אולי מכאן יצמח יריב לארדואן
ההפסד בבחירות באנקרה והקרב הצמוד באיסטנבול לא מחלישים דרמטית את נשיא טורקיה, אבל הסדקים הראשונים בשלטונו נותנים תקווה לאופוזיציה
שבע פעמים פקדו אזרחי טורקיה את הקלפיות בחמש השנים האחרונות: הם הצביעו בבחירות לנשיאות, בבחירות לפרלמנט, בבחירות לרשויות המקומיות ובמשאלי עם. פעם אחר פעם הייתה ידם של רג'פ טאיפ ארדואן ומפלגתו על העליונה. כך היה, למעשה, בכל מערכות הבחירות שהתקיימו בטורקיה מאז עלתה מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) של ארדואן לשלטון בנובמבר 2002.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
ממערכת בחירות אחת לשנייה נאלצה האופוזיציה בטורקיה להתמודד עם יריבים פוליטיים המבצרים את שלטונם ואת אחיזתם, וגם עם מגבלות הולכות וגדלות לנוכח השלטון הריכוזי שביסס ארדואן. במערכות הבחירות האחרונות נסדקה בקרב קבוצות מרכזיות בטורקיה האמונה בטוהר הבחירות ובהיתכנות של מהפך פוליטי.
ועדיין, הציבור הטורקי לא איבד את אמונו בהליך הדמוקרטי, ויותר מ-80 אחוזים מאזרחי טורקיה הגיעו אתמול לקלפיות כדי להצביע בבחירות המקומיות, ולפי התוצאות שהתפרסמו לפנות בוקר – הפעם ראו מתנגדי ארדואן שאפשר גם להשיג ניצחונות.
אמנם ברמה הארצית עדיין זכתה מפלגתו של ארדואן לאחוזי התמיכה הגדולים ביותר, ובהפרש ניכר מיריבתה העיקרית, מפלגת העם הרפובליקנית (CHP), וזאת למרות המשבר הכלכלי שפוקד את טורקיה ושהפחית במידה מסוימת את שביעות הרצון מתפקוד ארדואן; ואולם האופוזיציה הטורקית, שהתאפיינה בעשור וחצי האחרונים בחולשה, בפילוג ובמועמדים אפרוריים, השכילה – גם בעזרת יצירת חיבורים פוליטיים נבונים – לרשום הישגים משמעותיים בערים מרכזיות, ובראשן אנקרה – שם זכתה לניצחון, ואיסטנבול – שלפי נתונים שפורסמו בצהריים האופוזיציה צועדת בה ביתרון.
המקפצה של איסטנבול
אנקרה, בירת טורקיה, עברה לראשונה זה 25 שנה לידי ה-CHP. הייתה זו סגירת מעגל עבור מפלגת האופוזיציה הגדולה: בבחירות הקודמות לראשות העיר, ב-2014, הפסיד מועמד האופוזיציה יאבאש בהפרש זעום למועמד ה-AKP גוקצ'ק, ואז הושמעו טענות רבות על זיופים שהיטו את הכף ברגע האחרון לטובת מפלגת השלטון. בזמן שחלף מאז התפטר גוקצ'ק מתפקידו, לאחר שסר חינו בעיני ארדואן, ומול יאבאש, שהתמודד שוב על התפקיד וניצח אתמול, התמודד שר לשעבר בממשלת ארדואן.
ניצחון האופוזיציה בעיר הבירה ובערים מרכזיות אחרות, בהן אנטליה, הוא זריקת עידוד משמעותית למתנגדי ארדואן, לא רק בגלל התמיכה הציבורית בהם אלא גם בגלל ההבנה שהם עדיין יכולים לנצח בבחירות.
ועדיין, הסיפור הגדול הוא איסטנבול, המטרופולין האדיר והגדול בטורקיה. המטרופולין הזה הוא ששימש לפני 20 שנה עבור ארדואן, שכיהן כראש העיר שם, מקפצה לעמדת ההנהגה הלאומית, תחילה כראש ממשלה ואחר כך כנשיא. לקראת הבחירות שנערכו באיסטנבול אתמול הציב שם ארדואן מועמד בולט ברמה הארצית ובעל ברית קרוב – בינלי יילדרים, שהיה ראש ממשלת טורקיה.
מול יילדרים התמודד אכרם אימאמולו, מועמד צעיר יחסית, שכיהן מאז 2014 כראש עיר באחד מפרברי איסטנבול. אימאמולו, שמקורו בטרבזון שבצפון-מזרח טורקיה ושהגיע לפוליטיקה עם רקע עסקי, הצליח לייצר קרב צמוד מול מועמדו של ארדואן, ונכון לעדכונים היום בצהריים הוא צועד שם ביתרון. בנאום שנשא ארדואן לאחר היוודע תוצאות הבחירות נמנע ארדואן, שלא כדרכו, מאמירות ברורות בנוגע לניצחון באיסטנבול. לעומתו טענו גם יילדרים וגם אימאמולו כי ניצחו. מתנגדי ארדואן חוששים שתקדים אנקרה מ-2014 יחזור על עצמו: הם פוחדים שוועדת הבחירות תודיע לבסוף על ניצחון מועמדו של ארדואן, לאחר תהליך בלתי שקוף של ספירת הקולות האחרונים.
במקביל להישגיהן של מפלגות האופוזיציה המרכזיות – שהקימו גוש אלקטורלי משותף, כמו שעשו מפלגתו ה-AKP של ארדואן ומפלגת הפעולה הלאומנית (MHP) – זכו גם הכורדים להישגים בבחירות. בשנים האחרונות, במסגרת המאבק של ארדואן בכורדים ובמפלגה הפוליטית שמייצגת אותם (HDP), הוחלפו ראשי ערים נבחרים במחוזות הכורדיים במינויים מטעם השלטון. בבחירות אתמול השיבו לעצמם הכורדים את ראשות העיר בערים מרכזיות, אם כי אין ודאות שארדואן יאפשר להם להוסיף ולשלוט לאורך זמן. הוא עלול להאשים את ראשי הערים בסיוע למחתרת הכורדית PKK ולהדיח אותם מתפקידם, כפי שעשה לראשי מפלגת ה-HDP שנבחרו לפרלמנט הטורקי.
גם סביב כהונתם של ראשי עיר נבחרים ממפלגות אופוזיציה אחרות עלולים לרחף סימני שאלה: זה יקרה אם ארדואן ושלטונו יקשרו אותם לארגונו של פתהוללה גולן, איש הדת הגולה שארדואן מאשים אותו בארגון ניסיון ההפיכה נגדו בקיץ 2016. איומים ברוח זו נשמעו כבר לפני הבחירות.
לחכות ל-2023
על אף היחלשות כוחו של ארדואן והרוח הגבית שנותנות תוצאות הבחירות למתנגדיו, טורקיה אינה נשמטת משלטונו של נשיאה הכול-יכול. בשנים האחרונות ביצר ארדואן את שלטונו והעביר שורה ארוכה של רפורמות, שעיקרן שינוי שיטת המשטר בטורקיה ומעבר לשיטה נשיאותית. שליטתו בנעשה במדינה היא גדולה מאוד, ושלטון אופוזיציה בראשות עיר כזו או אחרת לא יסכן זאת ברמה המעשית.
במובן זה, ההישג של האופוזיציה – על אף החשיבות שלו – מגיע בנקודת זמן פוליטית שתקשה על מינופו לניצחונות פוליטיים נוספים. מערכת הבחירות הבאה בטורקיה תיערך רק בעוד ארבע שנים, ב-2023, כשטורקיה תחגוג 100 שנים להיווסדה. עד אז יוכל ארדואן להפיק לקחים מהיחלשות כוחו בבחירות המקומיות, להמשיך לבסס את שלטונו, ולהגיע לבחירות הבאות רכוב על חגיגות המאה לייסוד הרפובליקה, שבתכנון שלהן הוא עוסק כבר שנים.
ועדיין, מיליוני טורקים – בערים מרכזיות במדינה – יזכו לנהל את חיי היום-יום שלהם בערים הנמצאות תחת שלטון של פוליטיקאים ממפלגת אופוזיציה. ייתכן שמישהו מבין ראשי הערים שאינם משתייכים למפלגת השלטון יצליח לצמוח מהשלטון המקומי לעמדה שתאפשר לו לקרוא תיגר על הסדר הפוליטי הקיים במדינה, כפי שעשה ארדואן ב-2002.
ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מיתווים – המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית ומרצה על טורקיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
