שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביקורת סרט - "כוכב נולד": ליידי גאגא נהדרת וכובשת
    ברדלי קופר העמיד במרכז "כוכב נולד" את הדיווה הנכונה. ארבע גרסאות לסיפור עלייתה של כוכבת ונפילת המנטור שלה נוצרו מאז 1937. ליידי גאגא - אייקון שמודע לעצמו - מצליחה להשאיר את הסיפור הזה אפקטיבי

     


     

    השם "כוכב נולד" מזוהה היום בעיקר עם תוכניות ריאליטי ויצירתם של אינסטנט-סלבס. אך פעם, בעבר הרחוק, היה זה שמה של מלודרמה הוליוודית שהביאה את סיפור סינדרלה אל מאחורי הקלעים של השואו-ביז.

     

    בשנת 1937 כיכבו ג'נט גיינור ופרדריק מארץ' בסרט המקורי שבעקבותיו באו שלוש גרסאות נוספות, האחרונה שבהן מגיעה עתה, 42 שנה אחרי קודמתה. נדמה שבתרבות האינסטנט הנוכחית, "כוכב נולד" (A Star is Born) מודל 2018 הוא גרסה כמעט הכרחית. יחד עם זאת, מעניין שהסרט בבימויו של ברדלי קופר מקפיד על קווי המתאר הקלאסיים של קודמיו, ואינו כולל כלל התייחסות להקשרי הרשת העכשוויים שבהם פועלת הפנטזיה של הכוכב/ת הנולד/ת (כפי שעשה סרטו התיעודי של עידו הר, "פרינסס שואו", למשל).

     

     
    המודל שעליו נשענת עלילת "כוכב נולד" לדורותיו – הכוכבת הנוסקת בעוד המנטור שלה דועך – מכיל בתוכו את סיפורו של הסרט הנוכחי עצמו. קלינט איסטווד אמור היה לביים את הגרסה הרביעית של הסיפור כבר ב-2011, עם ביונסה בתפקיד הראשי (ומעניין היה, אגב כך, לצפות בעיבוד שחור של הסיפור, אם אכן היה יוצא לפועל). כאשר איסטווד יצא מהתמונה, הביע ברדלי קופר את רצונו להפוך את הפרויקט לסרטו הראשון כבמאי, ואת מקומה של ביונסה תפסה ליידי גאגא. ההמשך ידוע: הסרט התקבל בהתלהבות על ידי המבקרים האמריקניים (הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה במסגרת התחרות הרשמית), ונחשב לאחד המועמדים המרכזיים בעונת האוסקרים הקרובה. אכן, כוכב נולד.

     

    שתי הגרסאות הראשונות של "כוכב נולד" (בשנייה, המיוזיקל מ-1954 בבימויו של ג'ורג' קיוקור, כיכבו ג'ודי גרלנד וג'יימס מייסון) התרחשו בעולם הסרטים. מבחינה זו, הגרסה העכשווית קרובה יותר ברוחה לגרסה מ-1976, בכיכובם של ברברה סטרייסנד וקריס קריסטופרסון, שהעתיקה את הסיפור לסצינת הרוק'נרול. בהתאם, ברדלי קופר מגלם כוכב רוק שעתיד עוד רגע ליפול מהפסגה בה הוא נמצא. לילה אחד, בחיפוש אחר בר מזדמן אחרי הופעה, הוא נקלע למועדון "דראג" ופוגש שם זמרת אלמונית וכשרונית (ליידי גאגא) המבצעת בחן את "החיים בוורוד" של אדית פיאף.

     


    המפגש וההתאהבות ביניהם, שבאים מיד אחר כך, מספקים לסרט את מחציתו הראשונה – שהיא מצוינת. הבחירה במועדון "דראג" דווקא מרמזת על עיסוקו המודע של הסרט בדימוי הכוכב ומהותו – והאם יש סרט שעניינו כוכבוּת שאינו עושה זאת? – ובאמירה הנודעת המיוחסת לשחקנית התיאטרון הבריטית אלן טרי ולפיה לכוכב יש את "המשהו הקטן הנוסף הזה".

     

    זוהי כמובן גישה ערמומית, שכן כל הנשים שהופיעו בגרסאות השונות של "כוכב נולד" כבר היו אז כוכבות (גיינור אף פרשה שנתיים לאחר הופעתה בסרט). כמו במקרה של גיינור, גרלנד וסטרייסנד, גם נוכחותה של ליידי גאגא מטשטשת את הגבול שבין הדימוי והממשות. הליידי הזאת, בתלבושותיה הראוותניות ובהפיכתה את עצמה ליצירת אמנות, אינה אלא אייקון מודע לעצמו עד שאנו תוהים לגבי מידת האותנטיות שלו. אין זה מקרה שבפגישה הראשונה שלהם מבקש ממנה קופר להסיר את הגבות המלאכותיות שלה – לחשוף אותה כפי שהיא.

     

    עוד ביקורות קולנוע:

    "אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל": מומלץ להתרחק

    "תיק נעדר": אכזבה מרה

    "הג'נטלמן והאקדח": אקורד סיום נהדר לרדפורד

     

    ובאמת, אנו צופים בה בסרט כפי שהיא – והיא נהדרת. המצלמה של מת'יו ליבטיק (צלמו הקבוע של דארן ארונופסקי) עוקבת אחרי השניים כמו מתוך שאיפה לאינטימיות. תנועתה הדומיננטית של המצלמה כמו גם הקפיצות בעריכה (באופן שמזכיר קצת את סגנון סרטיו של טרנס מאליק, אך ללא ה"רוחניות" הנלווית אליהם), יוצרות את השבר ואי היציבות ביחסים, שהדמויות עדיין לא מודעות להם. הסרט נדמה כמעט כמרחף.

     

    זהו סיפור סינדרלה שבו הנסיך מאבד את כתרו. "כוכב נולד" עוסק אכן בגבריות פגומה – דמותו של קופר סובלת בסרט, בצד אלכוהוליזם, גם מחירשות חלקית ההולכת ומחמירה – ובחוסר היכולת שלה להתמודד עם הדימוי הנשי שיצא משליטתה. וכן, הסרט גם מצמיד לו תסביך אב בלתי פתור שנוכח כל העת דרך דמותו של האמרגן שלו שהוא גם אחיו הבכור (סם אליוט, נפלא כתמיד). זוהי אחת מהנקודות הלא מפותחות בסרט, שבשלב כלשהו אפילו מחזיר את הבן אל המקום שבו שכנה החווה של אביו באריזונה – מבלי לעשות עם זה משהו משמעותי במיוחד.

     


    בעוד היא נוסקת, הוא דועך ומסב לה בעיקר מבוכה (כולל עליה לבמה בעודו שיכור בטקס חלוקת פרסי הגראמי בו היא מעוטרת כתגלית השנה). חלקו זה של הסרט נדמה ארוך מדי, חוזר על עצמו בכל הנוגע להתפרצויות השכרות, והקסם שהיה בהתחלה הולך ונמוג. מצד שני, קופר הבמאי (שגם כתב את התסריט יחד עם וויל פטרס ואריק רות', היה שותף בהפקה, ואף מבצע את השירים בעצמו – זהו בהחלט פרויקט אישי) אינו הופך את קופר השחקן לסוג של קריקטורה. קשה, אגב כך, להתעלם מהעובדה שזהו הבמאי המתבונן בדמותו הקורסת בזמן שהכוכבת שהוא בורא בסרטו נעשית מפורסמת.

     

    ועדיין, האם גרסה מודרנית זו של סיפור פיגמליון רלוונטית בעידן MeToo? האם הסיפור על גבר שמעצב אישה שניתקת ממנו רק כדי למצוא את הקריירה שלה

     נשלטת בידי גבר אחר, אמרגן נחוש (רפי גברון), מייצג משהו חדש או עוד-מאותו-דבר באריזה אחרת? מה בדיוק מבטאת הפריצה של ליידי גאגא בסרט? קופר חותם את סרטו בקלוז-אפ מרשים על פניה – נקיות, חשופות, פגיעות. האם הוא מבקש לומר משהו על החיפוש אחר אותנטיות בתקופה שבה כל כוכב נולד באריזה מצועצעת?

     

    בעיקר הסרט הזה מספר אותו סיפור אהבה טרגי שממשיך וגורף אליו את הצופים כבר יותר מ-80 שנה. האפקטיביות שלו לא דעכה. אנחנו מאמינים לרומן שבין קופר וליידי גאגא – גם אם סיפור האגדה של הפיכתה לכוכבת מובא בצורה חלקית. "כוכב נולד" מודל 2018 הוא סרט שמייצג את תקופתו אך גם את תקפותו של הסיפור העל-זמני שבמרכזו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים