שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא ממחזרים - גונזים: "כדי שלא יהפכו לנייר טואלט"
    סידורים, תפילין ואפילו דגלי ישראל: מה עושים עם ספרים וחפצים שיש בהם קדושה לאחר שהתבלו? לא זורקים וגם לא ממחזרים - אלא קוברים בבית עלמין, בחלקת הגניזה. התלווינו לאנשים שעשו מהעבודה שלהם שליחות: "כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה"

     

    דפים עם פסוקים, תפילות ושמות קודש נקרעים, מתבלים ומתלכלכים כמו כל דף אחר. אבל שומרי ההלכה יודעים: לא זורקים אותם למיחזור - וגם לא לאשפה. אז מה עושים עם דפי סידור, תנ"ך קרוע או עלוני שבת? אלה מונחים אחר כבוד ב"גניזה".

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    בכל עיר תמצאו מרכזי גניזה – לרוב ליד בתי כנסת מסוימים. בערים עם ריכוז דתי וחרדי גבוה, ישנם מתקנים כחולים שאליהם מביאים את הדפים – ומשם הם נלקחים לקבורה. כן-כן, קבורה של ממש בבתי עלמין.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות

    בית חב"ד בהודו: ישראלית הותקפה מינית כשהתפללה

     

    "הגניזה מיועדת לחפצי קודש, בכדי שלא יתבזו חס ושלום", מסביר לנו יהודה נימרובסקי, "בוא נגיד שאנחנו ממלאים משאית ליום, אנחנו יכולים להגיע ל-12 טון גניזה ליום". והוא מוסיף כי ביידיש מכונה הגניזה: "שיימעס" – מלשון שמות הקודש.

     

    קבורה מחמירה

    אבל לא רק סידורים - גם תפילין ומזוזות ואפילו דגלי ישראל שאסור על פי חוק להשליך לאשפה, נכללים בגניזה ונקברים לצד דברי הקודש. שלוש פעמים בשבוע עולים על המשאית יהודה נמירובסקי ושלמה לנג מחברת "גניזה כללית", עוברים מעיר לעיר וממתקן למתקן - ובעזרת מנוף אוספים את תוכן המתקנים בדרכם לגניזה.

     

    מפנים את הגניזה (צילום: טל שחר)
    יהודה נמירובסקי ושלמה לנג מפנים את הגניזה(צילום: טל שחר)

     

    אז למה לא למחזר? ההסבר פשוט: "דפים המגיעים למיחזור עלולים להפוך גם לנייר טואלט". לאחר שדברי הגניזה מוצאים מהמתקנים, שמים אותם בכדים מיוחדים, מכסים ואוטמים הרמטית - עם ברגים וסיליקון - כדי לבודד מרטיבות בדרך לקבר.

     

    קבורתם של הדפים הקדושים מחמירה כמעט כמו קבורה של בני אדם. "עד שהמקום לא נקי לחלוטין ואין אפילו נייר אחד בחוץ – אני לא עוזב את המקום", אומר לנג. "אם אפילו נייר אחד עם שמות הקודש יגיע לכדי ביזיון – לא עשיתי את העבודה שלי כמו שצריך".

     

    מפנים את הגניזה (צילום: טל שחר)
    "זה התיקון שלי בחיים". יהודה נמירובסקי(צילום: טל שחר)

     

    פעם בחצי שנה מובלים המיכלים לאתר הקבורה, באזור הר המנוחות, נטמנים באדמה בתוך בור ענק מימדים ומכוסים בבטון. מדובר במבצע לוגיסטי מורכב. "כמו שיש כבוד למת יש כבוד לקדושה, לספרי קודש, לשמות ה'".

     

    נמירובסקי מכנה את העבודה הזאת כ"תיקון שלי בחיים" - ולנג מכנה את זה בפשטות: "שליחות". שניהם מרגישים שהם עושים עבודת קודש. "כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה, לספרי קודש, לשמות השם".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים