בונים והורסים: הסכסוכים העסקיים ששמו קץ לחברות ומשפחה

"לוקח 20 שנה לבנות מוניטין וחמש דקות להרוס אותו", אמר וורן באפט , איל ההון האמריקני, שנחשב למשקיע הפרטי הגדול ביותר בעולם. ואכן, מיום שהחלו אנשי עסקים לבנות עסקים, באותה מידה גם ידעו להחריב אותם, לא פעם במו ידיהם. הסיבות לסכסוכים עסקיים שונות, אבל הקו המאחד הוא אגו והרבה אגו, כסף והרבה כסף, וכשמעורבים בסכסוכים העסקיים האלו בני אותה משפחה - הקרב באופן טבעי עולה מדרגה. ynet מביא את הסכסוכים העסקיים הבולטים בשנים האחרונות.

ראש בראש: ויקטורי תיאלץ לפנות סניף לטובת רמי לוי

עדי שלג: "נוחי דנקנר ואיתי שטרום יצאו למסע נקמה נגדי"

טיב טעם הוציאה לחופשה מיידית את עדי כהן, מנכ"ל החברה וחתנו של בעל השליטה

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

רמי לוי נגד אייל רביד 

לפני כשבוע התברר לאייל רביד, מנכ"ל ומבעלי רשת הסופרמרקטים ויקטורי, שייאלץ לוותר לרמי לוי, בעל השליטה ברשת המרכולים רמי לוי שיווק השקמה, על סניפו במתחם ביג בקריית גת, זאת לפי החלטת בעלי המתחם. ההחלטה הזו עלולה להצית שוב את האש בין השניים, שמדי פעם מתלקחת מחדש. היריבות העסקית מהווה חוליה נוספת בסכסוך, שמתנהל בגלוי מזה שלוש שנים בין שני אנשי העסקים, אשר בנו את העסקים המצליחים שלהם בעשר אצבעות.

רמי לוי (מימין) ואייל רביד. סכסוך מתוקשר(צילום: דנה קופל וקמליה אמנות צילום)

לוי (64), שמחזיק גם ברשת הסלולר רמי לוי תקשורת, הצליח, לכאורה כנגד על הסיכויים, להפוך מילד שנשאר שנה נוספת בבית הספר היסודי והחל לעבוד בגיל 14 בתפעול מריצות בעיר העתיקה של ירושלים, למיליונר - ואף הדליק משואה ביום העצמאות 2015.

את דרכו העסקית החל לאחר שהשתחרר מצה"ל ב-1976 עם חנות קטנה ברחוב השקמה בשוק מחנה יהודה, שבעבר הפעיל סבו. את חנות הענק הראשונה פתח ב-1992 בשכונת תלפיות. בהמשך הרחיב את הפעילות במתכונת של חנויות דיסקאונט גדולות. ב-2007 הונפקה רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ בבורסה בתל אביב. לוי מגדיל את הכנסות הרשת בכל שנה.

רשת ויקטורי הוקמה ב-1996 כחברה משפחתית שייסד חיים רביד, אביו של אייל. חנויות הרשת של רביד (51) הן גם חנויות דיסקאונט, כאשר ב-2011 החלה הקבוצה בשליטתו להיסחר בבורסה.

היחסים בין השניים החלו דווקא בטוב: בשנות ה-90 של המאה הקודמת היה רביד ספק של מוצרים לרשת הסופרמרקטים של לוי, ובין השניים התפתחה גם חברות קרובה, שנמשכה כשני עשורים. ב-2005 הקימו לוי ורביד עם שותפים נוספים את "המותג" - מיזם למותג פרטי, שאיגד רשתות שונות לטובת דיסקאונט לצרכנים.

יש המצביעים על תחילת הסכסוך בין לוי לרביד עם החלטתו של לוי לפני כמה שנים להתנתק מ"המותג", וכיום המוצרים נמכרים רק ברשת ויקטורי. ככל שצמחה, הפכה ויקטורי למתחרה משמעותית יותר מול לוי.

את ההוכחה הניצחת לכך שבין השניים עבר חתול שחור סיפקה תביעה שהגיש לוי ב-2016 נגד רביד ונגד גל בייסברג, איש יחסי הציבור שלו, בסך 10 מיליון שקל. לוי טען כי השניים רקמו תוכנית פעולה לפגוע בו וברשת החנויות בבעלותו, וכי ניהלו קמפיין תקשורתי מכוון נגדו. כשנה לאחר מכן חתם לוי על הסכם פשרה במסגרתו ביטל את התביעה, ובתמורה קיבל מכתב התנצלות שכתב בייסברג.

דודי ויסמן נגד שרגא בירן

סכסוך מר וארוך שנים התגלע בין עו"ד שרגא בירן לדודי ויסמן. מדובר בשני אנשי עסקים קשוחים, מלאי אגו - וקרובי משפחה. בירן (87) הוא בעל השליטה בחברת ההחזקות ביילסול, המחזיקה בדור אלון אנרגיה; אלון החזקות; אלון רבוע כחול; אלון USA (המפעילה תחנות דלק ובתי זיקוק בארה"ב); ורוזבאד נדל"ן. ויסמן (65) הוא בעל השליטה בחברת סונול ישראל בע"מ, מייסד קרן גפן למשקיעים אמריקניים המתמקדת בטכנולוגיות ישראליות ויו"ר ומבעלי יקב טוליפ. בירן הוא בן דודו של אביו של ויסמן.

שרגא בירן (משמאל) ודודי ויסמן(צילום: ורדי כהנא, אביב חוסי)

מערכת היחסים העסקית בין השניים החלה ב-1976, לאחר שחרורו של ויסמן מצה"ל, אז הפך למנהל בחברה הפרטית ביילסול שבשליטת בירן. ב-1999 הוביל ויסמן את המהלך לרכישת השליטה בחברת הדלק דור אנרגיה, אותה מיזג עם חברת אלון - והחברה הממוזגת הפכה לחברת הדלק דור אלון. ב-2005 הפכה קבוצת אלון בהובלת ויסמן לבעלת השליטה על קבוצת קמעונאות שכללה את מגה, זול בשפע (לשעבר שפע שוק), עדן טבע מרקט, כפר השעשועים, ששת, ורדינון, נעמן והכל בדולר. ב-2010 מוזגו פעילויות הדלק והקמעונאות של הקבוצה. ב-2006 רכשה קבוצת אלון את רשת AM:PM ב-143 מיליון שקל.

עד כאן הכל נצץ - אבל לא כל הנוצץ זהב: נקודת השבר התרחשה ב-2014, אז בירן, בעל השליטה בעבר בקבוצת אלון, שם קץ למערכת היחסים עם ויסמן - כשהדיח אותו בפתאומיות מהניהול ומינה במקומו למנכ"ל את אביגדור קפלן, לשעבר מנכ"ל חברת הביטוח כלל וקופת החולים כללית. באופן פורמלי, החוזה של ויסמן אכן הגיע לסיומו, אבל לכולם היה ברור שמדובר בהדחה כואבת של מי שבירן תפס כאחראי למצב של רשת המרכולים מגה של קואופ רבוע כחול, שלא הצליחה להתמודד עם מלחמת הדיסקאונט.

ההדחה הפתיעה את ויסמן, ובעקבותיה הגיש אז את התפטרותו מתפקידיו בקבוצת אלון. ויסמן הודה לאחרונה בראיון ל"כלכליסט" שכאב לו הסירוב של בירן להצעתו לרכוש את קבוצת אלון. הוא טען כי הוא משוכנע שבניהולו הפירמידה לא הייתה קורסת: "אני לא חושב ששרגא ידע מה העסק צריך", אמר. הוא הדגיש שבינו לבירן אין כל קשר והסביר את הלקח שלמד מהסיפור: "בהסכם חתונה צריכים להיות תנאי גירושין, ושותפות זו חתונה. אני לא ממליץ על שותפויות בתוך המשפחה - כולם יודעים שזה יותר טעון וקשה".

בירן הוא אחד מעורכי הדין העשירים בישראל, שהחל את הקריירה המקצועית שלו כשהקים משרד עורכי דין שהתמחה בנדל"ן. עם השנים ניצל הזדמנויות נדל"ניות שונות וצבר את הונו, אולם אחת ההשקעות הכושלות שלו הייתה רכישת חברת הנדל"ן רוזבאד בתחילת שנות ה-2000, שהשקיעה בנכסים רבים באירופה ובארה"ב, רגע לפני המשבר הכלכלי הגדול. המשבר הוביל לחובות שבירן נאלץ לכסות מאז 2010. במהלך השנים הזרים לחברה יחד עם ויסמן למעלה מ-150 מיליון דולר לקופתה.

ויסמן אינו קרוב המשפחה היחיד עמו הסתכסך בירן, שהונו נאמד במעל מיליארד שקל על פי מגזין פורבס. בירן עלה לכותרות לפני תשע שנים גם בהקשר של יחסיו המורכבים עם שלושת בניו, שניהלו מולו מאבק משפטי מתמשך בהובלת בנו יפתח, אשר ביקש להיפרד עסקית מאביו.

דנקנר נגד דנקנר

משפחת דנקנר לדורותיה סיפקה לא מעט סיפורי סכסוכים עסקיים. את הסכסוכים המשפחתיים ניסו בני המשפחה לא אחת להסתיר מהתקשורת ולשדר "עסקים כרגיל", אך חלק מהם דלפו ופורסמו. אחד הסכסוכים המתוקשרים הם בין ירדן ודניאלה דנקנר - בנותיו של דוד דנקנר, דודו של נוחי דנקנר - לאחיהן, גיל דנקנר, יו"ר דור כימיקלים, חברת תעשייה בתחום הפלסטיקה.

השתיים עתרו ב-2013 לבית המשפט הכלכלי בתל אביב, בטענה כי אחיהן נוהג בחברה כמו הייתה "אחוזתו הפרטית, והוא עושק וגוזל אותה בקצב גובר והולך". הן עתרו לבית המשפט בבקשה לצו המורה לקבל לידיהן את מניותיהן בדור כימיקלים, ולפטר את אחיהן מתפקידו בחברה. הסכסוך פרץ כמה חודשים לפני מותו של האב, לאחר שהבן עבר לנהל את עסקי המשפחה, והועבר לגישור.

את הכותרות העסיסיות ביותר על המשפחה יכול לנכס לעצמו נוחי דנקנר, שנחשב לאיש העסקים החזק ביותר במשק הישראלי, והפך באוקטובר 2018 לאסיר בכלא מעשיהו. שם החל לרצות עונש של שלוש שנות מאסר בגין הרשעתו בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות ב-2012.

סכסוך מתוקשר שנוחי היה קשור אליו, ונדמה שנפתר ואז התברר שלא, היה ב-1998 - אז הוביל את הצטרפות המשפחה לעסקת הענק של רכישת השליטה בבנק הפועלים. זאת בעוד שדודו, שמואל - אחיו של אביו יצחק - התנגד למהלך. חצי שנה לאחר שהושלמה עסקת הפועלים, ביצע שמואל רכישת מניות גדולה בחברות המשפחתיות, מה שגרר מיידית את נוחי ואת בן דודו, דני דנקנר, לרוקן את השוק ממניות החברות דנקנר השקעות ותעשיות מלח, כשהשניים הזרימו לצורך הקניות סכומים שהסתכמו בכ-70 מיליון שקל.

אמנם לאחר כשבוע כונסה מסיבת עיתונאים, בה הפגינה המשפחה חיוכים מאוחדים, אבל שנה לאחר מכן נחתמה עסקה בה מכרו נוחי, אביו ואחותו שלי את מניותיהם בחברת דנקנר השקעות ליתר בני המשפחה תמורת כ-55 מיליון דולר. הייתה זו עסקה שסימנה את תחילת נסיקתו האישית של נוחי בדרך לרכישת השליטה באי.די.בי, ואת הסתבכותם של יתר בתי האב בחובות כבדים, שגרמו להם, בסופו של דבר, לאובדן עסקיהם.

נוחי דנקנר (משמאל) ועדי שלג(צילום: יואב דודקביץ, ירון ברנר )

סכסוך עכשווי שנוגע לנוחי קשור לאיתי שטרום, איש שוק ההון שהורשע יחד איתו בהרצת המניה. אמנם שטרום שוחרר בחודש יולי האחרון בעקבות מתווה החנינות של הנשיא ראובן ריבלין לרגל חגיגות שנת ה-70 למדינה, אבל פה לא נגמרה הסאגה המשותפת. מול שניהם עמדה בבית המשפט עדותו של עד המדינה, עדי שלג, שהיה שותפו של שטרום בחברת ISP וכיהן באותה תקופה כמנכ"ל שלה.

לפני כשבוע פנה שלג לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעקבות בקשתם של דנקנר ושטרום לתבוע ממנו כספים אם יחויבו לשלם פיצוי בהליך אזרחי שהוגש נגדם, וביקש לדחות את בקשתם: "הם עבריינים מורשעים בפלילים. זו נקמנות גרידא על שהעזתי להעיד נגדם", טען. עו"ד יצחק יונגר ממשרד פרידמן, יונגר ושות' טען עבור שלג: "מדובר בבקשה לחייב אנשים פרטיים, עדי ומאיה שלג, בסך 90 מיליון שקל. הסיבה היא נקמנות גרידא על כך שעדי העז להעיד נגדם. זהו מקרה מובהק של מסע נקמה מצד נוחי דנקנר ואיתי שטרום בעדי שלג, שהעיד נגדם בהליך הפלילי. אותם אסירים מעזים לטעון כי שלג אחראי באופן בלעדי למעשים בהם הם עצמם הורשעו".

חגי שלום נגד עדי כהן

סכסוך מתוקשר התגלע בין חגי שלום, הבעלים של רשת טיב טעם, לעדי כהן, לשעבר מנכ"ל הרשת וחתנו של שלום. בינואר השנה סיימה הרשת את העסקתו של כהן, לאחר שלא התייצב לשימוע בפני דירקטוריון החברה. לפני כן הוצא כהן לחופשה כפויה על ידי הדירקטוריון, שהתכנס בבהילות במוצאי שבת בעקבות תלונה מצדו, שנגעה למחלוקת בינו לבין בעל השליטה בחברה. כהן טען כי שלום התערב בניהול באופן שפגע בכללי מנהל תקין. לאחר ההדחה, שלום מונה למנכ"ל, בנוסף להיותו יו"ר.

חגי שלום (משמאל) ועדי כהן (צילום: יובל חן, אסף לב )

לסכסוך העסקי קדם סכסוך אישי בין שלום לכהן, שהחל עם גירושיו של כהן מחן, בתו של שלום. לאחר שהנישואין עלו על שרטון, גלשו חילוקי הדעות המשפטיים בין בני הזוג לחברה עצמה, והסכסוך האישי הפך לעסקי. כהן דרש פיצויים מקבוצת הארגז בשליטת שלום, בה כיהן כ-18 שנים, בעוד ששלום העריך שהסכם הגירושין המתגמל כלל את מלוא הפיצוי. כהן סירב לוותר על פיצויי פיטורים ושכר עורכי דין.

מקורבים לשלום מספרים שהוא ניסה לעשות כל שהיה יכול כדי לסיים את הסיפור "בטוב", וכהוכחה מדגימים כיצד לאורך הליך סיכום חלוקת הרכוש והגירושין בין בני הזוג, המשיך שלום להעסיק את כהן. לפי המקורבים, שלום קיווה שעם חתימת הסכם הגירושין, כהן יתפטר מיוזמתו. כשזה לא קרה, החל תהליך מ"מ בין השניים על הפיצויים שיקבל כהן עם סיום כהונתו. לפי הערכות בשוק, הפערים בין הצדדים היו כה עמוקים, עד שהובילו להעמקת הקרע ולהעברת הפנייה של כהן ליו"ר הדירקטוריון. כאמור, כהן הודח, והאווירה בין הצדדים עכורה לחלוטין.

ארקדי גאידמק נגד לב לבייב

גיבורי הסכסוך הבא הם שני אוליגרכים עתירי ממון. האחד הוא לב לבייב (63) - איש עסקים, שפועל בעיקר בסחר ביהלומים ובנדל"ן והיה יו"ר קבוצת אפריקה ישראל בין השנים 1997-2018. מ-2017 הוא מתגורר ברוסיה והונו הוערך בכמה מיליארדי דולרים; אך בשנים האחרונות סבלו עסקיו מהרעה משמעותית, וההערכה היא ששוויו כיום עומד על כמה עשרות מיליוני דולרים. בימים אלו הוא מבקש לרכוש 75% של מועדון הכדורגל הפועל תל אביב.

הצד השני בסכסוך הוא ארקדי גאידמק (68), איש עסקים וסוחר נשק יהודי יוצא רוסיה. הונו הוערך ב-2007 בסכומים הנעים בין 700 מיליון דולר לארבעה מיליארד דולר, אך בעקבות תביעות, משברים כלכליים כלל עולמיים וכמה השקעות כושלות, הונו פחת משמעותית. בישראל כללו נכסיו בעבר את בית החולים ביקור חולים בירושלים, קבוצת הספורט בית"ר ירושלים, 15% ממניות חברת אפריקה ישראל ואת 99FM, תחנת רדיו באזור השרון. ב-2009 הרשיע אותו בית משפט צרפתי בפרשה של מכירת נשק לא חוקית לאנגולה, וגזר עליו, בהיעדרו, שש שנות מאסר. גאידמק ערער, עונשו קוצר לשלוש שנים והוא ריצה את עונשו בצרפת עד ששוחרר במרץ 2016.

ארקדי גידמאק (משמאל) ולב לבייב (צילום: ישראל ברדוגו, צביקה טישלר)

בין שני האוליגרכים נרקמה ידידות מופלאה, אך לא עוד בשנים האחרונות הגיש גאידמק כמה תביעות נגד לבייב, במישרין או בעקיפין. האחרונה והגדולה הוגשה על ידו ב-2015 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהיקף של לא פחות מ-750 מיליון שקל בפרשת עסקי היהלומים באנגולה נגד לבייב והרב הראשי של רוסיה, ברל לזר. במרץ 2018 נמחקה סופית תביעת הענק ונכון לעכשיו אין קשר ודיבור בין השניים.

אלכס שניידר נגד גיל בלוטרייך

איש העסקים והמיליארדר היהודי אלכס שניידר, המתגורר בטורונטו קנדה ומשקיע בעיקר בנדל"ן מסחרי מעבר לים, הסתכסך זה מכבר עם איש העסקים גיל בלוטרייך, בעל השליטה בחברה הציבורית מישורים העוסקת בהשקעות נדל"ן בקנדה.

אלכס שניידר (מימין) וגיל בלוטרייך (צילום: ניר (שוקו) כהן)

תחילת הפרשה לפני כשלוש שנים, אז נכנס שניידר, לשעבר הבעלים של קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל, כמשקיע לחברת מישורים של בלוטרייך. לפני כחודש השתלט שניידר על מפעל חייו של בלוטרייך, לאחר שרכש 7.5% נוספים ממניות מישורים וכעת מחזיק בכ-45% מהחברה. בכך דחק החוצה את בלוטרייך. לפי הערכות בשוק, שולם לפידות, מנכ"ל אי.די.בי הפורש, ביצע עם שניידר את הרכישה.

בלוטרייך הכניס את שניידר להשקעה במישורים ב-2015, על רקע משבר עסקי בחברה שדרש הזרמת הון. בדצמבר 2015 השקיע שניידר כ-40 מיליון שקל במישורים וקיבל 21% מהון מניותיה, ובאוקטובר 2016 רכש מבלוטרייך 16% נוספים. בנובמבר 2018 שיגרה מישורים דיווח לבורסה בו נכתב כי בין שניידר לבלוטרייך התגלעו מחלוקות שונות, בין היתר, בקשר למעורבות כל אחד מבעלי השליטה בחברה והחברות הבנות.

בחודש שעבר הגיע הסכסוך המתוקשר לשיאו, לאחר ששניידר הודיע לבלוטרייך כי הוא מבטל את הסכם בעלי המניות עמו. בלוטרייך, שהחזיק ב-37.65% מהון מניות החברה, ושניידר, שהחזיק ב-37.42%, החלו לריב מי יקנה את חלקו של מי. השניים לא הצליחו לסכם על מנגנון היפרדות. אמנם בינואר חתמו השניים על הסכם פשרה, אולם הוא לא יושם.

הראל ויזל נגד רבוע כחול וגינדי

בחודש ספטמבר השנה הגישה קבוצת פוקס, שבשליטת איש העסקים הראל ויזל, תביעה בסך של כ-40 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד חברת קניון העיר תל אביב, המפעילה את קניון TLV פאשן מול בעיר. זאת בטענה לגביית יתר של דמי ניהול. חברת קניון העיר תל אביב, שמחזיקה בקניון האופנה, נמצאת בבעלות רבוע כחול נדל"ן (50%), גינדי השקעות (25%) ומשה ויגאל גינדי (25%).

הראל ויזל (משמאל) ומוטי בן משה(צילום: אוראל כהן, שוקה כהן)

ויזל טען כי הקבוצה בשליטתו, הנחשבת המובילה והגדולה בענף האופנה, אינה מקבלת הנחות בשכירות ובדמי ניהול שהובטחו לה על ידי הנהלת הקניון, למרות שהיא שוכרת בו אלפי מ"ר, ואיים לסגור 12 חנויות בקניון. עוד טען כי הסכום שהקניון חייב לקבוצה נע בין 40-50 מיליון שקל. לאחרונה סגרה פוקס חנות של מותג בגדי הילדים צ’ילדרנס פלייס שפעלה בקניון.

גורמים המקורבים לבעלי השליטה בגינדי טוענים כי מדובר בהבטחות שקיבלה פוקס בעל פה בשנת 2012, ואינן מעוגנות בחוזה בכתב שנחתם מול קבוצת האופנה ב-2015. לטענת הגורמים, בשנה האחרונה קיבלה פוקס הנחות מסוימות על חנויות חדשות שפתחה בקניון. אמנם ויזל נפגש עם מוטי בן משה, בעל השליטה ברבוע כחול, כדי לדון בחילוקי הדעות, אולם הסכסוך מצוי כעת בבית המשפט.