שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יוסי קעקע על גופו הוראה: "אל תבצעו בי החייאה"

    יוסי גל בן 78 ובריא, אך החליט לקעקע על גופו את הכתובת "לא לבצע החייאה" במטרה שאם יתמוטט, יימנעו צוותים רפואיים מלבצע בו טיפולים מצילי חיים. "הסיכוי לצאת מהחייאה בתפקוד תקין הוא נמוך, אם אתמוטט – שיעזבו אותי ויתנו לי למות בשקט"

    רובנו חוששים מהרגע בו נהיה קרובים להחזיר את נשמתנו לבורא, אבל יוסי גל דווקא מוכן לרגע הזה בשלוות נפש. הוא כל כך לא חושש למות, ואף מעדיף אם יתמוטט, עד כדי כך שהחליט לקעקע על גופו צוואה חיה: החזה שלו מעוטר בכתובת קעקע ברורה וצבעונית שאי אפשר להתעלם ממנה בה נכתב: "לא לבצע החייאה". כדי שלא יהיה ספק לצוות הרפואי, היא ממוקמת ממש בסמוך למקום בו מבצעים עיסויי לב.

     

    גל, בן 78 תושב רעננה, הוא גימלאי צה"ל ומערכת החינוך. המחשבה על סיום חייו "בכבוד" לדבריו, הגיע דווקא מבנו, זוהר, פראמדיק מתנדב ועובד בחברת טכנולוגיה רפואית. במרוצת השנים טיפל זוהר הבן במאות מקרי הצלת חיים, ושיתף בסיפורים את אביו. לדבריו, במרבית המקרים, גם כשההחייאה הצליחה – נותרה לניצול מוגבלות קשה עד כדי מצב סיעודי וירידה באיכות החיים.

     

    קעקוע (  )
    יוסי גל. רוצה לסיים את חיי בכבוד

     

    "ברוב רובם של המקרים יוצאים מההחייאה אנשים אומללים", אומר גל, "הם אומללים וגם בני משפחתם. האדם יוצא עם הרבה פחות יכולות, עם הרבה פחות איכות חיים, מוגבלות בדיבור, בתנועה, ותלות לפעמים מוחלטת בסביבה".

     

    את תוצאות ההחייאה מכיר גל היטב מקרוב, לאחר שאחיו עבר החייאה ונותר במצב קשה מאוד לאחר שלקה בשטף דם במוח. "היו רופאים שאמרו שצריך לעשות הכל כדי להחיות אותו", הוא משחזר, "החיו אותו, והוא חי 8 שנים במצב של צמח. זה היה איום ונורא לראות את זה. אני מעדיף שאם אני מתמוטט ברחוב, שיעזבו אותי ויתנו לי למות בשקט. אני לא מפחד מהמוות, מפחד מהמוגבלות".

     

    הדרך הנכונה לעשות החייאה

    מחקר: עיסוי לב בקצב של "לה מקרנה" - יעיל לביצוע החייאה תקינה

    הפיתוח הישראלי שיסייע לכם בצע החייאה

     

    ובכל זאת יש סיכוי שההחייאה תצליח ואתה תצא מזה.

    "הסיכויים של זה הם אחוזים בודדים. הסיכוי לתפקד נוירולוגית ומוטורית בצורה קרובה לנורמלית היא נמוכה וזה מה שמפחיד אותי. לחיים יש משמעות ויש תכלית, את משמעות החיים שלי כבר עשיתי. הפאזל מאוד שלם. אני עכשיו מאושר, והמוות אינו מפחיד אותי. אני בהחלט מקווה לחיות עוד שנים ולראות את הנכדים גדלים, להמשיך לרוות נחת מהילדים. אבל אם זה יגמר – שייגמר".

     

    ומהתוצאה - הקעקוע שמעטר את חזהו, הוא מרוצה מאוד: "אני מרגיש מן התעלות כזו", הוא אומר, "ללכת על שפת הים ולהראות את זה, זו בשבילי גאווה גדולה".

     

    לבן, זוהר, שאמון על הצלת חיים, הסיטואציה לא פשוטה: "ברור שיש פה רגשות מעורבים", הוא מספר, "אבל בגלל הקשר המיוחד ביני לבין אבא, שאנחנו יכולים לדבר על הכל, ראיתי את מה שאני עושה מולו כעזרה. להוריד לו קצת אחת מהדאגות בגיל הזה".

     

    ומה אם אבא חלילה יתמוטט לנגד עיניך, תצליח לעצור בעדך ולא לבצע בו החייאה, כפראמדיק וכבן?

    "שואלים אותי את זה בלי סוף. אבא עשה את מה שעשה מתוך דעה צלולה. הוא הצהיר על כך באופן בולט בקעקוע, ואני חייב לכבד את זה. אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכבד את הבקשה היחידה שלו, ולאפשר לו למות בכבוד".

     

    בישראל: אלפי אנשים בוחרים למות בכבוד

    ומה המצב בישראל? "קיים ניסיון חוקי להתמודד עם שני ערכים שלפעמים יכולים להתנגש. קדושת החיים למול כיבוד רצונו של אדם", מסביר עו"ד נעם יהל, מומחה לרשלנות רפואית, "קיים חשש שבחור צעיר שמקעקע את רצונו שלא להחיות אותו, ישנה את דעתו כמה שנים לאחר מכן. לכן, קעקוע מסוג זה לא ימנע החייאה גם אם הצוות הרפואי יראה אותו".

     

    עו"ד יהל מוסיף כי "אדם שרוצה שלא יחיו אותו צריך לפעול בהתאם להוראות אחד משני החוקים הרלוונטיים. חוק הנוטה למות מאפשר לחולה לתת הוראות שונות, לרבות הנחיה שלא להחיותו, בכפוף לפרוצדורה הקבועה בחוק ואישור של בעל מקצוע רפואי אכי החותם הבין את משמעות הוראותיו. אפשרות חוקית נוספת הקיימת כיום, בעקבות התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, היא באמצעות חתימה על יפויי כוח מתמשך בפני עורך דין".

     

    עשרות ישראלים מביעים מדי שנה את רצונם להימנע מהארכת חיים מלאכותית, המכונה גם "המתת חסד פסיבית". מנגד, המתת חסד אקטיבית שבה מנתקים חולה ממכשירי ההחייאה, אסורה בישראל אלא במקרים מיוחדים.

     

    בשנים האחרונות מילאו בקשה שלא להאריך חיים כ-29 אלף ישראלים: 21 אלף באמצעות עמותת ליל"ך (העמותה לשמירת כבוד האדם ולמניעת סבל מיותר מחולים הנוטים למות), ו-7,500 איש באמצעות טפסי משרד הבריאות.

     

    "החולה הנוטה למות", הוגדר בחוק באותו שם שחוקקה הכנסת ב-2005. מדובר באדם שסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ושתוחלת חייו הצפויה אינה עולה על 6 חודשים, גם אם יקבל טיפול רפואי.

     

    חוק "החולה הנוטה למות" מסדיר את המקרים והתנאים בהם אדם בישראל רשאי לקבוע איזה טיפול רפואי הוא יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא מתאים להגדרת החולה הנוטה למות.

     

    החידוש בחוק, שהוא למעשה הרחבה של חוק קודם מ-1996, הוא שהפעם החוק מאפשר לאדם להביע את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי בו, אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות.

     

    על פי החוק, הרופאים ימלאו את רצונו, רק אם יגיע למצב בו אינו יכול לקבל החלטות בנוגע לטיפול בו או למצב בו אינו יכול להביע את רצונו, כמו בגלל פגיעה ביכולתו לתקשר עם הסביבה.

     

    למעשה, החוק מאפשר לאדם, גם בהיותו בריא, להשאיר הנחיות בכתב (הנקראות "הנחיות רפואיות מקדימות") לצוות הרפואי לגבי הטיפול שיסכים לקבל או שירצה שלא לקבל, במידה שיהיה חולה הנוטה למות, ושאינו יכול לקבל החלטות בזמן אמת ביחס לטיפול המוצע לו.

     

    בנוסף, החוק מאפשר לחולה לסרב לטיפול להארכת חייו גם אם לדעת הצוות הרפואי אין לכך הצדקה. הצוות הרפואי מחויב על פי החוק לכבד את רצונו של "החולה הנוטה למות" ולאחר שהוכח רצונו של המטופל מעבר לספק סביר.

     

    על פי החוק, אדם שמלאו לו 17 שנים והוא כשיר לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו, יכול, לאחר שקיבל הסברים רפואיים מלאים על מצבו הרפואי ועל הטיפולים האפשריים למצבו, לתת הנחיות רפואיות מקדימות בכתב על גבי "טופס הנחיות רפואיות מקדימות". הטופס ימולא בעזרת והדרכת רופא או אחות מוסמכים.

     

    החולה הנוטה למות יחתום בחתימת ידו על גבי הטופס בפני שני עדים שחייבים להיות נוכחים יחד במעמד החתימה. העדים אינם יכולים להיות אנשים שיש להם אינטרס כלכלי או אחר. רופא או אחות יכולים להיות עדים.

     

    מתן ההנחיות הרפואיות המקדימות מחייב את נותן ההנחיות להיות מסוגל לחתום את שמו בעצמו. במקרה שאינו מסוגל בשל מחלה או מום, הוא רשאי להטביע את אצבעו במקום המיועד לחתימה, במקום חתימה בכתב ידו. אם החולה אינו מסוגל להניע את ידו בעצמו לצורך חתימה או הטבעת האצבע, כמו במקרה של שיתוק הידיים, הוא רשאי לתת הנחיות בעל פה בנוכחות שני עדים שיתעדו את הנחייתו.

     

    במשרד הבריאות הוקם מאגר מידע בו ניתן למסור את ההנחיות הרפואיות המקדימות מבעוד מועד. כך בקשתו של כל אדם תישמר, וייעשה בה שימוש במקרה שיגיע האדם, חלילה, למצב שבו הוא נוטה למות.


    וברגע האמת: כך מבצעים החייאה

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים