אותי כל יום" (צילום: מרים בונומוביץ) (צילום: מרים בונומוביץ)
    "היו לי רגעי משברים שעדיין מלווים אותי כל יום"(צילום: מרים בונומוביץ)

     

    "הוא טרח לספר לי בפרוטרוט על כל ההרפתקאות המיניות שלו, להראות לי דברים... הייתי ילד בן שמונה והוא התנהג אליי כאילו אני חבר שלו. אני זוכר שאמרתי לעצמי שזה מותר לו כי הוא חילוני ואני דתי, והוא גבר ואני ילד. הוא חזק ואני שדוף וחלש, לי אסור הכול ולו מותר הכול. עם זה גדלתי. עקום".

     

    לדבריו של שילה, הציפייה החברתית מ"ילד טוב הציונות הדתית" הייתה להגיע לישיבה טובה ולהיכנס למסלול דתי משמעותי. "ואז אתה מגיע לישיבה תיכונית ובהמשך ל'הסדר', ואתה חווה את העולמות הכל כך שונים האלה מתנגשים לך. בבית מחללים שבת, האיש של אמא נוסע בשבת - ואני הולך לבית הכנסת לבד. בבית חשיפה בלתי פוסקת למין, ובישיבה אתה בעולם אחר. הזהות לא ברורה: מה אתה ומי אתה? ואתה לא ממש יכול לשתף אף אחד. חייבים לשחק כאילו הכול בסדר.

     

    "אמא שלי ובן זוגה אפילו לא חשבו שלהראות פורנו לילד קטן זו פגיעה מינית. גם אני לא ידעתי עד שהגעתי לטיפול. הוא לא נגע בי או ליטף אותי, הוא רק חשף והשפיל. תמיד הכול היה מלווה בהשפלה של כמה הוא גבר ואני אפס. והייתי אמור לקרוא לו 'אבא'".

     

    איפה הייתה אמא שלך בכל התמונה?

    "היא? היא הייתה מצטרפת לכל זה".

     

    "אמא בחרה בו באופן מוחלט"

    הפיצוץ אירע בגיל 18, לדבריו של אביחי שילה, בעקבות גילויים חדשים על מעלליו של הגבר שבינתיים הספיק להתחזק בדת ולתחזק חזות דתית. "הוא שיחק את הצדיק הגדול, וידעתי שהוא עושה דברים לא ראויים, ובסופו של דבר פוצצתי הכול. הוא העמיד פני מתפרק, האשים אותי שהחרבתי את הבית כי פתחתי את זה, כי לא שתקתי. והיא בסופו של דבר בחרה בו באופן מוחלט".

     

    שילה מספר כי עשה מאז כברת דרך משמעותית. "טיפלתי בעצמי, הכרתי את אשתי, האור של חיי. בניתי משפחה עם ילדים מדהימים, וההתמודדות עם העבר ועם ההווה היא יומיומית.

     

    "אני רוצה להגיד לאנשים: אל תשפטו בני אדם. אי אפשר לדעת מה עובר עליהם ואיזה 'אוצרות' הם מחביאים בפנים. לשמחתי התחלתי עם אבי הביולוגי קשר איטי מהוסס, שנינו צריכים את זה בקצב הזה".

     

    מה בעצם קורה על הבמה?

    "המופע מתאר למעשה את הקרבות של החיים. החיים שלי. האלכוהוליזם של אמא, הפגיעה המינית, השיקום, האבהות והקריירה המדשדשת, וגם האתגר לשרוד לבד בעולם בלי משפחה. זה בעצם מופע של קרבות, במשחק ושירה, כשהשתיקה של הצופים בעצם מאוששת את המסקנה שבסופו של דבר, החיים שלי טובים וראויים".

     

    כיוצר דתי וכאדם דתי, מתמודד שילה בחיים כמו על הבמה עם שאלות אמוניות של שכר ועונש, טוב ורע: "ההצגה מתחילה בתפילה שהיא כביכול בסיס האמונה שלי, אבל לקראת סופה חל המשבר הגדול שלי כלפי הקב"ה, והאמירה שאני שונא את אלוקים. בסופו של דבר, זה מסתיים באהבה, אך בהחלט היו לי רגעי משברים שעדיין מלווים אותי כל יום, ובכל מקרה שקורה אותי צצים רגעי המשבר הללו. פעמים רבות אני שואל את עצמי למה, ואז משיב לעצמי את האמונה הבסיסית שהכול לטובה גם אם לא הכול טוב".

     

    "כשנמצאים עם מישהו במערכת יחסים כל כך פתוחה, אז אפשר לבטא את הרגשות, להגיד לו גם דברים לא נעימים, וזו מערכת היחסים שבניתי עם השנים עם הקדוש ברוך-הוא; מערכת יחסים כזו שאני מרשה לעצמי להגיד לו את הכאבים שלי".

     

    "מי שלחם", 20.3 ב"גולה" ירושלים.



  2. פורסם לראשונה 23/01/2018 18:15

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים