גיוס החרדים: החוק שגרר את ישראל לבחירות ונגרר לשוליים
סוגיית הפטור של תלמידי הישיבות מצה"ל שולחת את ישראל לקלפי בפעם השנייה בתוך פחות מחצי שנה, אך נעלמה לחלוטין מהשיח. איך זה קרה?
היחסים בין חרדים לחילוניים ובין הדת למדינה עמדו במרכז בחירות 2019, מועד ב', אבל דווקא הנושא הבוער ביותר נעדר מהן כמעט לחלוטין: חוק הגיוס. אחרי שחוללה דרמה פוליטית וגררה את ישראל לשתי מערכות בחירות בתוך פחות מחצי שנה, וכשהיא עדיין תלויה ועומדת בבג"ץ וממתינה להכרעת הכנסת, לסוגיית הפטור של תלמידי הישיבות מהשירות הצבאי אין כל זכר בקמפיינים של המפלגות השונות.
מכסות, פטור מלא ובג"ץ: ההיסטוריה של חוק הגיוס
כל העדכונים על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
איך קרה שדווקא הנושא האקטואלי ביותר, זה שמחכה לפוליטיקאים ממש מעבר לפינה, נעלם מהשיח הציבורי? לאן התאיידו ההצהרות על גיוס כל החרדים וההבטחות ל"חוק יסוד לימוד תורה"? נראה כי אחרי שנים של כיפופי ידיים בעניין, מבינים כעת המועמדים כי יש להם בעיקר מה להפסיד מהעיסוק בסוגיה. כך הפך הגיוס לנושא שאסור לדבר עליו.
הפוליטיקאי האחרון שהבטיח קידום אמיתי של השוויון בנטל הביטחוני היה יאיר לפיד - בבחירות 2013. ואכן, בתקופת כהונתו בכנסת ה-19, כחבר בכיר בקואליציה, הוא ניסה בכל כוחו לעשות היסטוריה, לגבש חוק ברוח זו ולהביא לאישורו. מהר מאוד הבין יו"ר יש עתיד דאז כי גיוס רוב החרדים לשירות צבאי משמעותי אינו דבר ריאלי - יהיו פסיקות בג"ץ אשר יהיו.
המאמץ הקואליציוני להסדיר את הנושא לפני התערבות מצד בית המשפט, שאולי תהפוך את כל החרדים לעריקים, נגמר אז בחוק מסורס שלמעשה הנציח את הפטור וההשתמטות. כבשת הרש של לפיד הייתה אישור הסנקציות הפליליות, אותן הציג לציבור כהישג משמעותי, אף שמדובר היה בסעיף הצהרתי שהפעלתו היא תרחיש תיאורטי בלבד.
מאז הספיקו יהדות התורה וש"ס לאשר ב-2015 מתווה גיוס חדש, נוח יותר מבחינתן (או כפי שהוא מכונה בצדק בעיתונות החרדית – "חוק הפטור") - אך גם הוא נפסל לאחר מכן על-ידי בג"ץ. בית המשפט העניק למדינה ארכה לתיקונו, ובהיעדר הסכמה על נוסח חדש – מחלוקת שגררה את ישראל לשתי מערכות בחירות בזו אחר זו – האריכו השופטים שוב ושוב את החוק שנפסל, עד לחודש הבא.
הכישלון של יש עתיד ב-2013 מחד ושל ש"ס ויהדות התורה ב-2015 מאידך הביאו את המערכת הפוליטית כולה להתפכחות: משמאל ומימין, חרדים וחילוניים, מבינים כיום כי גיוס משמעותי של בני ישיבות אינו דבר ריאלי, אבל גם פטור גורף לצעירי המגזר, כזה שלא עומד באמות מידה דמוקרטיות, אינו אפשרי.
בשנתיים האחרונות מתנהל, אפוא, משחק עדין בהשתתפות טובי המוחות הפוליטיים והמשפטיים, שכל תכליתו היא לנסות לגבש חוק מתעתע, שמצד אחד ייצור מראית עין כלפי בג"ץ של קידום השוויון ומצד שני יבטיח לחרדים כי בפועל, הלכה למעשה, לא תהיה כל פגיעה במעמדם המיוחד של תלמידי הישיבות.
במצב שנוצר, שבו הפרגמטיות ניצחה את האידיאולוגיה, הצטמקו הפערים בין הצדדים בסכסוך, והפכו לסמנטיים בלבד. לאיש במערכת הפוליטית - מליברמן ולפיד ועד ליצמן ודרעי - אין עניין להחיות את הנושא הרגיש: אם ייצאו בהצהרות חסרות כיסוי לבוחריהם - הם עלולים להתגלות בתוך שבועות ספורים כזגזגנים. אם יציגו מתווה מאוזן - יהפכו עצמם כבר עתה לפשרנים.
ואם מה שהיה הוא שיהיה, איך יוכרז המנצח במשחק אחיזת העיניים? פשוט מאוד: הקוסם שיצליח לשכנע את בוחריו באותות ובמופתים שניצח - הוא-הוא המנצח. תשאלו את יאיר לפיד והסנקציות הפליליות.
לפנייה לכתב/ת 
