מה באמת עניין את נתניהו בבחירות המקומיות

כבר יותר מיממה שהפרשנויות והניתוחים על כוחו הגובר או הנחלש של ראש הממשלה מעסיקים את המערכת הפוליטית. בנימין נתניהו הכניס את ידיו עמוק לבוץ של הרשויות המקומיות. הוא ירד לשטח בתדירות כמעט חסרת תקדים, לפעמים חמישה מוקדים ביום, כ-80 מוקדים בסך הכול, וביקש לערוך כנסים, לחזק מועמדים ובעיקר להראות נוכחות בשטח.

עם זרימת תוצאות האמת אחרי סגירת הקלפיות, היו העיניים נשואות למוקדים שבהם ביקר באחרונה ראש הממשלה. אבל האם הסיורים האינטנסיביים מיועדים רק להניב תוצאות ביום הבוחר? נראה שלא ממש.

מי שמכירים את נתניהו שנים ארוכות מנתחים את התנהלותו אחרת. ברור שכמו כל אחד, הוא לא יצטער על ראש עיר ליכודי חדש או כזה ששימור על כוחו, אבל לא לזה בלבד כיוון. במערכת הפוליטית מנתחים את התנהלותו של נתניהו כמי שמפעיל - באופן שנהגה מראש או שלא - תוכנית דו-שלבית להישרדות הפוליטית בתנאים הקשים שעוד מצפים לו.

לפחות אחד השלבים הוא תוצר של הלקח שלמד מהמקרה של קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט. כדי לחלץ את עצמו פוליטית מהמצב המשפטי המורכב הוא טיפח תחילה את שלב א' של התוכנית: שליטה על דעת הקהל באמצעות קמפיין נגטיבי נגד גורמי אכיפת החוק.

חדי העין שמו לב שהמתקפה הזאת מתוכננת היטב. נתניהו תקף את המשטרה ורק את המשטרה. הפרקליטות מחוץ לעסק. גם בית המשפט. למה? כי שם נמצא הכוח, שם מתקבלות ההחלטות. המשטרה היא ממילא גוף שנוא, לא קשה לשכנע את הציבור המשוכנע ממילא, שהמשטרה רודפת אותו.

נתניהו ורעייתו מצביעים בבחירות המקומיות. לא התוצאה בקלפי היא הסיפור(צילום: אמיל סלמן )

השלב השני, מנתחים במערכת הפוליטית, מתחבר ישירות לרשויות המקומיות. בשונה מאולמרט, נתניהו מבקש שלא להזניח את השטח. הוא מבין שכדי לשרוד מערכה כזאת יש צורך בגב פוליטי חזק, יציב ולא מגמגם.

לכן הוא אסף את השטח הליכודי - ירוחם, שדרות, בית שאן, קריית שמונה, שדות הנגב ועוד ועוד. עובר ממקום למקום, מלכד את כולם סביבו. היום הוא אצלם בשדרות, מחר הם איתו בקרב על עתידו הפוליטי. ראשי ערים חזקים, ימנים וציבור גדול שפגש לאחרונה את ראש הממשלה לא ישכח לו כל כך מהר את הביקורים ואת החום שהפגין.

התוצאות עצמן לא היו מדהימות מבחינת ראש הממשלה בכיבוש רשויות גדולות. בירושלים זה אפילו הסתיים באופן מביך. העיר כולה הוצפה בתמונותיו, הקמפיין של אלקין מבוסס נתניהו בלבד - ובכל זאת זה נגמר בכישלון.

אז נכון, נתניהו גם רוצה ראשי רשויות מהליכוד, אבל יש צרכים נוספים. מי שעובדים איתו שנים טוענים שגם כשירד לשטח בעבר, התדירות לא הייתה דומה. לאורך שנים נתניהו אפילו בז לנוהג שהשתרש בקרב חברי הכנסת והשרים הבכירים שלו - נסיעות ברחבי הארץ לבריתות, אזכרות, אירועים ומפגשי רעים עם ראשי ערים זניחות.

פעם הוא לעג לזה, היום נתניהו עושה בדיוק את אותו הדבר - ולא מן הנמנע שהוא נהנה (הודה בעצמו לאחרונה שמעולם לא קיבל תמיכה ואהדה כל-כך רחבה). והשטח התלכד סביבו באופן בלתי מסויג. חשוב יותר משליטה ברשות זו או אחרת.

התקרית עם גדעון סער בשבוע שעבר, אגב, משתלבת עם מה שמתואר כאותה תוכנית. נתניהו הפיל על סער פצצת אטום, קרא לו "חתרן" ועכשיו גם אם יכהן למרות כתב אישום סביר להניח שסער יחשוב פעמיים לפני שינהל שיחה או יעשה מהלך כלשהו נגד נתניהו, שמא יספק בטעות ראיות לחתרנות.

אותו המקרה הניב לנתניהו עוד יתרון עצום. הוא הפך בן רגע את כל יורשיו הפוטנציאליים בליכוד למורתעים, חוששים. כולם ראו מה קרה לסער ואף אחד לא רוצה להיות במקומו.