שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לגלות מחדש את צפון ים המלח
    25 דקות נסיעה מירושלים נמצא האגן הטבעי של ים המלח. הרחק מהמלונות ובריכות האידוי של המפעלים שוכנים חופים מפנקים, לצד כפר נופש. כשישעמם לכם לצוף, תוכלו לבקר באתר הטבילה בירדן, במפעל המלח של ג'ורג' חאלב ובחוות האפרסמון

     

     

    רוב הנופשים בים המלח מתמקמים בחוף עין בוקק ובאזור המלונות באגן הדרומי של הים, לאורך בריכות האידוי של מפעלי ים המלח. לאגן הטבעי של ים המלח, בחלקו הצפוני, יצא בשנים האחרונות שם רע ביותר בגלל תופעת הבולענים שהביאה לסגירתם של החופים הפופולריים עין גדי ומינרל. באזור הזה, נראה שהכינוי "ים המוות" תפס – אך כנראה שלא בצדק.

     

    מצבו של ים המלח רע, אין ספק. התערבות האדם בפלא הטבע הזה גרמה לנסיגת מפלס המים ופיצולה של הימה לשני אגנים נפרדים. ולמרבה הצער, הצלתו של ים המלח אינה נראית באופק. אבל כל עוד ים המלח עדיין איתנו – כדאי לדעת שלא הכל אבוד באגן הצפוני, והאזור מציע למבקרים לא מעט אטרקציות, ואפילו חופי רחצה יפים ובטוחים. 

    האגן הצפוני של ים המלח (צילום: גלעד כרמלי)
    האגן הצפוני של ים המלח(צילום: גלעד כרמלי)

    "גם בחורף וגם בקיץ, פה זו ארץ השמש הנצחית. וזה רק 25 דקות נסיעה מירושלים", מדגישה אורית הרשטיג, מנהלת אגף תיירות ותרבות במועצה האזורית מגילות ים המלח. "העוגן התיירותי שלנו זה קודם כל ים המלח, האגן הצפוני", היא מבהירה. "יש לנו שלושה חופים וממש אפשר למצוא בהם בוץ שחור טבעי, שכבר אין במקומות אחרים".

     

    שלושת החופים בצפון ים המלח הם חוף קליה, חוף ביאנקיני וחוף נווה מדבר. בעוד החופים קליה ונווה מדבר מציעים לנופשים לינת שטח או חושות – בחוף ביאנקיני פועל כפר נופש ייחודי ויחיד מסוגו בצפון ים המלח, אשר מציע לנופשים צימרים מפנקים ואף סוויטות – ממש על שפת הים.

    החופים ביאנקיני וקליה בצפון ים המלח (צילום: גלעד כרמלי)
    החופים ביאנקיני וקליה בצפון ים המלח(צילום: גלעד כרמלי)
     

    בוץ שחור טבעי בחוף ביאנקיני (צילום: גלעד כרמלי)
    בוץ שחור טבעי בחוף ביאנקיני(צילום: גלעד כרמלי)
      

    את כפר הנופש הקימה דינה דגן בשנת 2001, אחרי שהחליטה לעזוב את ירושלים בעקבות פיגוע טרור שסיכלה בפאב שהיה בבעלותה במרכז העיר - ונשא את השם "ביאנקיני". פלסטיני שנהג למכור לפאב שבבעלותה נרגילות הסתיר מאחורי אחת הספות במקום שקית ובה מטען חבלה בינוני שאליו חוברו קליעים בשעה שהיו בפאב יותר מ-100 צעירים, ועזב את המקום. דינה הבחינה בו בפאב וחשדה התעורר, והיא מצאה את השקית שהוא הסתיר. בריאיונות סיפרה כי כל מה שאמרה לעצמה באותו רגע היה "וואי הוא השאיר לי פצצה". היא הרימה את השקית בעצמה והוציאה אותה אל מחוץ לפאב – והזעיקה את המשטרה שנטרלה את המטען. בכך הצילה דינה את חייהם של המבלים.

     

    "ים המלח הוא מקום מאוד שקט שמשרה רוגע, והייתי חייבת להירגע מהתופת שהייתה בירושלים באותה תקופה, אבל בכל זאת לא להתרחק יותר מדי", היא מסבירה. "הגעתי למקום שהוא ממש שממה, והתחלתי לבנות אבן על אבן עד שהמקום הזה הפך למה שהוא עכשיו".

    מתחם הקמפינג בכפר הנופש ביאנקיני (צילום: גלעד כרמלי)
    מתחם הקמפינג בכפר הנופש ביאנקיני(צילום: גלעד כרמלי)

    דינה דגן, מייסדת כפר הנופש ביאנקיני (צילום: גלעד כרמלי)
    דינה דגן, מייסדת כפר הנופש ביאנקיני(צילום: גלעד כרמלי)
     

     

    חוף כפר הנופש ביאנקיני (צילום: גלעד כרמלי)
    חוף כפר הנופש ביאנקיני(צילום: גלעד כרמלי)

    חוף כפר הנופש ביאנקיני (צילום: גלעד כרמלי)
    חוף כפר הנופש ביאנקיני(צילום: גלעד כרמלי)

    בריכת כפר הנופש ביאנקיני (צילום: גלעד כרמלי)
    בריכת כפר הנופש ביאנקיני(צילום: גלעד כרמלי)

    למרות אותו אירוע קשה בפאב שניהלה, דינה לא איבדה את האמון בדו-קיום. רוב העובדים בכפר הנופש הם פלסטינים מיריחו, והיא מספרת כי לצד ישראלים ותיירים מהמערב, במקום מתארחים גם תיירים מהרשות הפלסטינית ומירדן ואפילו מדובאי ומכוויית. "אנחנו מארחים את כל הסגנונות, בלי הבדל דת, גזע ומין. כולם חיים פה בשלום ביחד", היא מציינת.

     

    הקונספט במקום הוא אווירה מרוקאית-ים תיכונית, וזה בא לידי ביטוי בעיצוב פנים המבנים השונים, באוכל ובמוזיקה. אחרי ארוחת הערב במסעדה המרוקאית, הנופשים מוזמנים לחפלה מזרחית ב"אולם אום כולתום" – שמוקדש להנצחת הזמרת האגדית.

     

    בכפר הנופש 70 חדרים מסוגים שונים: צימרים, צימרים מעץ, מיני-סוויטות וארמון מרוקאי שמתאים לאירוח משפחה גדולה מאוד או כמה משפחות יחד, בנוסף למתחם קמפינג שבו ניתן להקים אוהל וכן מבנה חאן סגור ובו מחצלות ומזרנים. המחירים: צימר החל מ-400 שקלים ללילה לזוג עם ילד, כולל ארוחת בוקר; קמפינג בעלות 140 שקלים לאדם ל-24 שעות וחאן בעלות 200 שקלים לאדם – כולל שימוש בחוף ובבריכות. הכנסת רמקולים ומערכות שמע אסורה. לפרטים והזמנות – הקליקו

     

    איך עושים מלח?

    דוגמה יפה נוספת לדו-קיום בצפון ים המלח ניתן לראות במרחק נסיעה קצר מאוד מביאנקיני - במפעל המלח של ג'ורג' חאלב. המפעל הוקם ב-1950, בתקופת השלטון הירדני, על ידי חבר קרוב של המלך חוסיין, ולמרות המלחמות וחילופי השלטון – הוא נותר בניהולו המקורי ומייצר כיום מלח שולחן שמופץ בישראל, ברשות הפלסטינית, ירדן, רוסיה, אלבניה ועוד.

    הרי מלח במפעל המלח של ג'ורג' חאלב (צילום: גלעד כרמלי)
    הרי מלח במפעל המלח של ג'ורג' חאלב(צילום: גלעד כרמלי)
     

    הרי מלח במפעל המלח של ג'ורג' חאלב (צילום: גלעד כרמלי)
    הרי מלח במפעל המלח של ג'ורג' חאלב(צילום: גלעד כרמלי)

    מפעל המלח של ג'ורג' חאלב (צילום: גלעד כרמלי)
    מפעל המלח של ג'ורג' חאלב(צילום: גלעד כרמלי)

    מפעל המלח של ג'ורג' חאלב (צילום: גלעד כרמלי)
    מפעל המלח של ג'ורג' חאלב(צילום: גלעד כרמלי)

    ראאד סיורי ממזרח ירושלים, סגן מנהל המפעל ואחיינו של ג'ורג' חאלב, מספר כי הם הגישו בקשה למינהל האזרחי לפתוח מרכז מבקרים "כדי שאוכל להביא ערבים, יהודים ותיירים מכל העולם ללמוד על ים המלח ועל תהליך ייצור המלח". בינתיים, ניתן להגיע לסיור במפעל עצמו ולהתרשם מתהליך ייצור המלח – משלב סינון המים ועד לאריזתו. הביקור אפשרי בשלב זה רק בתיאום מראש בטלפון 052-4540564.

     

    צפונה משם נמצאת עדות אילמת לכך שדו-קיום לא היה באזור השקט הזה תמיד. "ארץ המרדפים", שבה ניהלו כוחות צה"ל עשרות מרדפים אחרי מחבלים שחדרו מירדן לישראל במטרה לבצע פיגועים, נקראת כעת "ארץ המנזרים" – אך המנזרים היפים הרבים שנותרו בשטח עדיין נטושים ואינם פתוחים למבקרים, מאחר שהאזור מולכד באמצעות מאות ואפילו אלפי מוקשים.

     

    אתר שכן ניתן לבקר בו הוא קאסר אל-יהוד – "ארמון היהודים", שנמצא בחלקו הדרומי של נהר הירדן - במקום שבו, על פי המסורת היהודית, חצו בני ישראל את הנהר עם כניסתם לארץ כנען. באותו מקום, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל על פי המסורת הנוצרית יוחנן המטביל את ישו ואת מאמיניו – והאתר נחשב לשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי (אחרי כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר בירושלים).

    נהר הירדן בקאסר אל-יהוד (צילום: גלעד כרמלי)
    נהר הירדן בקאסר אל-יהוד(צילום: גלעד כרמלי)
     

    קאסר אל-יהוד (צילום: גלעד כרמלי)
    קאסר אל-יהוד(צילום: גלעד כרמלי)
     

    לפני שבע שנים חודשו טקסי הטבילה במקום ונבנה רציף טבילה על גדת הנהר. את המבקרים מוביל כביש בודד, שסביבו גדרות שאסור לחצות בשל המיקוש. האתר צפוי לעבור עוד שדרוגים משמעותיים בשנים הקרובות, במקביל לפתיחת "ארץ המנזרים" למטיילים בשנה הבאה, עם סיום פינוי המוקשים. הכניסה חופשית.

     

    מנזר שכן שרד הוא מנזר דיר חג'לה, כ-2 ק"מ וחצי צפונית לצומת בית הערבה. המנזר הוקם לראשונה בתקופה הביזנטית, במאה החמישית לספירה. בשנת 614 הוחרב על ידי הפרסים ובהמשך שוקם, אך ככל הנראה חרב שוב במשך השנים. המבנה הקיים כיום הוא צלבני, אך חלקים ממנו הם שיקומים ותוספות על המבנה הביזנטי המקורי. המנזר שוכן בלב חורשה ירוקה ומטופחת, ובה פינות ישיבה מוצלות וספסלי פיקניק. בחזית המנזר פועלת פינת חי. הביקור במנזר אינו כרוך בתשלום.

    מנזר דיר חג'לה (צילום: גלעד כרמלי)
    מנזר דיר חג'לה(צילום: גלעד כרמלי)
     
    תקרת מנזר דיר חג'לה (צילום: גלעד כרמלי)
    תקרת מנזר דיר חג'לה(צילום: גלעד כרמלי)

     

    על חוות האפרסמון שמעתם?

    במועצה האזורית מגילות ים המלח מתגוררים כ-1,700 תושבים בלבד – בשבעה יישובים: ורד יריחו, אלמוג, בית הערבה, קדם ערבה, קליה, אבנת ומצפה שלם. רוב התושבים עוסקים בחקלאות ובתיירות, וחלקם עובדים במפעל הקוסמטיקה "אהבה".

     

    תושב אמיץ במיוחד הוא גיא ארליך מקיבוץ אלמוג, שהקים את חוות האפרסמון – לא הפרי הכתום, אלא הבושם המקראי שהיה ייחודי לארץ ישראל וידוע בריחו הטוב במיוחד. מוצאו של שיח האפרסמון אמנם מחצי האי ערב, שם הוא גדל בר, אך חקלאי ממלכת יהודה היו היחידים בעולם הקדום שגידלו אותו באופן מתורבת. השמן שהופק מהצמח שימש להנאה, לקטורת, לרפואה ואף למשיחת כלי המקדש, הכוהנים ומלכי יהודה וישראל.

    חוות האפרסמון ליד קיבוץ אלמוג (צילום: גלעד כרמלי)
    חוות האפרסמון ליד קיבוץ אלמוג(צילום: גלעד כרמלי)

    גיא ארליך, מייסד חוות האפרסמון (צילום: גלעד כרמלי)
    גיא ארליך, מייסד חוות האפרסמון(צילום: גלעד כרמלי)

    צמח אפרסמון בחוות האפרסמון (צילום: גלעד כרמלי)
    צמח אפרסמון בחוות האפרסמון(צילום: גלעד כרמלי)
     

    מהשדות בדרום בקעת הירדן ובאזור עין גדי הוא יובא אל הממלכות באירופה, אך בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים חרבו החוות החקלאיות. הרומאים ניסו לשקם את הענף לאחר המרד, אך לא הצליחו לשחזר את הצלחתו. כעת, ארליך מנסה להשיב לחיים את ענף גידול האפרסמון, והוא ככל הנראה החקלאי היחיד בעולם שמגדל את הצמח.

     

    בחווה, מגדל ארליך גם את לבונת הקטורת. "קיבלתי שתיל ראשון יחד עם האפרסמון, הוא הגיע מתימן", הוא מספר. "זה צמח בר שגדל בקרן אפריקה, עומאן ותימן – ונמצא בסכנת הכחדה בגלל סגולותיו. יחלפו עוד כמה שנים עד שאוכל להפיק מהם שרף בכמות מסחרית".

    פריחת לבונת הקטורת בחוות האפרסמון (צילום: גלעד כרמלי)
    פריחת לבונת הקטורת בחוות האפרסמון(צילום: גלעד כרמלי)
      

    תאגיד בינלאומי גדול בתחום הקוסמטיקה אף חתם עם ארליך על שיתוף פעולה עתידי, אך הודיע לו על ביטול ההתקשרות ביניהם בשל חשש מתנועת ה-BDS. בינתיים, הוא מתפרנס בעיקר מתיירות וחולם להקים מרכז מחקר ופיתוח לצמחי מרפא. "יותר ממקור הכנסה, התיירות היא ההזדמנות לספר לאנשים את הסיפור שלי", הוא מדגיש. בתיאום מראש, ניתן להגיע לסיור בחווה, להשתתף בסדנאות קוסמטיקה קדומה, סדנאות בישול מקראי ועוד. תיאום בטלפון: 052-4498200.

     

    צפון ים המלח מציע עוד אטרקציות רבות לתיירים באזור: החל ממגוון חברות המציעות שיט קיאקים אל נופיו הבתוליים של ים המלח, טיולי ג'יפים בנופים הדרמטיים של מדבר יהודה, סדנאות בישול בשטח ופויקה, טיולי סוסים וסדנאות מדיטציה, דרך שמורת עינות צוקים הקסומה והגן הלאומי קומראן שמושך אליו מאות אלפי תיירים בשנה, ועד תיירות אופניים בשביל "חווארי אלמוג" שנפתח לפני קצת יותר משנה.

     

    הרשטיג מבטיחה כי בהתאם להחלטת הממשלה לקידום התיירות בים המלח שהתקבלה באפריל האחרון, צפויות עוד הפתעות כי האפשרות להגיע לשפך הירדן ואל השכונה היהודית הראשונה בבית הערבה שהוקמה ב-1933 מבלי צורך בתיאום צבאי. עוד צפוי להיבנות מלון ראשון בצפון ים המלח, בצומת הלידו, וייבנה גם "שער ים המלח" – מרכז חווייתי ומרכז מידע למבקרים. "אז אם רוצים קצת הפוגה מהקור הירושלמי או אפילו התל אביבי, כאן זה המקום", היא מסכמת.

     

    הכותב היה אורח של כפר הנופש ביאנקיני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים