שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לא התלוננתי": תוצאות המלחמה של אלוהים באשרה
    קשה להגזים בתיאור עוצמת המהפכה המבקשת לתקן עוול בן אלפי שנים, ששורשיו מגיעים עד לימי מלחמת האל המונותאיסטי באשרה. זהמתחיל בסיפור הבריאה השני שבו האדם נברא מהאדמה והאישה מצלעו, ומעתה הוא ימשול בה - וזה ממשיך בקרבות תלמודיים בעצי האשרה

    גנן גידל דגן בגן

    הנה לפנינו חידה תרבותית: סיפור הבריאה (השני, בפרק ב' של בראשית) מציג אלוהים-גנן הנוטע גן ומצמיח בו כל עץ טוב למאכל ונחמד למראה. תפקיד הגננוּת זוכה למקום ראשון במעלה, והוא מוצג לא רק כעיסוקו של אלוהים - אלא גם כעילה לבריאת האדם: "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה... וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    בתום ימי התום, בזמן הגירוש מגן עדן, יוסיף האדם לתפקד כגנן אלא שכעונש על חטאו תהפוך הגננות למקצוע מפרך (בראשית ג', י"ז-י"ט): "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם".

     

    שני קצוות הפרשניים

    מה לגננוּת בלב סיפור בריאת העולם? עמדה פרשנית אחת תקבל את התמימות כפשוטה ותניח שכך, בלי לתת לעצמן דין וחשבון, דמיינו האימהות הקדומות שלנו את אלוהים ואת עניינו בבריאת העולם. 

     

     

    האפשרות השנייה, החביבה עלינו תמיד, היא להניח שהכול פוליטי וגם ערוגת הגינה האלוהית. מבעד לעדשות "הכול פוליטי" נוכל לראות כיצד סיפור הבריאה השני מבקש לטעת בתודעתנו, כבר בראשית המסע המקראי, שני סיפורי ניצחון בקרבות עצומים, המנהלים חלקים נכבדים של הספרות המקראית.

     

    הקרב האחד הוא אלוהי – למען כבודו ועליונותו של "אדוני אלוהינו אדוני אחד". הקרב השני הוא אנושי – למען עליונות הגברים על הנשים.

     

    נעים להכיר: אשרה

    קרב שאין אתר מקראי פנוי ממנו הוא הקרב על בלעדיותו של האל האחד מול שלל האלים ובמיוחד האלות הממלאים את דפי המקרא, ואת חיי הקהילה המקראית, בנוכחותם. קרב מרכזי במלחמה זו הוא הקרב מול אשרה.

     

    עצת-חיים

    האשרה (או האשרים) נזכרים במקרא כ-40 פעמים ולעולם לא בהקשר חיובי. מלשון המקרא ניתן להסיק שאשרה היא עץ נטוע ליד מזבח י-ה-ו-ה או ליד מקדש. עמוד עץ או אבן עליו חקוקה דמות עץ. החוק בספר דברים מתאר בצורה מפורשת את מסורת האשרה (ט"ז, כ"א): "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח י-ה-ו-ה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ". האיסור מעיד על מנהג נטיעת עצים, הלא הן אשרות, ליד מזבחות י-ה-ו-ה.

     

    ציור קיר מקברו של תחותימוס השלישי, (מאה 15 לפי הספירה) האלה מניקה את המלך
    ציור קיר מקברו של תחותימוס השלישי, (מאה 15 לפי הספירה) האלה מניקה את המלך

     

    לא רק התיאור הספרותי, גם ממצאים ארכיאולגיים רבים קושרים את האשרה או האלה לעץ. למשל, ציור קיר מקברו של המלך תחותימוס השלישי (המאה ה-15 לפני הספירה) המראה אלה - עץ חסרת פנים - מניקה את המלך ומציעה לו חיים.

     

    אלוהים נוטע עצים וכורת אשרות

    ההיכרות עם האשרה מציעה הסבר דתי-פוליטי לסיפור הגננוּת האלוהי. המסר הסמוי של סיפור הבריאה (סמוי למי שגדלה בעולם מונותאיסטי) הוא ניטרול האילנות מכוחן. הסיפור על אלוהים שנוטע לרצונו עצים בגן העדן נועד לרוקן את האשרות מיכולתן לשלוט ולהעניק חיים, ולהעביר כוחות אלה לידיו של האל האחד בורא שמים וארץ. הן לא עצמאיות, מבקש לטעון המספר המקראי, ואלוהינו שולט עליהן.

     

    סיפור האל הגן, הוא מהלך אחד במאבק ארוך שנים במעמדה הרם של האלה-אילנה. שנים רבות לאחר לידתו של סיפור הבריאה, בין חוקי המשנה, נגלה שהמלחמה נמשכת ועל כן ישנן התייחסויות הלכתיות רבות למקומן וכוחן של האשרות הנטועות על כל גבעה נישאה: "כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה... לא ישב בצלה (של האשרה) ואם ישב – טהור. ולא יעבור תחתיה, ואם עבר – טמא... נטל ממנה עצים – אסורים בהנאה".

     

    חוויית חיים זו, הזרה לנו, ליוותה כל צעד בחיי כנען בתקופת המקרא וגם המשנה. אפילו טיול קצר בטבע זימן אינספור מפגשים עם אשרות ועם נשים וגברים הסוגדים לכוחן.

     

    ומהאשרה לאישה

    בסיפור הבריאה השני, האדם-גבר נברא תחילה ומהאדמה, וייעודו להחליף את אלוהים במלאכת הגננות. ניטרול האשרה מכוחה אמור להגיע לשיאו בסיפור העברת השליטה על הטיפול בעצים מידי האל לידי האדם. לא די שהאשרה איננה משפיעה טוב על האדם, קובע המספר, האדם שזה עתה נברא הוא ישלוט בה.

     

    הסיפור שתכליתו להעיד על כניעתה של האלה מפני האל ונציגו האנושי, מספר גם על הכפפת האישה לגבר. על פי מסורת זו, ובניגוד למסורת הבריאה הראשונה, האישה נבראה לאחר הגבר ומצלעו, כלומר: האיש "יולד" את האישה מצלעו כמטפורה לשליטתו בה, ותפקידה בעולם להיות "עזר כנגדו".

     

    בהמשך נקשרת האישה לאשרה, הלוא היא עץ הדעת טוב ורע. האישה מתפתה לאלתה, מביאה מפריה גם לאדם ומפתה אותו ל"עבודה הזרה" הראשונה. תוך כדי הגירוש מגן עדן קורא האדם לחווה בשם המסגיר את דמיונה לאלה הגדולה "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְיתָה אֵם כָּל חָי"

     

    אל תגעו באילנה

    כאמור, המלחמה באשרה נמשכה שנים ארוכות, ושרידיה משוקעים בכל היצירה המקראית ובחלקים גדולים של ספרות המשנה. יונה ארזי, החברותא שלי לכתיבת טור זה, אשת אשכולות ואשרות שעסוקה בשנים האחרונות באיתור קולות המלחמה המקראיים באלות, מציעה שאחד הניסיונות המפוארים להכחשת כוחה של האשרה נמצא במזמור החגיגי הפותח את ספר תהלים: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים... כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם..."

     

      (יונה ארזי)
    מאבק שטרם הסתיים(יונה ארזי)

     

    הנה מבקש לשכנענו המשורר המונותאיסטי, כי ה"אילנה" הכנענית היא למעשה אילן והוא אך ורק בשר ודם ממין זכר המשעבד עצמו לה'.

     

    מתחייב בנפשה

    הקריאה הפוליטית-דתית שהצענו יכולה לסייע להבין משנה, שללא הסבר זה מציעה הלכה קיצונית חסרת פשר (אבות ג, ז): "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְּׁנָתוֹ וְאוֹמֵר מַה נָאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ".

     

    מה נורא כל כך באדם שפוסק לרגע ממשנתו ומתפעל מהטבע. מדוע להגדיר מעשה זה כ"מתחייב בנפשו"? המשנה תקבל פשר כשנבין שבתרבות זו התפעלות מהטבע פירושה התפעלות מהאשרות ויתר האלות. "הלנו אתה אם לצרינו?" שואלת המשנה, וגם נוקבת במחיר הפזילה לאשרה: "מתחייב בנפשו".

     

    #לא_התלוננתי

    אנו ניצבות בימים מסעירים ומרגשים של מהפכה. עוד ועוד נשים משתפות במה שנעשה בנפשן ובגופן, ומסרבות ליישר קו עם הטענה שלא התלוננו בזמן, ועל כן מוטב שכעת יחרישו. גם גברים שהותקפו בצעירותם משתפים בחוויות הקשות. אנחנו מעידות על האלימות המינית ממנה סבלנו, ומבטיחות זו לזו #מאמינות_לך.

     

    קשה להגזים בתיאור עוצמת המהפכה המבקשת לתקן עוול בן אלפי שנים, ששורשיו מגיעים עד לימי מלחמת האל המונותאיסטי באשרה, מלחמה שבסופה ניצחה תרבות ה"מונו": אל אחד, זכרי כמובן, ששולט על העולם, עליונות המין הגברי ואמונה בעם נבחר או דת נבחרת.

     

    אין במהפכה שלנו ניסיון להציב "טובות" מול "רעים", חלילה, אלא להתמודד עם תפיסת עולם מסוכנת, המאמינה בעליונות ועל כן בזכויות יתר של אוכלוסיות מסוימות.

     

    אנו ניצבות גם בפתיחת סבב חדש של קריאה בתורה, מלאות תקווה ותפילות לשלום במרומיו – בין האל לאלות, שלום בין נשים לגברים ושלום בין ישראל לעמים.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    היה מעניין במיוחד השבוע. שמחתי לקיומם של כמה דיוני תורה אמיתיים. אריאל ביקר את הצעתי הפרשנית וכתב: "חז"ל נתנו גם תשובות למעשיו של רב נחמן תשובות שהם למדניות המתייחסות לסוגיית סוכה גזולה ואין המקום כאן להאריך... פשטני ומאוד שטחי וממילא מגמתי ללמוד את דברי הגמרא בצורה כזו. לטעמי, אדם הכותב מאמר פרשני על דברי הגמרא מן הראוי שילמד את כל הסוגיה על שלל פרשניה לפני שהוא מתיימר לכתוב מאמר הבא לבקר את חז"ל..."

     

    תודה על דבריך אריאל, זימנת לנו אפשרות נהדרת לעסוק בשאלה כיצד קוראים ומפרשים תלמוד, ועל כך בסרטון המצורף לעיל.

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים