שתף קטע נבחר

עדיף גיהינום ישראלי על פני גן עדן ערבי?

אמנם אף ערבי אזרח ישראל לא היה רוצה לגור תחת אחת הדיקטטורות במזה"ת, כולל הרשות, אבל הנפת דגל פלסטין בהפגנות היא עניין אחרי לגמרי

 

 

הנפת דגלי פלסטין בהפגנות נגד "עסקת המאה" ונגד ההצעה להעביר את הריבונות על תושבי המשולש למדינה הפלסטינית העתידית, עוררו סערה קטנה ומוכרת: יהודים רבים, וגם לא מעט ערבים, שאלו איך ייתכן שאפשר באותה נשימה הן לנופף בדגלי הרשות והן להתנגד למעבר לריבונותה?

 

 

אני מניח בסבירות גבוהה מאוד שאין אזרח ערבי בישראל, קל וחומר במשולש, שמעוניין לחיות תחת השליטה של אף שלטון ערבי באף מדינה ערבית, כולל פלסטין. בחברה הערבית נוהגים לומר ש"גיהינום ישראל היהודית עדיף על גן העדן של מדינות ערב". שם, במדינות ערב, אומנם קיים שוויון אזרחי בין כלל התושבים, אך חירות וחופש ביטוי לא תמצאו. לא כבוד האדם וחירותו ולא בית משפט גבוה לצדק. ערבי ישראלי שרגיל להפגין ולצעוק בכיכר רבין נגד מדיניות הממשלה והעומד בראשה, לא יוכל לעשות זאת – ולשרוד - בכיכר המרכזית של דמשק או באחת ממדינות המפרץ. שלטון הרודנים הנצחי במדינות ערב רחוק מהערבי הישראלי כמרחק היום מתקופת האבן.

 

אלא שהדגל הפלסטיני שהונף בהפגנות אחרי תוכנית טראמפ אינו בבחינת זהות אלא הזדהות. הוא לא מצביע על רצון לחיות תחת שלטון המדינה הפלסטינית, אלא על הזדהות עם העם הפלסטיני ועם מאבקו הצודק נגד הכיבוש והעוול שישראל מעוללת – מכליאת פלסטינים בתוך מובלעות, דרך ייסורים יומיים במחסומים, ועד מעצרי ילדים החיים בעוני מחפיר.

 

טורים נוספים של עו"ד שקיב עלי:

ערבי אזרח ישראל שמביט בבני עמו קורסים תחת נטל הכיבוש, מנושלים מאדמותיהם ומסולקים מבתיהם - לא יכול להישאר אדיש. הוא רואה מדי יום איך קבוצות מתנחלים פורעי חוק ואלימים מכלים את זעמם ושנאתם בעצי הזית של פלסטינים, איך הורסים בארות מים ומגרשים עדרי צאן, איך הורסים בתים שלטענת ישראל נבנו בניגוד להסכמי אוסלו, והוא לא יכול להתעלם.

הפגנה נגד עסקת המאה בבאקה אל-גרבייה (צילום: AFP)
ההפגנה בבקה אל-גרבייה נגד תוכנית המאה(צילום: AFP)

עו
עו"ד שקיב עלי

אז זעקת הכאב שלו באה לידי ביטוי בהנפת דגלי פלסטין, גם בלב תל אביב ממש, מתוך מטרה, נאיבית ככל הנראה, שהציבור היהודי יראה וישמע את כאבו ואולי יתעורר אף הוא ויצא לרחובות למען העם הפלסטיני.

נכון, היו מעשים חמורים יותר מהנפת דגל. היו פוליטיקאים ערבים שפגעו במרקם היחסים היהודי-ערבי על ידי השתתפות במשט המרמרה, העברת ניידים לאסירים ביטחוניים והתבטאויות שגרמו לציבור היהודי לחשב מסלול מחדש ביחסו לאוכלוסייה הערבית. אבל ראוי לזכור שלא כל חברי הרשימה המשותפת הם אנשי בל"ד חובבי ספינות ומשטים, וגם לא כל אנשי בל"ד מחזיקים באותן עמדות מתריסות כלפי הישראלי הממוצע.

 

הציבור הערבי לא יכול להצביע לרשימות הציוניות שעה שאלה לא יודעות להכיל אותו. רוב המפלגות הציוניות הדירו את הערבים משורותיהם והתנהלו מולם בניכור וביהירות. הרשימה המשותפת נשארה המפלגה הקרובה ללבם וכזו המשקפת נאמנה את האני-מאמין שלהם.

 

אז עם מעט רגישות והבנה יכול הציבור הישראלי להבין ללבם של הערבים אזרחי ישראל. בהנפת דגל פלסטין לא היה רצון להחליף את המשטר הישראלי במשטר פלסטיני אלא רק הבעת תמיכה בערבים הכורעים תחת נטל הכיבוש.

 

טוב עשה ראש הרשות אבו מאזן כשהכריז קבל עם ועדה שהמדינה הפלסטינית לא רוצה את המשולש הערבי, לא את אחמד טיבי ולא את איימן עודה (שהוא בכלל חיפאי). מבחינתו הם ישראלים לכל דבר ועניין. כל ניסיון ישראלי להיפטר מהם כתנאי להקמת מדינה פלסטינית צריך להידחות.

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים