שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מתפללים לשלומה של ריבלין: למה מרדימים ומנשימים חולים מורכבים?

    מצבה של ריבלין הידרדר והיא אושפזה בטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון כשהיא מורדמת ומונשמת. מדוע מבוצעת פעולה זו אצל חולים קשים?

     

     

    רעיית נשיא המדינה נחמה ריבלין אושפזה אמש (ג') בטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון בשל הפרעה בתפקוד הלב ואי ספיקה נשימתית, כשבוע לאחר שעברה השתלת ריאה.  

     

    הפעולה השכיחה הזו מאפשרת לא רק לנטר את שלום המטופל טוב יותר, אלא מבטיחה שכמות מספקת ומדוייקת של חמצן תגיע למוחו. אבל מדוע במצב קשה כל כך גם מרדימים את המטופל, איך יודעים שהוא חוזר לנשום בכוחות עצמו והאם ההרדמה לא מונעת ממנו להתעורר?

     

    הנשמה מתבצעת בטכניקה המכונה "אינטובציה אנדוטרכיאלית". הרופא, לרוב מרדים, רופא טיפול נמרץ או מומחה לרפואה פנימית, פותח את פיו של המטופל באמצעות להב ובקצהו נורה קטנה, ומחדיר ביד השנייה את צינור ההנשמה המותאם לגודלו של המטופל.

     

    את ההנשמה אפשר לבצע עוד בדרך לבית החולים באמצעות צינור ההנשמה, המכונה "טובוס", שמוחדר דרך מיתרי הקול אל קנה הנשימה, עוד לפני הנקודה בה קנה הנשימה מתפצל לשתי הריאות. בשלב הזה, מנופחת בלונית קטנה והצינור מחובר לאמבו – מנשם ידני הנראה כמפוח.

     

    עם ההגעה לחדר שבו מוצבת מכונת ההנשמה, נקבעים הפרמטרים הנדרשים במכונה והצינור ("טובוס") מועבר מההנשמה הידנית במכשיר ה"אמבו" אל מכונת ההנשמה.

     

    השתלה (צילום: יואב דודקביץ)
    ההנשמה וההרדמה מבטיחה שכמות מספקת ומדוייקת של חמצן תגיע למוחו(צילום: יואב דודקביץ)

     

    ההנשמה מתבצעת משני טעמים: ראשית היא מאפשרת לוודא כי החולה, שנמצא במצב קשה שבו נשימתו העצמונית אינה מספיקה לתפקוד איברי הגוף ובמיוחד המוח והכליות, מקבל את כמות ונפח החמצן המדויקים להם הוא זקוק ושנית, היא מאפשרת לנטר בכל רגע את מצבו של החולה: המנשם יצפצף בכל נשימה לא תקינה, או כשהחולה ישוב לנשום בכוחות עצמו.

     

    המנשם מתוכנת כך שהוא מותאם לגודלו של המטופל, לגילו ולמצבו. אל מכונת ההנשמה מוקלדים קצב הנשימה, נפח הנשימה וריכוז החמצן הדרוש. המנשם גם "חש" את נשימותיו של החולה, וברגע שהחולה מתחיל לנשום בכוחות עצמו – המכשיר כאמור מתריע בצפצופים. במקרה כזה ניתן להתאים את המנשם לנשימותיו העצמוניות של החולה. ובכל מקרה המנשם יתריע על כל ירידה באפקטיביות הנשימות.

     

    ניתוק ממכשיר ההנשמה מתבצע בהדרגה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    ניתוק ממכשיר ההנשמה מתבצע בהדרגה(צילום: shutterstock)

     

    אז מדוע חייבים להרדים?

    הנשמה היא פעולה מעט אגרסיבית, לא נעימה, ואף עלולה לסכן את חייו של המטופל העירני: תנועה של החולה או התנגדות שלו, תכשיל את נסיון ההנשמה.

     

    בנוסף, גורמת ההנשמה לרפלקס הקאה (Gag Reflex) מגע של להב הלרינגוסקופ בלוע, והחדרת צינור ההנשמה, מעוררים מיד רפלקס הקאה. במקרה כזה, החולה עלול לשאוף את מיצי הקיבה העולים במעלה הוושט – אל קנה הנשימה ומשם לריאות, וכך לגרום לדלקת ריאות כימית, מצב מסכן חיים. לכן, בכל הנשמה, החולה חייב להיות מורדם, כך שיוכל לשכב ללא תזוזה, כששריריו רפויים.

     

    האם ההרדמה לא מסכנת את חייו?

    לא. החולה מונשם ממילא, ומנוטר כל העת: הוא מחובר באצבעו למד סטורציה המראה את קצב פעימות הלב וריכוז החמצן בדם, למוניטור אק"ג המראה את הפעילות החשמלית בלב ולשרוול לחץ דם המראה כל שינוי בלחץ דמו של החולה. מכשיר ההנשמה מצפצף ומתריע על כל שינוי בהנשמה, כך שההשגחה על החולה מתבצעת בכל צורה אפשרית.

     

    ניתן להפחית את מינוני תרופות ההרדמה בכל רגע, וכך לנסות ו"להעיר" את החולה כדי לבחון את תגובותיו. ההרדמה אינה מונעת את החלמתו. ניתוק ממכשיר ההנשמה מתבצע בהדרגה, בתהליך של גמילה, כך שלאט לאט מאפשרים לריאות, לשריר הסרעפת ולשרירי הצלעות לחזור ולתפקד עד לנשימה תקינה.

     

    אבל להרדמה עוד תפקיד חשוב מאוד: מעבר לכך שהיא מאפשרת את תהליך ההנשמה, היא גם מפחיתה את העומס על המוח, הלב, הריאות ומערכות נוספות בגוף, במטרה אחת: לאפשר לגוף להתאושש במינימום מאמץ נדרש, תוך כדי הניטור הקפדני והזרמת החמצן הנדרשת.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלכס קולומויסקי
    נחמה ריבלין. מונשמת ומורדמת
    צילום: אלכס קולומויסקי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים