שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ביקורת סרט: "האשמים" ירתק וימתח אתכם - עם גיבור אחד בלבד

    הסרט הדני "האשמים" מתנהל במוקד חירום משטרתי, ומלווה קצין שנמצא ברגעי המבחן של חייו. היצירה מגבילה את עצמה ללוקיישן אחד, עם דמות יחידה (השאר נשמעות רק בקולן) - ומספקת שעה וחצי אינטנסיביות, שמזכירות את קסמו הייחודי של הקולנוע

    סרטים המתרחשים בלוקיישן מצומצם אחד מתמודדים עם אתגר לא פשוט. סרטים שעושים זאת, ומשתמשים בדמות בודדת במשך רובו המוחלט של הסרט (בוודאי שבכולו) הם אתגר כפול ומכופל. בהנחה שלא מדובר על קולנוע אמנותי הפונה לקהל עם סיבולת אינסופית, אלא בסרט שאמור להיות בעל פוטנציאל מסחרי, הרי שכמעט אין דרך לצלוח את המשימה בלי שימוש בעלילה מותחת.

     

     

     

    הסרט הדני "האשמים" (The Guilty) הוא דוגמא מרשימה לאופן בו ניתן לנצל את המגבלות הכפויות של צמצום במקום ובמספר הדמויות כדי להעצים את בניית המתח. למשל, הצופים לא רואים את הפנים של שחקני המשנה, אלא רק שומעים את הקולות. מה עושים? מנתבים את זה לעלילה הבנויה על הידיעה המוגבלת של הגיבור, כמצב שאותו הוא חולק עם הצופים.

     

    "האשמים" מזכיר במיוחד שני סרטים מ-2013. "הקריאה" של בראד אנדרסון, שבו האלי ברי גילמה דמות של מוקדנית במשטרת לוס אנג'לס שחוללה בלא כוונה מוות של נערה שהתקשרה למוקד. העלילה העניקה לה הזדמנות לכפר על הכישלון, בניסיון להציל בחורה אחרת, שנחטפה. ב"הקריאה" אנדרסון לא העז לבסס את כל המתח רק על שיחות טלפוניות. גם "האשמים" מתנהל במוקד חירום, אבל הבמאי-תסריטאי גוסטב מולר נותר נאמן לתבנית המצומצמת לכל אורכו - וזה בהחלט נזקף לזכותו של הסרט.

     

    מתוך
    מחזיק את כל הסרט על גבו. השחקן יקוב סדרגן (מתוך "האשמים")

     

    באותה שנה של "הקריאה" יצא גם "לוק" של סטיבן נייט, שמתרחש כולו במהלך נסיעה בהולה של הגיבור, בגילומו של טום הארדי. מבלי להיכנס לפרטי העלילה, "לוק" יש כמה אירועים דרמטיים המתרחשים במקביל, ואת כולם הגיבור הבודד מנסה לפתור בשורה של שיחות טלפון, תוך כדי נסיעה. הבמה כולה ניתנת לשחקן מוכשר, והמרחב המוגבל מחייב פתרונות יצירתיים מבחינה קולנועית. גם "האשמים" מתבסס על עבודת משחק מוצלחת של שחקן אחד, יקוב סדרגן, אך הוא  נמנע מאלמנטים סמליים כבדי משקל שהיו ב"לוק" (שם אלה היו סמלים הקשורים לנושא של גאולה).

     

    סדרגן מגלם קצין משטרה בשם אסגר הולם. הדקות הראשונות של הסרט רומזות שהוא נמצא במשמרות של מוקד הפניות של משטרת קופנהגן בגלל שהושעה מתפקידו. הסיבות להשעיה יובנו קצת יותר במהלך הסרט, אך מה שחשוב הוא שהצופים יבינו כי הגיבור נמצא בסוג של עמדת חולשה, במיוחד כשמחר בבוקר הוא אמור להתייצב בבית המשפט. כל זה מוסיף נדבכים נוספים ללחץ בו הוא נתון - הוא לא יכול להרשות לעצמו להיכשל בהתמודדות עם המשבר שהוצב לפתחו.

     

     

    עוד ביקורות סרטים:

    המועדפת

    מים שקטים

    הספר הירוק

    מרי מלכת הסקוטים

     

    המיקוד בגיבור היחיד וחשיפת ההתרחשויות מנקודת הידע המוגבלת שלו, יוצרים פוטנציאל משמעותי להזדהות עם המצוקה אותה הוא חש בשעה שהוא מחליט לפעול. התסבוכת המשפטית שבה הוא נתון מבהירה שלא מדובר כאן במלאך. גם העלילה של הסרט מבהירה כי הוא לא תמיד מסוגל לפעול בלי להניח הנחות שגויות, או עם כל רצונו הטוב, לנהוג בפזיזות. התסריט מצליח להשתמש בנקודת הידע המוגבלת כדי להדגיש את היחס בין ידיעה חלקית והכרעה מוסרית. משהו בכך מזכיר את הדפוסים (המורכבים והעמוקים יותר) בסרט "פרידה" של אסגר פרהאדי.

     

    לאחר סדרה מהירה של שיחות שמאפשרת לאפיין את דמותו של הולם, מתחילה הפרשה המרכזית. שיחת טלפון בהולה ומשובשת מאישה בשם איבן (הקול של ג'סיקה דינאג'), שככל הנראה נחטפה על ידי בעלה מיכאל (הקול של יוהאן אולסון) פונה אליו בתחינה נרגשת לעזרה. בבית של הזוג נותרו הילדים הקטנים, וגם בהם יש לטפל במקביל. בעוד המכונית של יוהאן נוסעת צפונה, הולם מנסה לארגן מארבים שיעצרו את המכונית לפני שיתחולל אסון. זה לא התפקיד שלו, הוא אמור אך ורק לענות לשיחות ולהעביר את המידע להמשך הטיפול - אבל הוא לא יכול להימנע מזה, ויתכן מאוד שהוא גם זקוק לזה. מחר בבוקר יש לו משפט, המשמרת שלו עומדת להסתיים בקרוב, ובינתיים הוא נשאב לניסיון למנוע מהאירוע להפוך לטרגדיה.

     

    מתוך
    גיבור בעמדת חולשה, ברגע המבחן של חייו. מתוך "האשמים"

     

    התסריט (שכתב מולר יחד עם אמיל נייגר אלברסטן) ממוקד, ומולר מצליח לבנות תחושה דינמית בתוך המגבלות. תנועת המצלמה, הקומפוזיציות, המעבר המדוד בין מרחקי צילום, עבודת הסאונד המוקפדת והמשחק של סדרגן הופכים את הסרט הקומפקטי - 85 דקות בלבד - לחוויה אינטנסיבית המצולמת ברצף וב"זמן אמת". זה לא יכול היה להיות אפקטיבי באותה מידה כתסכית רדיו או כהצגה על בימת תיאטרון. המדיום המתאים ביותר, ללא צל של ספק, הוא הקולנוע.

     

    זהו סרטו הראשון של מולר בן ה-29. "האשמים" הוא דוגמא מוצלחת לסרט ראשון בתקציב נמוך שהופך את המגבלות ליתרון. ההפקה צנועה: 13 ימי צילום ותקציב שמומן כולו על ידי קרן הקולנוע הדנית. מאז הוא זכה בפרס הקהל בפסטיבל סאנדנס 2018, והיה גם המועמד הנוכחי של דנמרק לפרס האוסקר הזר (ובסוף לא נכנס לרשימת המועמדים הסופית). לא מפתיע לגלות שהזכויות לעיבוד אמריקאי של הסרט כבר נקנו, וככל הנראה אנו צפויים לראות בתפקיד הראשי את ג'ק ג'ילנהול. אין סיבה לחכות עד שתצא הגרסה האמריקאית. מולר לא עומד לביים אותה, וניסיון העבר מלמד שיש סיכוי לא רע שבתהליך האמריקניזציה של הסרט משהו שעובד כעת ילך לאיבוד.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים