שתף קטע נבחר

כשלה "תוכנית המאה" לחיסול הפוליטי של גנץ

נתניהו וטראמפ תכננו צילום בבית הלבן עם בני גנץ על תקן יפה יששכר. אבל יו"ר כחול לבן יודע את נפש המצביעים שלו והשיב בספין הסטייה ימינה

 

 בני גנץ דונלד טראמפ בנימין נתניהו (צילום: אלכס קולומויסקי, AP, אוהד צויגנברג, מוטי קמחי)
בני גנץ, דונלד טראמפ ובנימין נתניהו(צילום: אלכס קולומויסקי, AP, אוהד צויגנברג, מוטי קמחי)

בפתיחת תשדירי התעמולה של הליכוד בבחירות 1996 התייחס המועמד בנימין נתניהו להסדר עם הפלסטינים: "אנחנו יודעים שהדבר מסובך, אבל לא צריך להתייאש מהשלום. אנו נציע לפלסטינים הסדר הוגן – טוב לנו וגם להם". בתשדיר הוא הישיר מבט אל המצלמה, דיבר ברהיטות ונראה משכנע. אלא שמומחים לשפת גוף הבחינו בתופעה בעייתית: נתניהו מצמץ ללא הרף. גבריאל רעם, מרצה ומומחה לתקשורת מילולית, הסביר את משמעותו של המצמוץ: "זהו סימן הידוע לכולם. שקרנים ממצמצים. ככל שהשקר גדול יותר כך הם ימצמצו יותר".

 

 

במרוצת השנים הצליח נתניהו לצמצם – לפחות מבחינה פיזית - את מספר המצמוצים שלו. באוטוביוגרפיה שיכתוב יום אחד הוא אולי יצליח להסביר מה האמצעים שבהם השתמש כדי לעשות זאת, אבל לא את השקרים בנושא ההסכם עם הפלסטינים. השיא היה כמובן בנאום בר אילן ב-2009 שבו הצהיר על נכונותו להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. בסיום הנאום אמר: "בעזרת השם, לא נדע עוד מלחמה, ונדע שלום".

 

לאחר מכן אמר אביו בנציון נתניהו בראיון לעמית סגל שביבי הסביר לו שיציג לפלסטינים תנאים שלא יוכלו לעמוד בהם. בנימין נתניהו העריץ וכיבד את אביו, כך שיש להניח שאמר לו את האמת.

 

האמת הזאת תקפה גם היום, כאשר הוא - בסיועו של דונלד טראמפ שנמצא אף הוא בשיאו של הליך הדחה אם כי בעל היתכנות פחותה - מציעים לפלסטינים הסדר שלא יוכלו לעמוד בו. האינטרס של נתניהו לעשות זאת ברור: תצלום שלו על מדשאות הבית הלבן, עם טראמפ ועם בני גנץ על תקן יפה יששכר, עשוי ליצור רושם של קונצנזוס ישראלי סביב התוכנית הזו.

 

נתניהו הפעיל על גנץ את שיטת השוטר הרע והשוטר הטוב המקובלת בחקירות המשטרה. נתניהו הרע הציג בשבוע שעבר את גנץ כמגמגם. מנגד, נתניהו הטוב ביקש מטראמפ להזמין אותו לטקס הצגת התוכנית. התמונה שהייתה צריכה לצאת לעולם תוכננה בסגנון האהוב על נשיאים אמריקנים – שילוב ידיים עם שני הפוליטיקאים הישראלים, ובמרכז מי שהביא לסיום הסכסוך הפוליטי ביניהם. משם הם ייצאו ביחד להציל את עם ישראל בממשלת אחדות לאומית.

 

תוכנית המאה של טראמפ אולי לא תתבצע, אבל תוכנית חיסולו הפוליטי של גנץ הייתה יוצאת מושלמת. יו"ר כחול לבן לא היה מואשם רק בגמגום אלא גם במצמוץ. הסכמה שלו לעסקת המאה, ללא מו"מ אמיתי עם הפלסטינים, הייתה נוגדת את העקרונות של מרבית הבוחרים של כחול לבן ואת הדברים שאמר בעבר.

 

ומי הם בוחרי כחול לבן? בבחירות 2015 קיבל "המחנה הציוני" (מפלגת העבודה יחד עם ציפי לבני) 24 מנדטים. "יש עתיד" של יאיר לפיד קיבלה 11 מנדטים. ביחד - 35 מנדטים. בבחירות ספטמבר 2019 קיבלה כחול לבן 33 מנדטים והעבודה שישה מנדטים. המשמעות היא שמרבית בוחרי כחול לבן היו בעברם מצביעי מפלגת העבודה ויש עתיד, שהם ליברלים ומתונים בהשקפתם המדינית.

 

 

הציבור הזה מבין בספינים לפני הבחירות וכנראה מקבל את הסטייה ימינה כדי לנצח. כך היה גם עם יצחק רבין, אחד הפוליטיקאים היחידים שהציבור היה מוכן לרכוש ממנו מכונית יד שנייה בלי לפקפק בתקינותה. בבחירות 1992 הוא שבר ימינה כדי לגייס קולות של בוחרים שהתלבטו בין הליכוד למפלגת העבודה, והצהיר בקמפיין על תמיכתו בתוכנית האוטונומיה של הליכוד, שמשמעותה אי-יציאה משטחי יהודה ושומרון. אולם הסכם אוסלו שנחתם לאחר ניצחונו כלל כידוע יציאה משטחים רבים ביהודה, שומרון ועזה.

 

בוחרי מפלגת העבודה הצביעו עבור רבין למרות ה"סטייה" שלו ימינה. הם האמינו שהעמדות שהציג בבחירות היו טקטיות בלבד, כדי לנצח, ולאחריהן יהיה מחויב לעמדות המקוריות של מפלגת העבודה.

 

ההנחה הבסיסית היא שגנץ נוקט בשיטת רבין - הכול כדי לנצח את נתניהו. מה הייתה עמדתו בעבר עמדתו בנושא ההסדר עם הפלסטינים? גנץ אמר ב-2015: "הנושא של המשא ומתן עם הפלסטינים הוא מאוד חשוב". גם הספין המגושם שלו על סיפוח הבקעה נופל בקטגוריה זו מאחר שהוא מותנה ב"הסכם אזורי".

 

אם גנץ היה מצטרף לפגישה עם טראמפ ונתניהו, הייתה בכך הבעת תמיכה בפועל ב"עסקת המאה" והחלטה על סיפוח שטחים ללא הסכם מדיני. הדבר היה מהווה שינוי בסיסי של אמירתו בעבר ותפישת עולמם של בוחריו. זו הייתה התוכנית הגדולה של נתניהו - להפוך את "הסטייה" של כחול לבן ימינה מעניין טקטי לעניין אסטרטגי. כלומר, להציג בפני הציבור במרץ את אפשרות הבחירה בין שני ממצמצים.

 

החלטתו שלא להצטרף לפגישה המשולשת, אלא לקיים פגישה פרטית עם הנשיא טראמפ, מעידה שגנץ מעדיף להיחשב למגמגם מאשר לממצמץ.

 

  • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים