זיכרון משופר וירידה בלחץ דם: למה גם אתם חייבים שנ"צ
מקומות העבודה דורשים מאיתנו להיות זמינים ומחוברים כל היום, כל הזמן. אבל מתחת לפני השטח רוחשת מגמה מפתיעה: הקאמבק של השנ"צ. יותר ויותר אנשים לא מוותרים על תנומה הגונה בין שתיים לארבע וגם מנהלי חברות ההיי-טק הבינו שאם רוצים שהעובד ימשוך עד שעה מאוחרת, רצוי לתת לו לנוח בצהריים. המומחים תומכים במגמה
לאפרת, מטפלת זוגית ואמא לשלושה ילדים מאזור המרכז, יש סדר יום עמוס ומלא במטלות. אבל למרות הכל יש לה שעתיים קדושות שבהן היא נוטשת הכל ונכנסת לישון. כן, באמצע היום. "אין סיכוי שאני מוותרת על שנ"צ בלו"ז שלי", היא אומרת. "מאז שאני זוכרת את עצמי כנערה שלמדה לבגרויות — הקפדתי לישון צהריים. אני לא יכולה לתפקד בלי השעתיים האלה שבהן אני עוצמת עיניים.
"להיכנס לחדר חשוך ולישון זה פשוט ממלא לי את הבטריות. ככה אני מושכת את היום עד מאוחר בתפקוד מלא ובערנות מקסימלית. זה אגב משהו שאימצתי עוד מבית הוריי. אצל אמא שלי היה אסור לעשות רעש בין שתיים לארבע, אפילו חברים לא נתנו לי להזמין הביתה. גם הילדים שלי מאז שהיו קטנים ידעו לכבד את הרצון שלי, וגם הם לא הפריעו בבית בין שתיים לארבע. אני אף פעם לא קובעת פגישות עם מטופלים לצהריים, ולא משנה לי כמה הם מתחננים כי אין להם שעה אחרת ביום. אני אומרת לכל המטופלים שלי מראש — רק בוקר או אחר הצהריים וערב".
עוד כתבות:
מחקר: שינת צהריים מעל 40 דקות - מסוכנת לבריאות
אחת ולתמיד: כמה זמן הכי בריא לישון בצהריים?
מחקר קובע: שנת צהריים מפחיתה סיכון להתקף-לביעלי, עובדת בנק ואמא לארבעה, מסכימה עם כל מילה של אפרת: "אני באה ממשפחה של יקים. אצלנו בבית, כשהיינו קטנים, מנוחת צהריים הייתה קודש. אסור היה להוציא הגה מהפה כי אמא ואבא ישנים. גם את הילדים שלי לימדתי שכשאמא ישנה בצהריים הם חייבים לנוח. וזה עבד. גם אם הם לא ממש נרדמו, הם נחו, קראו ספר, ראו קלטת — אבל בשקט. שנים שאני מקפידה על שנ"צ, לכן גם בחרתי בעבודה שמחולקת למשמרות — או בוקר או ערב. בצהריים אני חוזרת למיטה שלי לנוח".
גם בן גוריון וצ'רצ'יל היו ישנים בצהריים
עם קום המדינה ועד שנות השמונים כולם ידעו היטב מה אומר המושג "שתיים עד ארבע". החנויות והמכולות היו נסגרות להפסקת צהריים, והעולם שבחוץ היה מוריד הילוך. זה היה זמן קדוש למנוחה ולשינה. אבל השינויים הטכנולוגיים, בעיקר הסלולרים שמחייבים אותנו להיות זמינים כל הזמן, והתובענות ההולכת וגדלה של מקומות העבודה - הפכו את השנ"צ (שנת הצהריים) לסוג של פריט היסטורי נכחד לאספנים. אנחנו רגילים לעבוד שעות ארוכות, ללא הפסקות, להיות מחוברים באינפוזיה לווטסאפ, ושנת הצהריים הפכה למותרות שרבים לא יכולים להרשות לעצמם.
קשה להאמין אבל פעם אפילו ראשי הממשלה היו עוצרים הכל וחוטפים תנומה הגונה בצהריים. דוד בן־גוריון לא היה מוותר על שינה בין שתיים לארבע. וכך גם יצחק שמיר. צ'רצ'יל סיפר באוטוביוגרפיה שלו, כי שנת הצהריים העניקה לו את הכוחות והריכוז הדרושים כדי לתפקד כל הלילה ולהישאר מרוכז במלחמה נגד הנאצים. לאחרונה הודה גם ראש עיריית תל־אביב, רון חולדאי, כי הוא לא מוותר על שנ"צ. אפילו לא בימים הלחוצים של קמפיין הבחירות.
חדרי כושר ומקלחת צמודה
כאשר מדובר בעובדים במשמרות, אנשים שעובדים מהבית, גננות שמסיימות את היום לקראת הצהריים ועוד בני מזל מהסוג הזה — שנת הצהריים אפשרית מבחינת הלו"ז והפרנסה. אבל גם בתעשיית ההיי־טק הבינו היטב את חשיבות המנוחה וההתרעננות. נכון, לא עולים באמת על פיג'מה ומתחפרים מתחת לשמיכה, אבל המסר הוא שאפשר ורצוי לעשות הפסקה יזומה, שבה העובדים ועד המנכ"ל יעצמו פיזית את העיניים ויקחו לפחות תנומה קצרה של רבע שעה עד 30 דקות, ואז ימשיכו להסתער על המרוץ של החיים.
"היום, בעיקר במשרדי היי־טק, כבר בזמן התכנון האדריכלי של המבנה לוקחים בחשבון חללים שמתאימים למנוחה כלשהי לעובד, שיכולה להתבטא בחדר מנוחה שמוסתר מחלל העבודה המרכזי, ועד לחדרים מיוחדים ליוגה", אומרת האדריכלית ורד גינדי, בעלת "גינדי סטודיו אדריכלים". "מבקשים מאיתנו גם חדרי כושר עם מקלחת צמודה. אמנם לא עוצמים עיניים ונחים, אבל זה משחרר ומנתק את העובד מהעבודה לפרק זמן קצר כדי לטעון שוב את הסוללות. הדוגמה הכי בולטת היא משרדים שעיצבנו לגוגל ושם שמנו דגש על חדרי מנוחה".
את בעצמך לוקחת הפסקת צהריים קצרה לעצום עיניים?
"השתגעת? למי יש זמן לנוח. אני עובדת מהבוקר עד הלילה וגם בלילה לא תמיד עוצמת עיניים כי יש לי פרויקטים לסיים".
בחברת "ווינדוורד", סטארט־אפ תל־אביבי שעוסק בניתוח של סיכונים בים, עובדים כ־65 איש. המשרדים ממוקמים בקומה העליונה והיוקרתית של מגדל אדגר 360 בתל־אביב. בלופט המעוצב ומעורר הקנאה יש רק חדר אחד שאינו תחום בקיר זכוכית אלא בקיר בטון — חדר המנוחה. לכאן העובדים יכולים להיכנס ולהירגע ולהיות מנותקים מקשר עין עם שאר העובדים. בנוסף, יש ספות רביצה המיועדות בשביל להיזרק עליהן מדי פעם בין משימות, לתפוס קצת סתלבט ולשחרר את הגוף. גם במשרדי eBay בנתניה שמים דגש על מנוחת העובדים והתרעננות במהלך היום. המשרדים שעוצבו על ידי האדריכל רם גולדברג, משתרעים על שטח של כ־7,000 מ"ר וכוללים חדרים רבים שמתאימים לשיחות לא־פורמליות ולפעילויות פנאי כמו פינג־פונג. גם אם עצימת עיניים לשעתיים עדיין לא ממש מקובלת, הרי שהארגון בהחלט מעודד מנוחה באמצע היום.
האסטרונאוטים מפרגנים
ומה חושבים המומחים? "שנת צהריים יומית מובילה לשיפור במצב הרוח, זיכרון מחודד יותר, ואפילו הפחתה במדדי לחץ דם", אומר הפסיכולוג איתן טמיר, שעומד בראש מכון טמיר. "בדיוק מתוך הרציונל הזה ההנהלות בחברות היי־טק גלובליות, כמו אפל וגוגל, מזמינות את העובדים לשנ"צ קצר, כחלק משגרת היומיום. סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, למשל, אפילו טבעה מספר זהב למשך מנוחת הצהריים. הטייסים והאסטרונאוטים בסוכנות הפגינו ביצועים אופטימליים לאחר יקיצה מסיאסטה של 26 דקות בדיוק. גישה אחרת מתייחסת ל־Power Nap, לפיה נמנום קצרצר של 10 עד 20 דקות באמצע היום מרים את האנרגיות והערנות וחוסך את חוסר הנוחות של התעוררות משנת צהריים. גם מחקרים אחרונים שעסקו בנושא, מלמדים כי נמנום של 20 דקות באמצע היום אידיאלי לשיפור מיומנויות מוטוריות, קשב וריכוז".אבל לדברי טמיר, לשינה ארוכה יותר בצהריים עלולים להיות גם חסרונות. "יש מחקרים שאפילו מדברים על סכנות לתפקוד הלב, סוכרת וכולסטרול, אם כי חשוב לציין שהמחקרים הללו מתארים קשרים סטטיסטיים בין משתנים, ולא יחסי סיבה ותוצאה. בשורה התחתונה, לא מדובר כאן במדע מדויק, יש מחקרים לכאן ולכאן. יש מחקרים שמאירים את היתרונות בשנ"צ ויש מחקרים שדווקא מתריעים על שורה של חסרונות".
עמית גרין, פסיכולוג מומחה בטיפול בהפרעות שינה ממעבדת השינה באסותא, ממליץ על מה שהוא מכנה "חטיפי שינה". "זה כמו כמו חטיף אנרגיה שלוקחים אותו כשאין זמן לאכול בצורה מסודרת. אני נוהג להשתמש במושג 'חטיף שינה', כדי לתאר תנומת צהריים קצרה של חצי שעה עד 45 דקות. לא מדובר בשינה עמוקה, וזה נותן הטענה מהירה לגוף כדי שהעייפות לא תשתלט עליך. זה ממש חשוב כדי לשמור על רמת פעילות וערנות. חשוב להדגיש שזה לא במקום שנת לילה מסודרת — חובה להקפיד לישון היטב גם בלילה".
גרין גם מנפץ מיתוס מרכזי שקשור לשנ"צ. "בניגוד למה שחושבים, השנ"צ כלל לא קשור לארוחת צהריים. אין חשק לשנ"צ בגלל שכבד לנו אחרי הארוחה ובא לנו לישון. מה שמשפיע על הרצון שלנו לישון זה שני כוחות: אחד, ככל שאתה ער יותר זמן הדחף שלך לישון הולך וגדל. בנוסף, יש מנגנון של מחזוריות העייפות — יש שער שינה ב־23:00 עד חצות, אבל יש עוד שער שינה נוסף שמופיע בסביבות השעה 13:00 בצהריים, ופותח חלון לשינה עד השעה 16:00. ילדים ממש זקוקים לשנת צהריים. הרבה פעמים, כשמבוגרים מגיעים למכון שינה, קשה להם לעבור את כל היום ולהגיע רק לשנת הלילה, לכן אנחנו ממליצים להם גם על שילוב מנוחת צהריים. זו אופציה להטעין את המצברים".
לדברי גרין, שינה בצהריים היא גם עניין תרבותי: "ישראל הולכת שבי אחרי אמריקה, זמן שווה כסף, ולישון זה בזבוז זמן. לכן כל אותם אלילי הון, שמנהלים את העולם, מספרים בראיונות שהם ישנים בקושי שעתיים, וגם בשעתיים האלה נותנים פקודות מכירה בבורסה בסין. זו תפיסה שהשתרשה לצערי גם בישראל. שינה היא לא בזבוז זמן, זה הצורך השלישי בחשיבותו אחרי אוויר ומים. בארץ, אם מישהו יעזוב את זירת העבודה לטובת שנ"צ, ירימו גבה בתמיהה. יש עדיין תפיסה של לעבוד מבוקר עד לילה. יש לזה השלכות לא רק על השינה אלא גם על זוגיות, הורות וכו'".
הרגל על הדוושה
בתעשייה המסורתית, לעומת זאת, לא ממש חושבים ששנת צהריים מתאימה למאה ה־21. אריק שטיינר, המנכ"ל של חברת שטיינר למכשירי שמיעה, מסביר: "אני זוכר כילד, כשסבא שלי ניהל את החברה, ולאחריו דוד שלי וגם אבא שלי — היה נהוג לעבוד חמישה ימים בשבוע מתשע בבוקר ועד שתיים בצהריים. העסק עדיין היה קטן ומשפחתי. בשעה שתיים החברה הייתה נסגרת והמנכ"ל היה עושה דרכו הביתה, אוכל ארוחת צהריים חמה, ומבלי להתנצל המשיך לשנת צהריים עם התריסים מוגפים. הוא היה קם אחר הצהריים ועובד עוד שעה־שעתיים מהמשרד בביתו לפני שהיה סוגר סופית את יום העבודה".אז מה קרה?
"עם השנים יום העבודה תפס ממדים שדומים יותר למה שאנחנו מכירים היום — בהדרגה, לא בבת אחת — וב־1996 השנ"צ נזנח סופית בחברה. כיום, אני רק יכול לחלום על העידן הזה, של האבא, הדוד והסבא. היום עולם העסקים לא מאפשר להוריד את הרגל מהדוושה. אתם יודעים איך זה — רוצים להצליח? צריך לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. נשאר רק הגעגוע לזמנים פשוטים יותר, בלי מיילים, בלי ניידים, ועם שנ"צ כמו פעם. אני מודה, מדי פעם, בשעות הצהריים אני מרשה לעצמי, לזכר אותם ימים, להישען אחורה בכיסא ולעצום עיניים לכמה דקות חפוזות, אבל השלאף הוא לא באמת שלאף; האוזניים זקופות והגוף בהיכון להתיישר לפוזה של מנהל עסוק למשמע כל צליל של אדם מתקרב".
גם צורי דבוש, יו''ר חברת "קליל'', מודה ששנ"צ זה חלום רחוק עבורו. "יש המון היגיון בנושא מנוחה בצהריים לאנשים שעובדים שעות רבות או שהעבודה שלהם היא פיזית, אבל זה לא ריאלי בתעשייה כי לא ניתן להשבית מכונות שעובדות. בפסי הייצור כל עובד תלוי בעובד אחר בשרשרת הייצור, ולא ניתן לוותר על עובד מסוים בצהריים כי זה יכול להשבית את כל פס הייצור''.
עו"ד דנה הירשברג, מנכ"לית חברת "הירשברג אחזקות", מוסיפה: "במשך שלוש שנים ניהלתי מערכות טלמרקטינג בסינגפור ובהונג־קונג, ושם יש את המנהג של מנוחה בשעות הצהריים. במנטליות המקומית יש לזה הצדקה, כי רוב העובדים נשארים לעבוד עד שעות הערב המאוחרות. אבל למשק הישראלי כמו שהוא היום, המנהג של שנת צהריים לא מתאים".
אם תשאלו את רמי לוי, אז הוא לא פוסל על הסף את מנוחת הצהריים לחלק מהעובדים, אך מביע חשש מהתחמנות הישראלית המצויה. "אם צריך להוסיף חדר מנוחה, אבל כזה שבו העובד באמת ינצל זאת למנוחה, לא לדבר בטלפון או לעשן, הרי שאני בהחלט תומך בגישה. כיום יש לנו הפסקת צהריים לכל עובד לחצי שעה על פי החוק, אבל בהחלט יש מקום לשקול לנתב את ההפסקה לטובת מנוחה של ממש".
הכתבה מתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" במוסף "24 שעות"
לפנייה לכתב/ת 
