שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מחקר חושף: גודל הביצים המקראיות - לא מה שחשבתם

    קליפות ביצים מהמאה השישית לפני הספירה שנמצאו בחפירות עיר דוד, מעמידות בספק את השיעורים ההלכתיים הנמדדים ממידת "ביצה" לפי שיטת המחמירים. מחקרו החדש של פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן, שופך אור על כמה קביעות הלכתיות, מקורבנות בבית המקדש ועד אכילת מצות

    שרידי קליפות הביצים (צילום: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)
    שרידי קליפות הביצים מהמאה השישית לפני הספירה(צילום: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)

     

    קליפות ביצים מימי המקרא שהתגלו בעיר דוד, ונחשפות היום (א') - מוכיחות שהציבור הדתי והחרדי טעה בדרך שבה הוא מחשב את כמות המצות שצריך לאכול בפסח. המחקר החדש חושף את גודל הביצה בימי קדם, על פי קליפות ביצים שהתגלו בעיר דוד מן המאה השישית לפני הספירה.

     

    << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >> 

     

  1. בואו למכור כאן את החמץ בקלות ובנוחות  

     

    פרופ' זהר עמר, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה שבאוניברסיטת בר אילן, כתב את המחקר ויציג אותו בעוד כחודש (ב-16 במאי), במסגרת כנס השנתי של המחלקה ללימודי ארץ ישראל של "בר אילן".

     

    קראו עוד בערוץ היהדות : 

     

    על פי ההלכה, אחרי החלק הראשון של ההגדה, צריך לאכול מצה בכמות של "שני זיתים". לאורך כל הדורות התווכחו החכמים האם הגודל של זית מתקופת המקרא הוא כמו שליש ביצה (שיעור הלכתי), כמו שטען הרמב"ם - או חצי ביצה, כמו שנפסק ב"שולחן ערוך".

     

    שחזר את גודל הביצה ושיעורה

    אבל לשאלה מה קדם למה - הביצה או התרנגולת - קדם ויכוח הלכתי בשאלה מהו גודלה של ביצה. הדעות נחלקו בין נפח מינימלי של 44 סמ"ק ועד ל-100 סמ"ק. כעת מגלה המחקר כי בימי בית המקדש הראשון, הטילו התרנגולות שחיו בירושלים ביצים שנפחן הוא כ-61 סמ"ק, כולל הקליפה.

     

    פרופ' זהר עמר ושרידי קליפות הביצים (קרדיט: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)
    פרופ' זהר עמר ושרידי קליפות הביצים(קרדיט: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)

     

    לדברי פרופ' עמר, הממצא הארכיאולוגי מהתקופות הקדומות היה דל, וכלל מעט עצמות וכמה חותמות של חוג המלוכה שעליהן דמות של תרנגול קרב. רבים מהחוקרים סברו שהתרנגולים שימשו בעיקר כחיית מחמד ולקרבות תרנגולים, ופחות לתזונה. אבל שרידי ביצים שנמצאו בחפירות בעיר דוד מלמדים על שימוש משמעותי בתרנגולת הבית למאכל בקרב בני המעמד הגבוה בירושלים.

     

    קליפות הביצים שעליהן ביסס עמר את מחקרו, נמצאו במהלך חפירות שניהלה ד"ר אילת מזר לפני כעשור. מתוך מאות שבבי קליפות תרנגולות שבחן פרופ' עמר, נמצאו מספר בודד של שברים יחסית גדולים שבאמצעותם ניתן היה לשחזר את גודל הביצה ושיעורה.

     

    באין הרבה תרנגולים בירושלים

    הבדיקה נעשתה באמצעות אלגוריתם ייחודי שפיתח ד"ר אבשלום קרסיק מרשות העתיקות לשחזור כלי חרס, ונוסה לראשונה על שברי הביצים מעיר דוד. התוצאות של השחזור הראו שגובה הביצה כ-50 מ"מ, שיא הקוטר המרבי 40 מ"מ ונפחה הכולל עם הקליפה הוא 61 סמ"ק.

     

    שרידי קליפות הביצים (קרדיט: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)
    החישוב - לפי אלגוריתם מיוחד(קרדיט: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)

     

    שחזור הביצה מעיר דוד וכן השוואה לממצאים מאוחרים יותר מהתקופה הרומית, מעידים כי גודל ביצי התרנגולת ונפחן היה בשיעור הדומה לביצה ממוצעת בימינו. משמעות הדבר היא שהליטאים הנוהגים בשיטת "החזון איש" ואוכלים כמות גדולה של מצה בנפח 100 סמ"ק, היו יכולים לצאת ידי חובה לו היו אוכלים כמחצית מכמות זו.

     

    אגב, חישוב נפחה של הביצה חשוב מבחינה הלכתית גם כדי לחשב מאיזה כמות צריך להפריש חלה, ואפילו את הנפח של מקווה טהרה כשר, מאחר והרמב"ם קבע כי מקווה צריך להכיל מים בכמות של 5,760 ביצים.

     

    "הרמב"ם מציין בהלכות בית הבחירה תקנה מימי הנביאים, ולפיה בירושלים 'אין מגדלין תרנגולין'", מסביר פרופ' עמר. "הוא הסתמך על משנה במסכת בבא קמא, שבה נכתב 'אין מגדלים תרנגולים בירושלים מפני הקדשים'" (משנה, ז, ז).

     

    "המחקר החדש מגלה כי יש עדויות מסוף בית ראשון שתרנגולים גודלו בירושלים, אבל בכמות קטנה. מה שמעלה את השאלה מדוע התרנגולים לא הוקרבו במקדש, כמו יונה ותור. הרמב"ם הסביר כי היונים והתורים היו עופות בר שכיחים, ולכן השתמשו בהם גם לפולחן וגם למאכל. הסיבה שבגללה לא גידלו תרנגולים בירושלים, למעט במקרים חריגים, היא הנטייה של תרנגולים לחטט בקרקע ולדלות ממנה שרצים, ולכן החשש הוא שגידול התרנגול יגרום לאנשים להיטמא".

     

    התרנגולים נחשבו לשטופי זימה

    בשיחה עם ynet מדגישה ד"ר מזר כי בחפירה התגלתה רק ביצה אחת ושברי ביצים שמהן קשה לדעתה להסיק מסקנות. עם זאת, פרופ' עמר משוכנע כי הממצאים בהחלט מעניקים אור חדש על העובדה שבמקדש לא הקריבו תרנגולים וכן הקריבו תורים ויונים.

     

    "בתחילת ספר ויקרא מציינת התורה את התורים ובני היונה כמינים האפשריים היחידים מקרב משפחת העופות המורשים לעלות כקורבן, אשר הובא בין היתר בטקס טהרת האשה היולדת ובעת טהרת המצורע", אומר פרופ' עמר.

     

    "על פי ההלכה, ניתן להביא כקורבן רק תור בוגר ולחילופין בני יונה צעירים, והמשנה במסכת חולין נתנה סימנים ביולוגיים להכרת דרגת בגרותם. ההבדל נובע, לפי מדרש לקח טוב (לספר ויקרא) מאופיים מבחינת נאמנותם לבני זוגם. במדרש נכתב 'מפני מה תורין גדולין כשרין? שכיוון שאבד זוגו שוב אינו מזדווג לזוג אחר, אבל היונה היא פותה, אין לה לב, לפיכך קטנים כשרים קודם שיזדווגו".

     

    החוקר אומר כי "הבדל נוסף קשור לדעתי לגודלם - התור קטן מהיונה, ואין גוזלו ראוי להקרבה, בעוד שבן יונה בטרם בגרותו המינית עשוי להגיע לגודלו המקסימלי, לעיתים יותר מגודל הוריו. מאחר שהוא בשלב זה חסר תנועה, בשרו רך וטעים בניגוד לטעם הבשר הקשה והסיבי של הבוגר. בן יונה נחשב אפוא למשובח יותר, ולעיתים הוגש כמעדן כקינוח לסעודה.

     

    "מעבר לכך, וזו כבר הנחה שלי - יש הבדל גדול בהתנהגות בין יונים לבין תרנגולים. בעוד שיונים הם עופות נאמנים ואפילו הפכו מאז תיבת נח לסמל של שלום, התרנגולים הם עופות אכזריים שנתפסו על ידי חז"ל כשטופי זימה, וזה לא מתאים לאופי של הפולחן במקדש.

     

    "את בית המקדש אסור היה לבנות בעזרת ברזל ואסור להכניס לתוכו נשק, כלומר יש פה עניין של סמליות, בדיוק כמו בפרשת השבוע האחרונה שבה מצורע ושאר הטמאים, הם עניין סמלי. לכן לדעתי העדיפו שלא להשתמש בתרנגול להקרבה במקדש, למרות שהוא בעל חיים טהור בדיוק כמו היונה".

     

    האם לך, כשומר מצוות, המחקר יגרום שתאכל פחות מצה בפסח?

    "ממש לא", הוא צוחק. "במשפחתי תמיד נהגנו על פי שיטת הרמב"ם שכזית הוא כשליש ביצה, כמו הביצה הממוצעת של ימינו, אבל לאלה הנוהגים לפי שיטת החזון איש, שביצה היא בנפח 100 סמ"ק, זה נתון משמעותי מאוד".


  2.  

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קרדיט: דוברות אוניברסיטת בר-אילן
    פרופ' זהר עמר
    קרדיט: דוברות אוניברסיטת בר-אילן
    מומלצים