תשכחו מהמשרד הממוזג: האנשים שעובדים באסדת גז או על עמוד חשמל
גל עובד במערך הפקת הגז באסדת לוויתן ומבלה את רוב שעות היממה בלב ים; עמי מנהל עבודה בחברת החשמל ועובד במקרים רבים תחת סכנת חיים; וטל משמשת אקולוגית ברשות הטבע והגנים באזור הערבה. הצצה לחייהם של האנשים שעובדים במשרות לא סטנדרטיות
בזמן שרוב הישראלים עומדים מדי יום בפקקים בדרך לעבודה הסטנדרטית במשרד, יש כאלה המועסקים במשרות לא שגרתיות - שמתבצעות, למשל, בשטח או בלב הים. מדובר במשרות שכרוכות, לעיתים, בהקפצות באמצע הלילה, בהיעדרויות ממושכות מהבית ואפילו בתנאים מסכני חיים. לפעמים מגיעים לעבודות מסוג זה מכורח החיים, במקרים אחרים מדובר בבחירה מודעת שלא לעבוד בעבודה "רגילה". שוחחנו עם עובדים שאצלם כל יום עבודה נראה אחרת.
לא מצליחים לסגור את החודש: החטאים של שוק התעסוקה בישראל
חרדיות, צנועות אבל לא פראייריות: הכירו את מפתחות התוכנה הבאות של גוגל
התחלות חדשות: קריירה חדשה באמצע החיים
בלב הים
אנשים רבים שפוגשים לראשונה את גל מאיר (44), סגן מנהל מערך ההפקה באסדת מאגר הגז לוויתן, מתקשים להישאר אדישים נוכח העיסוק הבלתי שגרתי שלו. "הרבה אנשים שמעו על התחום ממני בפעם הראשונה, ומתחילים לשאול המון שאלות, כמו מה עושים, איך מתבצע התהליך ושאלות על הגז", הוא מספר ל-ynet.
מאיר הוא מהראשונים שעבדו בתחום בישראל, החל מראשית העשור הקודם. שגרת עבודתו כוללת סבבים של שבועיים על אסדות קידוח בלב הים, ועוד שבועיים במהלכם הוא שוהה עם אשתו ושני ילדיו בביתם בתל אביב. בצעירותו למד מאיר תואר ראשון בביולוגיה ימית ואוקיינוגרפיה (חקר האוקיינוסים). בשנתו האחרונה ללימודים נתקל במודעה לגיוס עובדים בקפטריה, ניגש לראיון וב-2003 התקבל כעובד תפעול באסדה הראשונה, מרי-B, מול חופי אשקלון.
"בהתחלה עשיתי בעיקר עבודות כלליות, והרבה עבודה פיזית, ניקיונות, עבודות תחזוקה, גירוז, פתיחת, פירוק והרכבת מערכות", הוא מספר. אף שהתגלגל לתחום די במקרה, ניכר כי עבודה משרדית רגילה לא הייתה משהו שמדבר אליו. לאחר מספר שנים במהלכן התקדם לתפקיד בודק מערכות, יצא להפסקה לטובת עבודה בהעברת יאכטות בין מדינות. ב-2012 שב לתחום והחל לעבוד על אסדת תמר, שם המשיך לצבור ניסיון ולהתקדם לתפקידים יותר משמעותיים.
בשנה האחרונה משמש מאיר אחד מבין עשרות העובדים העמלים במרץ על הקמת אסדת קידוח הגז לוויתן, שכבר נראית היטב מחופי הארץ, לצד צוותים נוספים מארה"ב, אנגליה, סקוטלנד ואוסטרליה. עם סיום עבודות ההקמה, צפויים צוותים רבים לעזוב את האסדה, אבל מאיר וצוותו יישארו במקום כדי לתפעל אותה. לתואר שלו, הוא מעיד, לא יהיה שימוש, שכן כל מה שהוא יודע על התחום - למד במהלך העבודה.
החיים על האסדה אינם פשוטים. אמנם בלוויתן יש לצוותים תנאים נוחים למדי, כך לדברי מאיר, הכוללים "אוכל טוב, משרד מרווח, ארונות עמוסים בממתקים ומקרר גלידות". אך המרחק מהבית, המשמרות שנמשכות 12 שעות (מ-6:00 בבוקר עד 18:00 בערב ולחילופין מ-18:00 בערב עד 6:00 בבוקר) והחיים על מתקן עצום בלב הים מהווים אתגר לא פשוט.
עבור מאיר כל אלה לא מהווים עבורו בעיה, אך הוא מודה בחסרונות כמו פספוס של חגים, ימי הולדת ואירועים חשובים נוספים. "מצד שני", הוא מוסיף," כשאני בבית, אני לגמרי בבית עם הילדים ויכול להוריד עומס מאשתי. אני אוהב את החופש שלי. אני מדווש על האופניים ורואה את האנשים בפקקים - ולא הייתי מתחלף איתם".
במתח גבוה
שגרת יומו של עמי רגב (54) מחיפה, מנהל עבודה במחלקת אחזקת הרשת במחוז חיפה והצפון של חברת החשמל, כוללת כבר שנים כוננויות והקפצות בשעות לא שעות, סופי שבוע וחגים. הוא ממונה על צוות שאחראי על התחזוקה השוטפת של רשת החשמל, כמו גם מתן מענה לתקלות ברשת והשבת אספקת החשמל לבתים, פעמים רבות בגובה רב ובתנאי מזג אוויר קשים.
רגב, אב לשלושה וסב לשלושה נכדים, הוא מהעובדים הוותיקים של החברה, בה החל לעבוד בשנות ה-20 לחייו, עם סיום לימודי הנדסאות חשמל. במהלך השנים חווה לא מעט מקרים מאתגרים, כולל עבודה בגובה ללא כל מיגון תחת ירי טילים במלחמת לבנון השנייה. עם זאת, הוא מציין כי האירועים הקשים והמורכבים ביותר שחווה, הם השריפה הגדולה בכרמל והשריפות הנוספות לאחריה.
"זה התבטא בעבודה מסביב לשעון, לדעת לזהות מפגעים לא שגרתיים ולהשתמש בהרבה אינטואיציה כדי לתת פתרונות חלופיים ללקוחות", הוא מספר. "לא הגענו לרמה של סכנת חיים כי לא היינו ממש בקדמת האש כמו הכבאים, אבל היינו אחראים לחיי הכבאים, במובן שלא יקרה להם משהו בגלל החשמל".
אין ספק כי אופי עבודתו גובה מחיר מהמשפחה. "כשהבת הקטנה שלי חגגה יום הולדת 10, הזעיקו אותי לעבודה", הוא נזכר. "הבאתי עוגה והשארתי אותה למטה. מאוחר יותר היא התקשרה ואמרה לי שזה יום ההולדת הכי עצוב שהיה לה בחיים, וזה הטביע את חותמו. היו עוד הרבה מקרים של הקפצות באמצע ארוחות ערב ואירועים אחרים, אבל המשפחה יודעת שזה אורח החיים והשגרה שלנו".
בסופו של יום, אומר רגב כי לא יכול היה להעלות בדעתו מצב שבו היה עובד בתחום אחר, לא כל שכן עבודה משרדית. "אין סיכוי שבעולם שהייתי חושב לשבת במשרד", הוא קובע, "זה כמו שתשאל כבאי למה הוא כבאי - זה משהו פנימי. לא משנה באיזה תנאים עובדים, לפעמים אתה קופא עד לשד עצמותיך, אבל יש לך משימה - אנשים מחכים לכך שהאור או החימום יידלק".
בשטח
קשה להעריך את כמות הקילומטארז' האינסופית שד"ר טל פולק (39) כבר הספיקה לצבור במהלך עבודתה כאקולוגית אזור ערבה ברשות הטבע והגנים. השטח העצום, הנתון תחת אחריותה, משתרע בין המשרד שלה באילת למשרד ביישוב עומר שליד באר שבע, כאשר את כל אחד מהם היא משתדלת לפקוד יום או יומיים בשבוע. רוב הזמן היא נמצאת בסיורי מחקר מקצועיים בשטח, שלא תמיד מתבצעים בשעות שגרתיות.
הסיורים כוללים, בין היתר, בדיקה של שמורות טבע חדשות ושבילים, ניטור בעלי חיים וצמחים או בחינת אתרים שעומדים לפני פיתוח. כך לאחרונה השתתפה בספירת צבאים - פעילות שהחלה ב-6:00 בבוקר והסתיימה ב-19:30 בערב. מביתה בבאר אורה שבערבה יצאה, מן הסתם, בשעה מוקדמת יותר וחזרה בשעה מאוחרת בהרבה.
פולק, נשואה ואם לשניים, מציינת כי הגמישות הכרוכה בעבודתה מהווה יתרון וחיסרון כאחד. "מה שאני עושה משתנה כל שבוע", היא מפרטת. "השעות לא תמיד שגרתיות ויש ימים שאני כל היום בחוץ ומגיעה רצוצה בערב. זה יוצר אתגרים, למשל סביב איסוף ילדים. אבל בסך הכל אני מאוד אוהבת את העובדה שזו עבודה גמישה. 8:00 עד 17:00 פחות מתאים לי, אף שזה נוח ומסודר, כי את יודעת מתי היום מתחיל ומתי נגמר".
בנוסף לעבודתה כחוקרת, פולק מחזיקה גם בתעודת פקח ומצטרפת, לעיתים, לסיורי פיקוח בשבתות ובחגים כדי לתגבר את פקחי הרשות. פעילות זו כוללת בעיקר אכיפה של מטיילים שיורדים משבילים, מבעירים אש ולנים באזורים אסורים, או קוטפים צמחים מוגנים. בעברה הרחוק שימשה פקחית במשרה מלאה בשמורת עין גדי, ומאז זכורות לה גם חוויות פחות שגרתיות כמו תפיסת מטיילים מקיימים יחסי מין בשמורה, דבר שקורה שם, לדבריה, לא מעט.
פולק מעידה כי הגיעה לתחום מתוך החיבור לשמירה על הטבע, ולא בכדי. היא נצר למשפחה בעלת רקורד מכובד בתחום: אמה עובדת של רשות הטבע והגנים והיא נכדתו של ד"ר ישראל פלד, ראש העיר השני של רמת גן ומי שהיה ממקימי הספארי בעיר. מה שמרגש אותה בימים אלה זו עדות להצלחה של סדרת שחרורים של ראמים לטבע, בדמותה של נקבה שהמליטה. "מבחינתנו, זה הדבר הכי משמעותי להצלחה", היא מציינת. "אני נהנית ממה שאני עושה ויודעת שיש לזה הרבה חשיבות".
