שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכרנו דרך הילדים, ואז כמעט שהתגרשנו בגללם
    הסיבה שקירבה בינינו הייתה גם הסיבה שכמעט הובילה לסיום הקשר הזוגי. איך אומרת חברתי הטובה? "ילדים הם כמו פלוצים. אתה אוהב רק את של עצמך"

    פריידי מרגלית וזוגתה (צילום: גולי כהן )
    פריידי מרגלית, זוגתה והילדים (צילום: גולי כהן )

    זוגיות פרק ב' יכולה להיות אחד הדברים הכי מרגשים שיש. אהבה חדשה, התרגשות מטורפת והזדמנות לתקן את כל מה שלא הצלחנו בפרק הקודם. יש הרבה יתרונות לזוגיות פרק ב', אבל כשמגיעים לקשר חדש עם ילדים מהקשר הקודם, הסיפור הופך למאתגר פי כמה וכמה. אשתי ואני הכרנו דרך הילדים, ואז כמעט שהתגרשנו בגללם. אותה סיבה שקירבה בינינו הייתה גם הסיבה שכמעט הובילה לסיום הקשר. איך אומרת חברתי הטובה? "ילדים הם כמו פלוצים. אתה אוהב רק את של עצמך".

     

    מחקר: חשיפת יתר באינסטגרם פוגעת בזוגיות

    קודם כל תשתקו: כך תפסיקו לריב עם בן הזוג

     

    נפגשנו לפני עשור כשהילדים היו ממש בחיתוליהם. חבורה גדולה ושמחה של אימהות צעירות שהתחברו מתוך רצון לחלוק יחד את חוויות האימהות המשותפת. מהר מאוד הפכנו למשפחה החוגגת יחד שבתות, מטיילת בחגים, וקיץ אחד אפילו הקמנו בגינה "עיר אוהלים". אני וזוגתי בדיוק היינו בשלהי המערכת הזוגית הקודמת, עם האימהות של הילדים שלנו. אט-אט ותוך כדי שכל אחת מאיתנו סיימה את ענייניה הקודמים, נפתח צוהר קל בינינו עד שהפכנו לזוג באופן רשמי. הילדים היו בשמיים. עבורם הייתה זו לא פחות מהגשמת פנטזיה. החברים הכי טובים הופכים לאחים - משאת נפשו של כל ילד. אך מסתבר שחלומות גדולים מביאים איתם לא פעם גם אותיות קטנות, שאם היינו קוראות אותן בטרם עת, אולי הינו מבינות טוב יותר לאן אנחנו נכנסות.

     

    פערי החינוך בינינו היו גדולים משדמיינו. זה לא רק שהתפישות החינוכיות שלנו לא עלו בקנה אחד, מה שקרה הוא שכל אחת מאתנו גם הרגישה שעליה לגונן על הגורים שלה. אני הרגשתי שעלמה, הנסיכה המנומשת שלי, בעלת הגינונים והנימוסים, צריכה להתמודד בג'ונגל עם ילידים אינדיאנים משולחי רסן, בעוד זוגתי, מצידה, לא הבינה מה יכול להיות פסול בהיעדר גבולות ובחופש עבור הילדים. כך מצאנו את עצמנו רבות ללא הפסקה בענייני הילדים, כאחרונת הקלישאות של הזוגות הנשואים. בכל ריב וריב הרגשתי איך מפלס הביקורת שלי כלפי החינוך שלה, או היעדרו, הולך ומרקיע שחקים. והיא, באופן לא מפתיע בכלל, הרגישה את אותו דבר בדיוק כלפיי. היינו נכנסות לדרמות והיעלבויות בגלל מריבות טיפשיות בין הילדים, מתקשות לדבר בהיגיון או לראות נכוחה את המצב.

    פריידי מרגלית וזוגתה (צילום: אוסף משפחתי)
    עיר האוהלים של פריידי והילדים(צילום: אוסף משפחתי)
     

    למרבה המזל, מהר מאוד הבנו שאם נמשיך כך, נאבד בסופו של דבר האחת את השנייה. הבנו שאנחנו צריכות לעצור רגע ולחשב מסלול מחדש. לימדנו את עצמנו כמה דברים מהותיים, ובמשך הזמן, ממש בלי להתכוון, התאהבנו האחת בילדים של השנייה, וזו בזו עוד יותר. איך זה קרה? ובכן, עבדנו בזה, ואני לא אשקר לכם שהעבודה הסתיימה. בנינו יחד חמישה עקרונות, ואנחנו מקפידות לשמור עליהם וליישמם מדי יום מחדש. אלו הם העקרונות שבנינו ויכולים לעזור גם לכם:

     

    1. העפנו את הביקורת לכל הרוחות

    נכון, זה לא היה פשוט, במיוחד בשבילי, פולניה שכמותי. אבל עם מוטיבציה נכונה, הכול אפשרי. הסכמנו לקבל את ההבנה שלכל אחת מאיתנו יש את תפישת העולם והחינוך שלה, והסכמנו על כלל נחרץ ביותר: אנחנו לא מתערבות. לכל אחד מהילדים שלנו כבר יש שתי אימהות, שזה מספיק ומעל ומעבר, תודה. אנחנו מאוד אוהבות את הילדים האחת של השנייה ומתנהגות אליהם יותר כמו "דודות" מפנקות, ואת החינוך משאירות לאמהות.

     

    2. הבנו שהילדים שלנו משקפים אותנו

    כל עוד היינו ב"מוד הישרדותי", כלומר מתוח, דרוך ונכון לקפוץ ולהגן, גם הילדים היו שם והתנהגו בהתאם. ברגע שהחלטנו לשתוק, לא להגיב, להרפות ולסמוך האחת על השנייה, המצב בין הילדים השתפר פלאים.

     

    המגשר נדב נישרי מסביר איך לריב נכון

    המגשר נדב נישרי מסביר איך לריב נכון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    3. הסכמנו לקבל זו את זו, על כל החלקים שלנו

    הרי מי הם ילדינו אם לא השתקפות המקומות הכי עמוקים ומודחקים שלנו? אין להם פילטרים או מסיכות, הם מתנהגים בצורה הכי אותנטית ונטולת הסתרות. לפעמים המראה שהם מציבים לנו בפרצוף לא קלה לעיכול, ולא פעם התנהגות ילדינו והתמודדותם בעולם מאירה את החלקים הפחות סקסיים באישיות שלנו עצמנו. הבנו שאין לנו ברירה אלא להשלים עם מה שיש, וגילינו כמה משחררת היא תחושת ההשלמה הזאת.

     

    4. ניתקנו את הסימביוזה

    הבנו שאני לא הילדה שלי והיא לא הילדים שלה, כולנו ישויות שלמות. אומנם מחוברות, אך בו זמנית גם עצמאיות. כל עוד שמרנו על ההזדהות עם הילדים שלנו, פעלנו ממקום סימביוטי, השלכנו על הילדים את התחושות שלנו ובכך הפכנו עכברים למפלצות. אך כשלמדנו לנתק את עצמנו מההיצמדות ולזוז הצידה, גם ילדינו למדו לפתור את העניינים בעצמם. בהתחלה הם עדיין ניסו להפעיל אותנו ביניהם, אך ההחלטה היתה גורפת: "עד שלא נשפך דם", לא מתערבים. וזה עובד נהדר עד כה. דם, תודה לאל, טרם נשפך. פה ושם אנחנו עדין "נופלות" לרגע, מקשיבות להם, מתערבות בקטנה או נצמדות קצת יתר על המידה, אבל אז אנחנו מזכירות האחת לשנייה, בקולה של סופר נני, "לא לכעוס. לא לרגוז ולהתרחק", ומיד נקרעות מצחוק ועוזבות את הילדים לנפשם.

     

    5. מצאנו את הנוסחה המדויקת עבורנו

    גם היום, כשאנחנו נשואות באושר, אנחנו ממשיכות להחזיק בשני בתים נפרדים. קרובים-קרובים, אבל עם מרווח נשימה. בסופו של יום, לכל אחת מאיתנו יש את הבית שלה ולילדים יש את הפינה עם האמא שלהם ועם מערכת החוקים שלה. עבורנו זה עובד בצורה נפלאה ומדויקת. אני לא אומרת שזה מתאים לכולם, אך אני בהחלט סומכת עליכם שתמצאו את הנוסחה המדויקת ביותר עבורכם.

     

     

    6. הפכנו את ההורות שלנו להורות מודעת

    הורות מודעת, לתפישתנו, היא הורות שתמיד מתרחשת בשני ערוצים - פעם אחת מול הילד שלנו, ופעם שניה מול הילד הפנימי שבתוכנו. הבנו שאת כל הדרמות וההיעלבויות אנחנו חוות מתוך המקום היילדי והפצוע בתוכנו, מקום שמבקש ריפוי והכלה. וכשהבנו את זה כל הדרמות התייתרו והמצב בבית נרגע. זו גם אחת הגדולות של תפישת המטאיזם, עמה אנחנו עובדות - היכולת לעבוד עם עצמנו על הילדים הפנימיים שבתוכנו, ובהתאמה גם לראות במהרה את התוצאות משתקפות במראה.

     

    בהצלחה!

     

    פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גולי כהן
    לאמץ עקרונות שיעזרו לכם להתגבר על הקשיים. פריידי, חברתה והילדים
    צילום: גולי כהן
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים