בתו של הרב קרליבך בבית השרוף: "זה כמו לאבד את אבא שלי שוב"
בין הקירות המפויחים של מה שהיה בית ילדותה, המקום שממנו פעל אביה - רבי שלמה קרליבך - שוטטה דרי בעיניים דומעות ולב שבור. בין החפצים ששרדו, מצאה חלקי דפים מספרי הקודש של אביה. מהבית השוקק שבמבוא מודיעים נותר רק שלט הכניסה: "זה נראה כמו אחרי מלחמה. המוח מסרב להבין"
בין הריסות בית ילדותה הסתובבה דרי (נדרה), בתו הצעירה של רבי שלמה קרליבך – אבי המוזיקה היהודית ואייקון רוחני-חסידי שעדיין משפיע על רבבות יהודים גם רבע מאה לאחר פטירתו. קרליבך הגיעה אתמול (יום א') ליישוב שבו גדלה, ושוטטה המומה בין הקירות המפויחים, כשהיא לא מצליחה לעצור את הדמעות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אביה, מי שכונה "הרבי המזמר", ייסד את הגרעין ההתיישבותי האזרחי בשנות השבעים, אז הגיע עם חסידיו, עולים מארה"ב, וקבע שם את מושבו. את הבית קנה עוד לפני הולדתה של נדרה. בקול סדוק מבכי תיארה לעיניי המצלמות במשך שעה ארוכה את הזיכרונות מבית ילדותה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מחאת הכיפות של הגרמנים: "כולנו חובשים כיפה"
- יהודי גרמניה זועמים: "בשלב הבא יבקשו מהרבנים לגלח את הזקנים"
- קרב הערכים: מימי הסנהדרין ועד בג"ץ/
דבורה זגורי
"אין לי מילים. זה כמו לאבד את האבא שלי שוב, כי זה המקום שלי איתו", אמרה בכאב בתיעוד שהגיע לידי ynet. "אני מסתכלת סביב וזה נראה כמו אחרי מלחמה. זה לא נורמאלי. העיניים שלי רואות, אך המוח מסרב להבין את זה. זה כל כך עצוב. הלב שלי נשבר מלראות מה שקרה לקהילה שלי".
בין החפצים ששרדו, מצאה חלקי דפים מספרי הקודש וגם את הספל של הבת שלה. דווקא השלט על דלת הכניסה, "משפחת קרליבך", העשוי מעץ, לא נפגע. "יש לי כל כך הרבה זיכרונות מהבית הזה. אני והילדים שלי מגיעים לכאן המון, עושים פה שבתות, כל התושבים כאן זה כמו משפחה אחת גדולה", סיפרה.
"היה פה יישוב ואיננו עוד"
בסלון המפויח סיפרה דרי על ימי התהילה שידע הבית: "הסלון מאוד קטן והיו פה שתי ספות, אנשים מכל היישוב היו מגיעים כדי לשמוע את אבא שלי. כאן", היא מצביעה, "הייתה ספרייה גדולה על כל הקיר. וכאן אנשים היו עומדים בתור ולאבא שלי היה בושם מיוחד של שבת, שהיה מתיז עליהם. ופה היה הטלפון היחידי ביישוב.
"כל קיץ הייתי פה, כי גדלתי בטורונטו ואבא שלי היה בנסיעות בכל העולם, אבל הוא הקפיד תמיד שכולנו נהיה פה בקיץ. אני זוכרת בלילות שלא יכולתי לישון כי היתושים היו אוכלים אותי, והייתי מבקשת ממנו לספר לי סיפור חסידי. הבית הזה, זה המקום שלי איתו".
קרליבך מספרת כי הסתובבה ביישוב שעלה בלהבות ביום ו', והתקשתה לזהות אותו. "זה כאילו שהיה פה יישוב ואיננו עוד", אמרה. "אנשים פה הם כמו משפחה. גם כשאין כסף, הבית פתוח לכולם ורק רוצים לעשות טוב ושמח. אבא שלי היה אומר שאש יכולה להרוג את הכול, אבל את האש שבפנים אי אפשר לכבות. כשאני מסתכלת מסביב, זה מאוד כואב לי. אבל את האש בפנים, בתוך הנפש, אי אפשר לכבות".
"תמיד הרגשתי פה בבית"
את קרליבך מלווה כל העת יעל אקשטיין, נשיאת "הקרן לידידות" וחברת הילדות שלה. גם לה קשה לעצור את הדמעות ליד הבית השרוף. "תמיד הרגשתי פה בבית, ממש כואב לי לראות את המקום הזה", אמרה. "לא נשאר פה כלום, זה ממש נס משמים שאיש לא נפגע. מיום חמישי אנחנו מגייסים כסף כדי לסייע לכל המשפחות כאן".
בעקבות השריפות הרבות ברחבי הארץ והנזקים הכבדים שספגו התושבים, החלה הקרן במאמץ גיוס תרומות בארה"ב ובישראל. לדברי אקשטיין, "הקרן לידידות" תעניק עד 5,000 דולרים למשפחות שנפגעו בשריפה, בהתאם לקריטריונים שיקבעו על ידי הרשות.
על פי הצפי, תגייס הקרן כמיליון שקלים שיוקדשו לסיוע מיידי לאלה שאיבדו את רכושם ונותרו ללא קורת גג. נציגי הקרן עומדים בקשר רציף עם מנהלי המחלקות לשרותיים חברתיים ברשויות שנפגעו וכלל הארגונים הרלוונטיים, כאשר הסיוע המוגבר מיועד ליישוב מבוא מודיעין.
"הקרן לידידות" שהקים הרב יחיאל אקשטיין שנפטר השנה, היא מהארגונים החברתיים הגדולים בישראל ומהווה כתובת מרכזית לסיוע לאזרחים בשעת חירום. מאז מלחמת לבנון השנייה הקרן תרמה לשיפוץ של אלפיים מקלטים בצפון ובדרום, רכשה שמונה כבאיות, מיגנה ותרמה טכנולוגיות מצילות חיים לבתי החולים ועוד. למעוניינים לתרום ולסייע, ניתן לעשות זאת דרך אתר הקרן לידידות - בעמוד הסיוע לנפגעים במצבי חירום ואסון.
לפנייה לכתב/ת 
