שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חובה עליי למחול על פגיעה מינית לאחר מות הפוגע?
    מה היחס שצריך לקבל אדם שפגע מינית לאחר מותו, ואפילו אם הוא הורה? וכיצד נוהגים בהורה "רשע" בחייו?

    שאלה:

    כשהייתי קטן היה אדם שהתעלל בי מינית ונפשית . האדם הזה כבר מת. אני לא יודע כיצד להתייחס אליו בתוכי עכשיו, לאחר מותו, ומתלבט רבות בשאלה האם אדם כזה יכול לזכות בגן עדן.

    תודה

     

     

    << לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>  

     

    תשובה:

    המעשה של האדם הזה הוא נורא ואיום, ואסור בכל קנה מידה: מוסרי, אנושי והלכתי. לגבי אונס נערה מאורסה נאמר בתורה: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כ"ב, כ"ו). כלומר התורה רואה באונס - רצח.

     

    חז"ל למדו מפסוק זה מספר הלכות המשוות בין פגיעה מינית ובין רצח, והתירו למנוע רצח ואונס גם על ידי הריגת הרוצח או האונס, אם אין אפשרות אחרת (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין עד).

     

    היום אנו יודעים כי אין הדבר בגדר מליצה בלבד; אדם שנפגע או נוצל מינית בילדותו, ובעיקר על ידי מבוגר – חש את הפגיעה כל חייו, והיא עלולה לגרום לו לסבל מתמשך, לייסורים, לחוסר יכולת לתפקד, כאילו רצחו אותו נפש. לכן גם יש חובה גמורה על כל מי שיודע על תופעה כזו, לדווח עליה לרשויות, ולעשות ככל הניתן להפסיק את המעשה, וגם להעניש את הפוגע בכל חומרת הדין. ענישה חמורה אולי תרתיע ותמנע פגיעה בבנים ובבנות.

     

    לגבי היחס לפוגע

    גם לאחר מותו אין סיבה לשנות את היחס כלפיו. אפילו אם הפוגע הוא הורה, יש מחלוקת בין הראשונים כיצד צריך לנהוג לגבי מצוות כיבוד באב המוגדר "רשע"; יש סוברים כי חובת כיבוד הורים לא חלה לגבי אדם כזה (תוספות מסכת יבמות), ומאידך גיסא יש הסוברים כי אמנם אין חובת כיבוד, אולם אסור לבזותו. יש גם מי שסוברים כי חובה לכבדו. וכך היא לשון השולחן ערוך: "ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו. אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתירא ממנו" (יורה דעה סימן רמ, יח), אך הרמ"א שם חולק וסובר: "דאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אלא אם כן עשה תשובה".

     

    כל זה נאמר ביחס לאדם שעושה "סתם" מעשי רשעות, אולם אם המעשה נעשה בבנו, בוודאי שקשה לסלוח לו ולכבד אותו, וקל וחומר כאשר מדובר באדם שאיננו אביו של הנפגע.

     

    נכון הוא שאדם יכול לעשות תשובה כל עוד הוא חי, אך מה בקשר למעשה עצמו? הרי ישנם דברים שאי אפשר לתקנם. אם אדם חלילה רצח, גם אם יעשה תשובה ויתחרט, האם יוכל בזה להחזיר את הנרצח לחיים?

     

    על דברים כמו אלה אמר שלמה המלך: " מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (קהלת א', ט"ו), ופירשו חכמים במספר מקומות, שישנם מעשים שאינם יכולים להיתקן, כגון "הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר" (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כב), ודברים דומים לכך.

     

    מה יהיה דינו של הפוגע בעולם הבא?

    את התשובה לזה אנחנו משאירים לריבונו של עולם, ועד כמה ומה יהיה דינו בדיוק – אין אדם יכול לדעת. בתקווה ובתפילה שאתה וכל הנפגעים האחרים תצליחו להתגבר על כל המשקעים הכבדים, ולחיות חיים טובים למרות החוויות הקשות שעברתם (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).

     

    לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים