שתף קטע נבחר
מדברים על חינוך
אתגר החינוך הממלכתי
למוסף המלא
הכירו את הבוגרים
youtube
בין מדעי הרוח לבין שאר הרוח
מדעי הרוח מצויים במשבר חריף. רבים משוכנעים כי החומר הוא "רוח הזמן". האומנם? מהי בעצם הרוח בימינו ומיהם אנשי הרוח? מהו תפקידם החברתי? מה טיב הזיקה בין מנהיגות והכשרה למנהיגות לבין שאר רוח ולימודי הרוח?

בשיתוף קרן מנדל

 

קשה להתווכח עם הנתונים: מספרם של הלומדים בפקולטות למדעי הרוח בישראל מצוי בירידה מתמדת. בבתי הספר התיכוניים הולך ופוחת מספרם של לומדי ספרות והיסטוריה. בתחרות שבין המסך לבין הספר, נראה כי האחרון נוחל תבוסה. אף שיש הקוראים טקסטים מורכבים בעזרת הטלפון החכם, הולכים ונעלמים ממחוזותינו יודעי הספר במובנו הקלאסי, "העתיק" של הביטוי. שאלנו אנשי הגות ויצירה שאלות קשות: מה טיב הקשר בין רוח ורוח האדם לבין מדעי הרוח? האם בכלל יש תפקיד לאנשי רוח בימינו? האם מנהיגים צריכים להיות בעלי שאר רוח ולעסוק בשאלות שאינן מעשיות?

 

כתבות נוספות במתחם מנהיגות, חינוך וחברה

על מנהיגות ולמידה

התפקיד החדש של החינוך

בית הספר של העתיד

 

חביבה פדיה

"איש רוח אמיתי אינו יכול לסרב לשליחות חברתית אינטלקטואל אמיתי, איש רוח אמיתי, הוא מי שאינו יכול לסרב לשליחות... אבל לאיש הרוח לא די ברעיונות טובים. הוא זקוק גם לחמלה וגם לאומץ לב"

 

חביבה פדיה (צילום: חיים הורנשטיין)
חביבה פדיה(צילום: חיים הורנשטיין)

  

"רוח אלוהים פותחת את תולדות הרוח", אומרת פרופ’ חביבה פדיה, חוקרת תרבות ישראל. "הרוח היא עודפות שמרחפת מעל פני כל הדברים. כל מה שתלוי ברוח נתפס כתלוי במילה. בשפה. שהרי העולם נברא במילים. והאדם הראשון שמאוזכר כבעל רוח, הוא יוסף, צפנת פענח, בעל החלומות".

 

ומה את לומדת מזה?

"שזו הרוח: היכולת שלה לתווך מסורת וידע מצד אחד והאחריות להתריע בשער מצד שני מאפיינים את אלה שצולחת בהם הרוח".

 

לתווך מסורת וידע? כלומר לתווך אמת?

"לאו דווקא. ביהדות המחלוקות הן שבוראות את העולם. ולצד המסורת, ואפילו כחלק מן המסורת, אני מזהה צמא גדול להתחדשות והצמא הזה ניכר גם בתחומי החומר וגם בתחומי התרבות והרוח. החומר והתרבות כרוכים יחד, כי גם החומר הוא תולדה של מה שהיה פעם מדומיין. אלא שהדומיננטיות של המדומיין הולכת וגוברת".

 

אולי זה בא על חשבון המדמיין? המדמיין הולך ונחלש ככל שהמדומיין לובש פנים וגוף?

"קיים משבר. אני מזהה אותו. הרי הרוח קשורה ביכולת לתמלל, להביע רעיונות דרך מילים. כיום מעמדה של המילה הכתובה הולך ומתערער, יש לאנשים פחות סיבות לפתוח ספר. אבל בישראל יש גם כוחות של התחדשות בתחום הרוח: ישנם 'רוחניקים'. לא כשם גנאי ולא רק בשמאל כפי שחושבים בטעות. כך למשל, אני מזהה בדור השני והשלישי של המתנחלים, אנשים שהלהט אל האדמה אינו הלהט היחיד ואפילו לא הדומיננטי אצלם, כפי שהיה בדור הראשון. ניכר בהם חיפוש עמוק וממשי אחר משמעות".

 

איך היית מאפיינת "איש רוח"? הוא חייב להיות אמיץ?

"איש הרוח, אז ועכשיו, הוא מי שמפרש, מתווך, מקרב בין הנשגב לבין הארצי. במובן זה, בהחלט קיימת זיקה הדוקה בין רוח לבין אומץ. זו בעצם נקודת המבחן של איש הרוח: יכולתו לעמוד ‘מול המלך’. אינטלקטואל אמיתי, איש רוח אמיתי, הוא מי שאינו יכול לסרב לשליחות".

 

אולי ההתעדכנות היא שיבה למחלוקת לשם שמיים, ולא בכניעה לעידן תעשייתי שמאפיין את כל העולם האקדמי?

"בהחלט! השעבוד למנגנון הקפיטליסטי בעוכרינו. צריך לכונן אמנות חברתיות חדשות. אנחנו זקוקים לשיטה אלטרנטיבית, אך טרם הגדרנו אותה".

 

גדי טאוב

"הדמיון אמור לאתגר את המציאות, לא לשקף אותה. חברה שיש בה רוח, כלומר יש בה סיפורים ממשיים היא חברה יותר חופשית, מפני שהיא מכירה באפשרויות חיים והתמודדות רבות יותר. זה לא קורה בעולם של פוליטיקלי קורקט"

 

ד"ר גדי טאוב (צילום: גל חרמוני)
ד"ר גדי טאוב(צילום: גל חרמוני)
 

 

ד"ר גדי טאוב, סופר, פובליציסט ותסריטאי, מתמקד בספרות, בעולם הקרוב לליבו של הטקסט ויצירת הטקסט."הזהות היא תופעה שברוח והיא נשמרה תמיד באמצעות הסיפור", הוא אומר."המסורת היהודית הכריחה את היהודים לקרוא את התורה מדי שנה, לספר את סיפור יציאת מצרים, ובכלל: גם הזהות החדשה, זו שיצרה הציונות, נוצרה ע"י חוגי משכילים שהתבססו על טקסטים, על כתבי עת. היו אלה סופרים והוגים ובלשנים שיצרו מחדש את השפה העברית ודמיינו בעזרתה את העתיד. כלומר, כל המסורת היהודית מאורגנת סביב העברת הסיפור".

 

ואיפה אתה מזהה את הבעיה?

"יש שתי בעיות: האחת, היעדר טקסטים משותפים גורם לזה שהמחלוקות הפכו ליריבויות ולהחרמות. חלקים שונים בציבור חדלו להקשיב זה לזה. בעבר כולם קראו את אלתרמן או עמוס עוז. היום לא. הבעיה השנייה היא התבססותה של נורמת התקינות הפוליטית בחיי הרוח שלנו ('פוליטיקלי קורקט'). זו גישה שמאמינה שהכי חשוב בתרבות הם שיקולי 'העצמה' ו-'החלשה' של קבוצות. כל תכונה וכל מאפיין נתפסים כייצוג, כאופן של הבניה חברתית. לפי הנורמה הזו הדמיון אינו עוד חלופה למציאות אלא הוא מַבנה את המציאות".

 

זאת אומרת שהדמיון הוא מושג חסר משמעות...

"בדיוק. לדמיון אין עוד זכות קיום כאשר הספרות נתפסת כקובעת מציאות ולא, כפי שהייתה תמיד וכפי שהיא צריכה להיות, חלופה למציאות. זה גורם לחנק של הספרות. נוצרת ספרות מטופשת, שחותרת לשאת חן בעיני התקינות הפוליטית. אנחנו מקבלים טקסטים מוסרניים שבהם ברור מראש כיצד נכון לחיות".

 

חברה שיש בה רוח ספרותית של ממש, שיש בה מקום לסיפורים”אמיתיים” – היא חברה יותר טובה?

"בוודאי. חברה שיש בה רוח, כלומר יש בה סיפורים ממשיים, היא חברה יותר חופשית, מפני שהיא מכירה באפשרויות חיים והתמודדות רבות יותר. זה לא קורה בעולם של פוליטיקלי קורקט. רבים מאלה שמתארים עצמם כפלורליסטים אינם כאלה. הם משתיקים כל מה שאידיאולוגית אינו מתאיים להם".

 

 

 

משה הלברטל

"הייתי רוצה שכל מי שיציע משהו בפוליטיקה ידבר על זה יותר מחמש דקות. כאשר מתקבלת הכרעה במדיניות מיסוי למשל, למדעי הרוח יש תפקיד ממשי. בסופו של דבר מוטלת לפתחך שאלה על טיב הצדק החלוקתי שאתה אוחז בו"

 

 

משה הלברטל (צילום: אוהד צויגנברג)
משה הלברטל(צילום: אוהד צויגנברג)

"אני מסכים שצריך להבחין בין מדעי הרוח לבין הרוח עצמה", אומר פרופ' משה הלברטל, מרצה למחשבת ישראל ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר סגל בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית."יש פער גדול בין מדעי הרוח באוניברסיטאות לבין הרוח בכללה. לצעירים יש עניין אדיר בשאלות של מדעי הרוח: במטפיזיקה, ביהדות, בפילוסופיה. יש תסיסה של ממש. אי אפשר להגיד על הנוער הישראלי ועל הישראלים בכלל שכל מה שמעניין אותם זה קריירה. פריחת המכינות, הנוהג לטייל, לצאת לשנת שירות. הישראלים אינם ממהרים ללמוד ולהיכנס למסלולי 'קריירה'. להפך. במונחי אידיאליזם, חיפוש משמעות וכמיהה למפגש, שיחה והעמקה הדורות העכשוויים אינם נופלים בשום מובן מדורות קודמים. לכן יש מקום לשאלה מדוע האוניברסיטאות אינן מצליחות לרתום את הפאתוס הזה, את הצמא לרוח, לטובת 'מדעי הרוח'".

 

איך היית מאפיין, מנקודת מבטך, את מהותו של העיסוק ברוח בכלל ובפיתוח מנהיגות בפרט?

"ניסיון לברר את ערכי היסוד שלנו בשאלות אתיות ופוליטיות, בשיחה ערה עם מחשבתם של אנשים שהתמודדו עם השאלות הללו, שמתמודדים עם השאלות הללו ושאנו מצויים עימם בדיאלוג. למשל, כאשר דנים בדמוקרטיה מבחינים שהיא נותנת לכל אדם משקל שווה בהשפעה על החלטות שבמובנים מסוימים יקבעו את גורלם. במובן זה הדמוקרטיה היא ביטוי עמוק לכבוד האדם. לכל אחד יש משקל שווה בהכרעה. לכן מדעי הרוח חיוניים בדמוקרטיה".

 

כי הם חושפים את האדם לרפרטואר של אפשרויות שמאפשר לו לבחור מתוך הבנה עמוקה של משמעותן של החלופות השונות?

"כן, מדעי הרוח חשובים כדי לאפשר לאזרח לממש את האחריות שלו באופן עמוק. שיבין מגמות, קשת אפשרויות וכיוצא באלה. אבל לא רק זה. אחת הבעיות בדמוקרטיה הישראלית היא הסקטוריאליות שלה. לחשיבה סקטוריאלית אין ולא יכולים להיות עקרונות, השקפת עולם כללית וערכים. כי ערכים חייבים להיות ברי הכללה".

 

חינוך מונחה רוח פירושו חינוך לערכים, לחשיבה כללית?

"לא רק זה. דמוקרטיה היא שלטון בעזרת שכנוע. כלומר זו פרוצדורה בלתי אלימה להתמודדות עם חילוקי דעות. לכן, יש לטפח אזרחים שיגנו על ‘שלטון בעזרת שכנוע’, שיפתחו חסינות בפני מניפולציות. דמוקרטיה תלויה ביכולת של אזרחים לשקול טענות".

 

אני מבין שדרושה לנו לוגיקה. כלומר יכולת לזהות מניפולציות, יכולת התחקות אחרי כשלים לוגיים ומלכודות פסיכולוגיות אבל לשם מה שירה, ספרות, היסטוריה?

"הרוח זה עיסוק בשאלות הקיום האנושי מנקודות מבט שונות. פילוסופיות, ספרותיות, אמנות, היסטוריה, מדעי החברה. זה מכלול שלם של יצירת האדם, לרבות חשיפה לצורות חיים שונות. יותר מזה: משעה שאנחנו מעוניינים גם בזהות, בשעה שאנחנו מבקשים להעמיק זהות, הדבר כרוך במפגש עם זהויות אחרות. מה התפקיד שלנו כמורים למדעי הרוח? לפרוס את עולם היצירה על כל גווניו, בפיוט, במדרש, בחקר ההיסטוריה, באמנות, בפילוסופיה".

 

 

יהודה ליבס

"עולם הרוח הוא זה שיכול לשחרר את האדם מאותו "כאן ועכשיו" שכובל אותו. אנחנו בטוחים בעולמנו, וחושבים "זה מה שיש". דרך הלימוד נחשפים לכל כך הרבה אפשרויות, לשונות, תרבויות וצורות חיים אחרות. האפשרויות הללו יש בהן מרכיב של שחרור"

 

חתן פרס ישראל יהודה ליבס (צילום: עמית שאבי) (צילום: עמית שאבי)
חתן פרס ישראל יהודה ליבס(צילום: עמית שאבי)

 

מדעי הרוח הולכים ומשנים את טיבם, אומר פרופ' (אמריטוס) יהודה ליבס, חתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל. אני מבקש להיזהר מהכללות, הוא אומר, אבל דומני שיש לאנשים קצת פחות כבוד לרוח, ליצירה האנושית, לסובייקט כפי שהוא תופס את עצמו.

 

אתה מתכוון ל"שיח הזהויות", "השיח הפוסט־מודרני"?

"כן. אני מתכוון בדיוק לזה. אני מתכוון בעיקר למילה הזאת, שיח. אני רוצה לחזור להבחנה של חברי זלי גורביץ', בין שיח לבין שיחה. רואה יותר ויותר שאנשים מכתיבים מראש קטגוריות. הולכים מסביב. במקום להקשיב לטקסט ולמחברו מקשיבים ל'אג'נדה', לסדר יום מוכתב. אני רוצה לחזור אל הרוח האנושית, אל השיחה".

 

איך משיבים לשאלה "למה בכלל לעסוק במדעי הרוח"?

"התשובה הראשונה שלי היא 'ככה'. אגב, 'אדם' ו'ככה' הם אותו דבר בגימטריה. אני, למשל, לא הלכתי למדעי הרוח בגלל שזה חשוב, אבל אני יכול להסביר, לאחר מעשה, מדוע זה חשוב. תרבות, שפה, זה מה שיש לנו בעולם. האדם הוא חי מדבר, הוא שילוב של לוגוס ומיתוס. אין לבני אדם דרך אחרת להתקשר אל העולם וזה אל זה. בעולם שלי, העולם של מדעי היהדות, ככל שהולכים אחורה מגלים עוד אפשרויות, מגלים עולמות עצומים ועשירים.

 

"בלימוד של לשונות אחרות מגלים יותר ויותר אפשרויות. אפשר להגיד שעולם הרוח הוא זה שיכול לשחרר אותך. תתבוננו למשל בדפוס הביטוי השגור 'איך אפשר להגיד את זה בשנת 2018'. כאילו הזמן חייב לקבע אותך בצורת ביטוי מסוימת ובדרך מחשבה מסוימת. עולם הרוח פותח אותך לעולמות אחרים. לכן אני משתמש במושג 'שחרור'".

 

תוכל להעמיק בזיקה שבין חקר הרוח לבין המושג "שחרור"?

"אנחנו בטוחים בעולמנו, וחושבים 'זה מה שיש'. דרך הלימוד נחשפים לכל כך הרבה אפשרויות. לשונות אחרות ותרבויות אחרות וצורות חיים אחרות. האפשרויות הללו נותנות הרגשה של שחרור, מפני שעולמות אחרים ועמוקים נפרשים לנגד עיניך ואז אתה כבר אינך יכול לומר, 'ככה זה ולא יכול להיות אחרת'".

 

אתה חושב שלאנשי רוח יש תפקיד חברתי?

"אגיד זאת הפוך: זה יהיה יפה אם לאנשים שממלאים תפקיד חברתי יהיה מסד רוחני. עולם הרוח קשור במפורש גם לידע. הוויקיפדיה איננה יכולה להחליף את מקומו של האדם היודע. דוד בן־גוריון דרש מאבי בתוקף לתרגם לעברית את כל כתבי אפלטון, וכך היה. מזה לא נובע שאדם יכול להיות בן בית ביותר מעולם אחד, אבל אסור שיהיה זר גמור לכל שאר העולמות. הייתי רוצה שמנהיגים יהיו בעלי מסד רוחני. ראשית, כדי שיהיה לי על מה לדבר אתם, ושנית, מפני שהתרבות העכשווית יש בה משהו שטוח".

 

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

 

בשיתוף קרן מנדל


פורסם לראשונה 31/12/2018 08:59
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים