שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שווים יותר ושווים פחות: השקעה של 6,700 שקל בתושב בת"א, 791 שקל בביתר עילית
    בדיקה שערכה חברת ייעוץ כלכלי על הסכומים שמשקיעות הרשויות המקומיות בתושבים, מעלה פערים עצומים. לדוגמה, תושב רמת השרון מתוקצב מהעירייה בנושא חינוך ב-1,347 שקל בשנה, ואילו ברהט התקצוב הוא אפסי. היכן מדורג היישוב שלכם?

    הפערים בהשקעה בתושבים בין הערים העשירות והעניות בישראל מגיעים למאות אחוזים. כך עולה מסקירת ההשקעה נטו בתושב בקרב עשר הערים העשירות והעניות בישראל, נכון ל-2016, שמפרסמת חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי-בן שחר.

     

    לדירוג הערים המלא

    הערים בהן משלמים את הארנונה היקרה ביותר

     

    מגמה זו היא עניין מתמשך כשהפעם תשע מתוך עשר הערים החלשות הן ערים מגזריות – ערביות או חרדיות. בעוד הערים העשירות משקיעות בתושביהן 4,500-6,700 שקל בשנה, הערים העניות משקיעות בתושביהן 790-980 שקל בלבד בשנה.

     

    כך למשל, לפי הדירוג, עיריית תל אביב, כמו בשנים קודמות, היא העירייה שמוציאה את הסכום הגבוה ביותר על השקעה נטו בתושב - 6,737 שקל בשנה. במקום השני ניצבת רעננה עם 6,154 שקל בשנה וחיפה שלישית עם השקעה נטו בסך 5,982 שקל.

     

    שדרות רוטשילד, תל אביב (צילום: shutterstock)
    תל אביב. במקום הראשון בהשקעה בתושב בערים החזקות(צילום: shutterstock)

     

    ביתר עילית. מקום אחרון בהשקעה בתושב בערים החלשות (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    ביתר עילית. מקום אחרון בהשקעה בתושב בערים החלשות(צילום: אלי מנדלבאום)
     

    בראש רשימת הערים העניות ביותר - אלה שהסכומים שהן משקיעות בתושב לשנה הם הנמוכים ביותר - ניצבת העיר החרדית ביתר עילית עם 791 שקל לתושב. במקום השני רהט הבדואית, עם 844 שקל לתושב. שלישית טמרה, עיר מהמגזר הערבי בגליל התחתון, עם 856 שקל לתושב.  

     

    הסקירה מבחינה בין עיר עשירה, שמשקיעה בתושביה את הסכומים הגבוהים ביותר ושנמדדת על ידי רמת ההשקעה העצמית שלה בתושב (השקעה נטו בתושב), לבין עיר ענייה, שמשקיעה בתושביה את הסכומים הנמוכים ביותר. כך, הנתונים שעולים מהדירוג אותו ערכו מירב איינשטיין ולאון בורין מחברת צ'מנסקי בן-שחר, מציגים את אי השוויון בין הערים.

     

    הסקירה מתבססת בין היתר על ניתוח דו"חות שנתיים של העיריות ברחבי הארץ ועל נתוני הרשויות המקומיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדו"חות הכספיים של העיריות משמשים לעיקר הנתונים בסקירה זו.

     

    ההשקעה נטו בתושב מבטאת את ההשקעה שהעירייה יכולה להשקיע במסגרת המשאבים שעומדים לרשותה, והיא כוללת את כל התשלומים שהרשות מוציאה על התושבים בתקציב הרגיל (השוטף), בניכוי השתתפות המדינה והתשלומים והתקבולים הבלתי רגילים.

     

    התשלומים הרגילים בתקציבה של כל רשות מקומית כוללים תשלומים להנהלה והוצאות שנדרשות לצורך ניהול העירייה, ובהן הוצאות שכר, מימון ופירעון מלוות. בנוסף, הם כוללים תשלומים עבור הוצאות שנדרשות לתחזוקת העיר, כולל תברואה, ניקיון, אחזקה, תכנון העיר ופיקוח עירוני. כמו כן הם כוללים גם תשלומים לשירותים ממלכתיים, בהם חינוך, רווחה, תרבות, דת וקליטת עלייה.

     

    פער של 752% בין ת"א לביתר עילית

    רשויות נוספות שמשקיעות את הסכומים הגבוהים ביותר בתושביהן הן אילת שבמקום הרביעי עם סכום של 5,846 שקל בשנה, רמת השרון מדורגת חמישית עם השקעה בסך 5,661 שקל בשנה לתושב, והרצליה שישית עם השקעה נטו של 5,150 שקל בתושב.

     

    במקום השביעי עיריית טירת כרמל שמשקיעה 5,129 שקל נטו בתושב לשנה, במקום השמיני ניצבת קרית ביאליק שמוציאה 4,561 שקל בשנה לתושב, במקום התשיעי מדורגת רמת גן, עם השקעה של 4,531 שקל בשנה לתושב. את העשירייה המובילה סוגרת עיריית נשר עם השקעה נטו בסך 4,472 שקל בשנה לתושב.

     

    ברשימת הרשויות עם ההשקעה הנמוכה ביותר לתושב נמצאת במקום הרביעי (השלילי) טירה - 863 שקל לתושב. חמישית מודיעין עילית עם 893 שקל לתושב. אחריה אלעד (920 שקל), סכנין (956) וכפר קאסם עם 967 שקל לתושב.

     

    שפרעם מדורגת במקום התשיעי, כשסכום ההשקעה בתושב בה היא 974 שקל בשנה. את העשירייה הענייה סוגרת אופקים עם 986 שקל לתושב בשנה.

      

    בשורה התחתונה מהנתונים עולה כי בעשר הערים החזקות ההשקעה נטו בתושב היא 5,422 שקל בממוצע לשנה, ואילו בעשר הערים החלשות ההשקעה נטו בתושב היא 905 שקל בממוצע לשנה - פער של כ-500%. הפער בין ההשקעה נטו בתושב בעיר החזקה ביותר, תל אביב, לבין העיר החלשה ביותר, ביתר עילית, הוא כ-752%.

     

    הנתונים מעלים שתשע מתוך עשר הערים העניות מבחינת השקעה בתושב נטו הן ערים מגזריות, כלומר כאלה המשתייכות למגזר הערבי או למגזר החרדי. נתונים אלה תומכים בהערות ארגון ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומית בדו"חותיהם לסיכום 2017 בכלכלת ישראל, שהוגשו בשבוע שעבר למשרד האוצר. אלה המליצו כי יש לבצע רפורמות שיסייעו בהכללת שתי אוכלוסיות אלה בכלכלת ישראל, אחרת הפערים בין האוכלוסיות השונות בישראל יסכנו את יציבות כלכלתה.

     

    השקעה בחינוך: רמת השרון ונשר מובילות, רהט ונצרת אחרונות

    בסקירה גם ירדו לרזולוציות נמוכות יותר ובדקו את ההשקעה נטו לתושב בחינוך ותרבות. ברשימת הערים החזקות בהשקעה בחינוך ניצבת בקטגוריה זו רמת השרון במקום הראשון עם השקעה של 1,347 שקל בשנה, במקום השני נשר עם 1,318 שקל בשנה, במקום השלישי רמת גן עם 1,266 שקל בשנה ובמקום הרביעי הרצליה עם 1,238 שקל לתושב בשנה.

     

    חמישית ניצבת פתח תקווה עם 1,179 שקל בשנה, במקום השישי ניצבת רעננה עם 1,130 שקל בשנה, במקום השביעי תל אביב עם 1,032 שקל בשנה, טירת כרמל שמינית עם השקעה של 1,020 שקל לתושב על חינוך בשנה, כפר סבא תשיעית עם 969 שקל וראש העין סוגרת את העשירייה החזקה עם 945 שקל לתושב על חינוך בשנה.

     

    גרף השקעה נטו בחינוך לתושב (צ'מנסקי בן שחר ושות')
    (צ'מנסקי בן שחר ושות')

    גרף השקעה נטו בחינוך לתושב (צ'מנסקי בן שחר ושות')
    (צ'מנסקי בן שחר ושות')

     

    את העשירייה החלשה בהשקעות בחינוך פותחת העיר הבדואית רהט עם השקעה של 31- שקל לתושב בחינוך. המשמעות של נתון שלילי, לדברי איינשטיין ובורין, היא שהחינוך ממומן לא מתקציב העירייה, אלא רק מתקציב ממשלתי, שחלקו לא מגיע לתושב. עוד הם מסבירים, כי לפעמים עיריות מקבלות כספים על חשבון פעילויות של שנה קודמת, אך העירייה לא משקיעה מעבר לתקציבים, "כי פשוט אין לה מאיפה".

     

    באשר לנתון של רהט, מסבירה איינשטיין כי הוא מצביע על כך "שלרשות אין משאבים מעבר למה שהיא מקבלת מהמדינה לצורך השקעה בחינוך התושבים. הנתון השלילי יכול להתקבל בשנה מסויימת גם כתוצאה מהעברת תקציבים עבור שנים קודמות".

     

    נצרת במצב מעט יותר מעודד, אם כי עדיין חמור – 126 שקל לתושב על חינוך בשנה. במקום השלישי מודיעין עילית החרדית עם 176 שקל בשנה, במקום הרביעי סח'נין מהמגזר הערבי עם 204 שקל בשנה, באקה אל-גרביה מהמגזר הערבי במקום החמישי עם 206 שקל בשנה וביתר עילית החרדית במקום השישי עם 241 שקל בשנה לתושב על חינוך.

     

    העיר טמרה מהמגזר הערבי במקום השביעי עם 255 שקל בשנה, לוד המעורבת במקום השמיני עם 258 שקל בשנה, שפרעם מהמגזר הערבי במקום התשיעי עם 277 שקל בשנה. את העשירייה החלשה סוגרת מעלות-תרשיחא המעורבת עם 279 שקל בשנה לתושב על חינוך.

     

    נתונים אלה, שכוללים בעשירייה החלשה בהשקעות בתושב בחינוך ערים מהמגזר החרדי ומהגזר הערבי,  תומכים בנתוני ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומית על מערכת המיומנויות הנמוכה של עובדים ממגזרים אלה, המהווה סיבה מרכזית להשתתפותם בשוק התעסוקה בעיקר במשרות עם שכר נמוך.

     

    קרית שמונה: רק 92 שקל לתושב על תרבות

    בהשקעה נטו לתושב בתרבות מובילה הרצליה את עשיריית הערים החזקות עם השקעה של 724 שקל בשנה לתושב, רמת השרון במקום השני עם 722 שקל לתושב, תל אביב שלישית עם 714 שקל לתושב ורעננה במקום הרביעי עם 517 שקל לתושב.

     

    חיפה חמישית עם 511 שקל בשנה לתושב, נס ציונה שישית עם 508 שקל, עכו שביעית עם 455 שקל, חולון שמינית עם 442 שקל ואילת תשיעית עם 442 שקל, אף עקפה בדירוג את חולון מאחר שבדירוג ההשקעה נטו בתושב מדורגת רביעית בעוד חולון במקום ה-40. את עשיריית הערים החזקות בהשקעה בתרבות לתושב סוגרת קרית גת עם 429 שקל בשנה.

     

    גרף השקעה נטו בתרבות לתושב (צ'מנסקי בן שחר ושות')
    גרף השקעה נטו בתרבות לתושב(צ'מנסקי בן שחר ושות')


    גרף השקעה נטו בתרבות לתושב (צ'מנסקי בן שחר ושות')
    (צ'מנסקי בן שחר ושות')

    גם בדירוג עשר הערים החלשות בהשקעה לתושב בתרבות קיימת נוכחות גדולה של ערים מהמגזר החרדי ומהמגזר הערבי. כך, העיר שהשקעתה לתושב בתרבות היא הנמוכה ביותר היא שוב רהט, עם 22 שקל לתושב בלבד על תרבות. במקום השני העיר הדתית-חרדית אלעד עם 37 שקל לתושב, בני ברק החרדית במקום השלישי עם 38 שקל לתושב, העיר קלנסווה מהמגזר הערבי במקום הרביעי עם 49 שקל לתושב, במקום החמישי מודיעין עילית החרדית עם 51 שקל לתושב ובמקום השישי בית שמש החרדית עם 75 שקל לתושב.

     

    שביעית אום אל-פחם מהמגזר הערבי עם 76 שקל לתושב על תרבות, שמינית טירה מהמגזר הערבי עם 78 שקל לתושב ותשיעית ביתר עילית החרדית עם 86 שקל לתושב על תרבות. את העשירייה החלשה סוגרת קרית שמונה עם השקעה של 92 שקל לתושב בשנה על תרבות.

      

    איינשטיין ובורין מציינים כי "ערים עשירות מושכות ומשמרות תושבים מרמה חברתית-כלכלית גבוהה ואילו ערים עניות מושכות ומשאירות תושבים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה. כך נוצר אצלן מעגל עוני מכיוון שהאוכלוסייה שמגיעה אליהן היא אוכלוסייה נתמכת, שמגדילה את תשלומי הרווחה של העיר, אוכלוסייה שצורכת פחות ומייצרת ביקושים נמוכים לשטחי נדל"ן מניב, וחיה בעיר שאינה אטרקטיבית. זו גם אוכלוסייה מסובסדת שמגדילה את שיעורי הפטורים מארנונה לעיר".

     

    הקשר בין נדל"ן מניב להשקעה בתושבים

    מה מייצר את הפערים בין הערים? לדברי איינשטיין ובורין, "שלושה משתנים משפיעים על האפשרות של היישוב להשקיע בתושב: תעריפי הארנונה, היקף המ"ר של הנדל"ן המניב ושיעור הגבייה. כל זאת מעבר לנושאי הניהול הנדרשים". כן הם מזכירים, כי "אותם משתנים אינם בשליטתן של הרשויות בלבד, אלא בידי משרדי הממשלה, ולכן הרשויות כבולות ביכולתן לנהל את עצמן בכלל ובעולם תחרותי בפרט".

     

    לפי הסקירה, במטרופולין תל אביב הארנונה למגורים נעה בין 30-50 שקל למ"ר, כאשר במעט רשויות הארנונה גבוהה מ-50 שקל למ"ר. הפערים אינם גדולים ונובעים מגודל הדירה ותושב משלם בממוצע 1,500-1,700 שקל ארנונה למגורים, בעוד העיר נדרשת לממן 1,300-1,500 שקל בעצמה.

     

    "הדרך לממן את ההוצאות היא באמצעות נדל"ן מניב, הכולל מסחר, משרדים ותעשייה", אומרים איינשטיין ובורין, "כך, ככל שהעיר תמשוך ביקושים גבוהים יותר לשטחים אלה, הכנסותיה העצמיות יגדלו. הארנונה לנדל"ן המניב היא גבוהה מאוד, פי 3-5 מהארנונה למגורים, וההכנסות הממוצעות בעיר נובעות גם מתמהיל שונה של מסחר, עם תעריף למ"ר הגבוה ביותר, משרדים ותעשייה, שבה התעריף למ"ר הוא הנמוך ביותר".

     

    בתעריפי הארנונה לנדל"ן המניב קיימים פערים גדולים בין הרשויות המשקפים, לטענת איינשטיין ובורין, חוסר שוויון. "כך, לעתים, באותו אזור תעשייה שרק קו כחול מפריד בין יישוב אחד לשני קיימים שני תעריפים שונים לארנונה מנדל"ן מניב. מדיניות המדינה חייבת גם כאן להשתנות".

     

    נתוני חברת צ'מנסקי-בן שחר מראים כי תל אביב מובילה את עשיריית הערים שנהנות מההכנסות הגדולות ביותר מארנונה מנדל"ן מניב לתושב עם 5,104 שקל, אילת במקום השני עם 3,510 שקל, חיפה שלישית עם 3,300 שקל, הרצליה רביעית עם 3,143 שקל, פתח תקווה חמישית עם 2,506 שקל, נשר שישית עם 2,170 שקל, באר שבע שביעית עם 2,120 שקל, רמת גן שמינית עם 2,073 שקל, יהוד תשיעית עם 1,933 שקל ואילו רמת השרון סוגרת את העשירייה עם 1,921 שקל.

     

    מנגד, עשר הערים עם ההכנסות הנמוכות ביותר מנדל"ן מניב לתושב הן ביתר עילית החרדית במקום הראשון עם 120 שקל לתושב, כפר יונה במקום השני עם 128 שקל, קלנסווה שלישית עם 161 שקל, רהט רביעית עם 202 שקל, אלעד חמישית עם 268 שקל, סח'נין שישית עם 284 שקל, אום אל-פחם שביעית עם 316 שקל, קריית ים שמינית עם 339 שקל, טמרה תשיעית עם 362 ושפרעם סוגרת את העשירייה החלשה בהכנסות ארנונה מנדל"ן מניב עם 381 שקל לתושב.

     

    אילת. שנייה בהכנסות מארנונה מנדל"ן מניב (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    אילת. שנייה בהכנסות מארנונה מנדל"ן מניב(צילום: מוטי קמחי)

     

    לדברי איינשטיין ובורין, "שיעור גביית הארנונה מנדל"ן מניב הוא גבוה יותר בערים בהן המאפיינים החברתיים-כלכליים של התושבים גבוהים יותר, כך שיש באפשרותם לשלם יותר. בדרך זו מוצאות עצמן הערים העניות במעגל עוני.

     

    "מצד אחד, ההשקעה הנמוכה בתושב אינה מצליחה לסייע להן למשוך אוכלוסייה חזקה יותר ומצד שני, שיעור הגבייה הנמוך אינו מאפשר להגדיל את רמת ההשקעה בתושב. מרבית הערים העשירות ימשיכו להיות עשירות ומרבית הערים העניות ימשיכו להיות עניות, או יקרסו או שיעברו ל'כונס נכסים'".

     

    עוד מציינים איינשטיין ובורין כי ב-35 השנה האחרונות גדלה אוכלוסיית ישראל ב-4.5 מיליון איש, עם גידול שנתי ממוצע של כ-130 אלף איש בשנה, אך מנגד, בעשור האחרון בנו כ-1.4 מיליון מ"ר ברוטו של נדל"ן מניב לעומת 2 מיליון מ"ר בעשור הקודם. "ברמה הארצית, היקף הבנייה של נדל"ן מניב ביחס לבינוי נדל"ן למגורים הוא קטן ואינו מספק".

     

    בחברת צ'מנסקי-בן שחר ממליצים כי יש לשנות את שיטת חלוקת ההכנסות ואופן קביעת תעריפי הארנונה, לצמצם את מספר הרשויות המקומיות בישראל, לשנות את מרחבי התכנון מיישובים, ערים ומחוזות "סתמיים" למרחבים תפקודיים ותכנן במספרים אמתיים ומבוקרים.

    תמיר בן שחר (צילום: ארז בן שחר)
    תמיר בן שחר(צילום: ארז בן שחר)
     

    "כיום התכנון מנותק מהכלכלה ומהמספרים, וכל עיר מתכננת שטחים מניבים כאילו אין עוד עיר מלבדה בישראל", מסבירים בחברה. "יש לייצר תוכניות ענפיות לתחומי המסחר, המשרדים והתעשייה ולייצר לכל מרחב תפקודי יתרונות תחרותיים אפשריים, ברורים ונבדלים מאחרים. הערים נדרשות להתנהל כעסק בעולם תחרותי והישרדותי ולייצר לעצמן אסטרטגיות כלכליות ישימות ומתעדכנות תדיר עם נגזרת של תוכנית פעולה".

     

    ביתר עילית: ההכנסות מארנונה נמוכות וההוצאות הן בהתאם

    בעיריית ביתר עילית הסבירו בתגובה, כי "מדובר בעיר ברמה סוציו-אקונומית 1 (הרמה הנמוכה ביותר), שכמעט 80% מתושביה מקבלים הנחה בארנונה. עוד הוסיפו כי גם הארנונה, שמתקבלת מתושבים שלא זכאים להנחות, היא בתעריף הארנונה הנמוך בארץ. לכן, הכנסות העירייה הן נמוכות וההוצאות העצמיות הן בהתאם, על מנת שהעירייה תישאר מאוזנת.

     

    "בנוסף, מדובר בעיר הממוקמת במיקום בעייתי - יהודה ושומרון, מה שמעכב כעת את קידום הקמת אזור התעשייה רחב הידיים "היער האנגלי", שמתוכנן להשתרע על פני 800 דונם. הגורמים הסבירו כי העירייה מצליחה להיות מאוזנת תקציבית למרות הקשיים ומשקיעה רבות, אולם אין ספק שאיננה יכולה להשקיע כמו רשות עשירה המקבלת ארנונה גבוהה, שבה כל התושבים משלמים.

     

    "יש להזכיר, אומרים הגורמים, שכאשר משרדי הממשלה מעניקים הנחה או פטור מארנונה למגורים, הם אינם משפים את הרשויות המקומיות בהן ניתנה ההנחה. בעירייה הוסיפו כי על אף זאת, העיר מושקעת מאוד בכל פרמטר - בתי ספר, מתנ"סים וגינון חזות העיר ועוד, אך על מנת לשמור על איזון כלכלי, העירייה משיגה תקציבים חיצוניים רבים, ואלו אינם באים לידי ביטוי בדו"ח, שעוסק רק בהוצאות ממקורות עצמיים".

      

    טלאל אל קרנאוי, ראש עיריית רהט, מסר בתגובה: "מובן שרהט נמצאת בין הישובים שההכנסה מארנונה בה מגיעה ל-350 שקל לנפש לשנה. עם פחות מ-60 אלף תושבים, ההכנסה מארנונה למגורים מייצרת כ-20 מיליון שקל נטו, אחרי הנחות. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון מה שהרשות המקומית משקיעה מתוך גיוס תקציבים ממשרדי הממשלה ומתוך ההשקעה של המתנ"ס, המגיעה היום ל-20 מיליון שקל בתרבות ובחינוך לשנה.

     

    "צריך לומר, שנתונים אלה מבטאים את הפערים בין רשויות חזקות מבחינת ארנונה לבין רשויות חלשות בהכנסות מארנונה. אולם רהט נמצאת כיום בכיוון של צמיחת ההכנסות מארנונה, והן ילכו ויגדלו כשנקבל הכנסות ארנונה מאזור התעסוקה 'עידן הנגב', ממנו כבר התחלנו לקבל הכנסות ראשונות כבר בסוף 2017. מדובר באזור תעסוקה שנמצא בשלבי בנייה, אבל כבר נפתחו בו שני מפעלים ראשונים, שהתחילו לשלם ארנונה. שני המפעלים שכבר החלו את פעילותם הם מפעל סודה סטרים ומפעל הקרטונים קרגל. בעוד 10 שנים, לאחר שאזור התעסוקה כבר יתפתח, יגיעו הכנסות רהט מארנונה לסכומים שגבוהים פי שלוש מהכנסות הארנונה של רהט כיום. מובן שלאחר שהכנסותינו מארנונה יגדלו, תגדל גם ההשקעה בתושב".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שווים יותר ושווים פחות: השקעה של 6,700 שקל בתושב בת"א, 791 שקל בביתר עילית "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים