להקים משפחה אחרי גירושים קשים

רות ולי-שי הכירו בטינדר אבל כל אחד הגיע עם "מטען" רציני אחרי נישואים שלא צלחו, ויחד הם הקימו משפחה משולבת חדשה עם הרבה אופטימיות ורצון שהפעם זה יצליח.

מי אנחנו?

רות קורן (32), מטפלת הוליסטית בתחום המיני, אמא של משה-איתן (7). "הוא נקרא על שם אבא שלי - משה", היא אומרת. "אחרי שהתגרשתי רציתי להוריד את השם משה ולהשאירו רק עם השם איתן אבל חברה אמרה לי שכדאי לי להשאיר את השם משה כי הוא צינור השפע שלו. שבועיים אחרי הכרתי את לי-שי שלבניו קוראים נבו וסיני".

לי-שי (40) הרצוג, צלם העוסק בטיפול בפוטותרפיה, אבא של נבו (9.5) וסיני (5), יזם "אבות בצל", שלדבריו "מדובר בפרוייקט שמטרתו להציג דרך צילום את ההכאב שסובלים ממנו אבות גרושים שחוו גירושים בעצימות גבוהה".

"אנחנו עובדים בבניית משפחה"(צילום: אלבום פרטי)

הם הכירו לפני כשנה וחצי ועברו לגור יחד בירושלים באפריל האחרון. "הכרנו בטינדר", מספרת קורן. "התגרשתי חצי שנה לפני. גרתי בבאר שבע והיה לי גן מונטוסורי. כבר בשיחת טלפון הראשונה היה חיבור, הוא היה מאד מצחיק. נפגשנו והחיבור היה מטורף, דבר שלא היה אופייני לי עם גברים אחרים שנפגשתי עימם לאחר גירושים. הוא היה מגיע אליי מירושלים לאחר יום עבודה גדוש, שלוש פעמים בשבוע, כדי לישון איתי".

ההיכרות עם הילדים

קורן: "לי-שי הכיר את משה-איתן לא כבן זוג, אלא כחבר שבא לצלם אותי בעסק, בנה לי אתר אינטרנט וניסה לעזור לי. את נבו וסיני פגשתי לראשונה בלונדע בבאר שבע. לאט, לאט התחברנו, כשכל שבת עשינו משהו יחד. הם לא הבינו שאנחנו יחד".

הרצוג: "בשבתות הראשונות, כשהייתי ללא הילדים, רות הייתה קופצת לאמא שלה בירושלים, משכיבה את משה-איתן וחוזרת להיות איתי, אבל הילד קלט מהר שאנחנו יחד".

קורן: "בשבתון יום הבחירות נסענו יחד לספארי ומשה-איתן אמר לנבו וסיני - 'הם מאוהבים'".

קראו עוד:

"המעבר למגורים משותפים הוא רעידת אדמה"

להקים משפחה עם אלמן ושלושה ילדים

משפחה משולבת: "לא היה קסם מההתחלה"

היו חששות לפני?

הרצוג: "רות גננת, אין לה בעיות. אני חששתי".

קורן: "אני הייתי כמהה ממש למשפחה גדולה והתאהבתי בנבו וסיני מהתחלה. היו להם קשיים של ילדים שחוו גירושין אבל כגננת אני מאמינה בילד ומאמינה שזה תלוי בי".

הרצוג: "בפורים האחרון חגגתי יום הולדת. כולנו היינו אצלי בבית לבושים ב'וואנזי', ואז לקחנו אותם, חצינו את הכביש ונכנסנו לדירה בבנין ממול. שאלנו אותם - 'מה דעתכם לגור פה?' הם צרחו משמחה. קיבלתי אישור לכל מה שהרגשתי בפנים".

עושים מעגלי שיח סביב השולחן(צילום: לי-שי הרצוג)

אתגרים

קורן: "שנינו באנו ממערכות גירושין מאד קשות. אני עצמי בת להורים גרושים מהמגזר החרדי, שזה עוד נדבך של מתח כי גירושין מרחיקים אותך מהקהילה, ואני יודעת איזה גיהנום זה כילדה כשהורים רבים מעל הראש שלך. בגלל שאבא שלי לא תקשר איתי כמעט, היה לי שקט, אבל כילדה הקשר איתו היה חסר לי.

"המטרה שלי כרגע היא לבנות משפחה. אנחנו עובדים בזה. אוכלים ארוחות יחד שלוש פעמים ביום. אני קמה בשש בבוקר ופותחת שולחן, הילדים קמים ואופים איתי לחם. אנחנו עושים מעגלי שיח סביב השולחן. יש כאן עבודה מודעת שמטרתה להניע את הגלגל, והם מחזירים לי אהבה מטורפת".

הרצוג: "זה לא בא בקלות. זו עבודה גם ברמה התרבותית. אנחנו מגיעים מעולם אחר. רות באה מחינוך אנתרופוסופי ואני צבאי. היא גדלה בסביבה דתית ואני חילונית. כשלקחתי את משה-איתן לגן בפעם הראשונה הוא שאל אותי 'איך אדע איפה השולחן החלבי והבשרי?' התקשרתי לרות והיא הסבירה שבגן שהוא היה בבאר שבע הייתה הפרדה בין שולחנות - שולחן עם מפה כחולה - חלבי, ושולחן עם מפה אדומה - בשרי".

קורן: "היה הרבה שוני בתפיסות החינוכיות ובאמונות. נולדתי בשכונה ליד מאה שערים, חזרתי בשאלה בגיל 18 בגיל 23 התחתנתי עם דתי והגירושין גרמו לי לאבד את הקהילה ולהבין מה המקום של ההלכה בחיים שלי".

יש עבודה מודעת על היחסים במשפחה(צילום: אלבום פרטי)

מערכת היחסים עם הילדים

הרצוג: "היתרון הגדול בלגדל ילדים לא שלך שזה מאפשר לבחון סיטואציה ממבט לא רגשני, להסתכל עניינית על טובתו של הילד ולתת לו את מה שהוא צריך. אני מרגיש שכולנו זכינו. אני קיבלתי מתנה לגיל 40 - ילד מן המוכן שאני כל כך אוהב: בלש חוקר עם חוש צדק מפותח ומאד רגיש. הילדים שלי קיבלו את רות שהיא מתנה נפלאה עבורם ויש להם קשר שהוא רק שלהם, ואני זכיתי בשני דברים - הגישה של רות לגיל הרך ובזגותה הילדים התחילו לדבר על רגשות".

הם חשים קונפליקט נאמנות בין הקשר אתכם לקשר עם ההורים האחרים?

קורן: "אנחנו מאד במודעות על זה. אני כל הזמן אומרת להם איזו אמא מהממת יש להם. מדי פעם הם אומרים משפטים כמו 'אבל אמא מרשה', לא פייר', והתשובה שלי היא - 'בבית הזה אני המלכה ובבית של אמא היא המלכה'. הערכים כל הזמן בתיווך. בעיקר מדברים על ממלכות ועושים עבודה פנימית. גם אנחנו וגם הילדים מטופלים".

הרצוג: "לא משנה כמה הקשר שלנו טוב עם הילדים, הם לעולם לא יוציאו את מה שיש להם על הצד השני, לא פה ולא שם, כי הם רוצים לשמור על האבא ואמא שלהם".

יחסים בין האחים

קורן: "יש קנאה על משאבים, אוכל ותשומת לב".

הרצוג: "וזה בסדר, צריך לתת לזה מקום. בהתחלה נלחצנו, וכשדיברנו על זה עם אחת המורות בצוות החינוכי הנפלא שלהם, היא אמרה 'נראה לכם שאצלי זה אחרת? והם יצאו מאותו רחם'.  

קשר עם המשפחה המורחבת

קורן: "אבא שלי אמר לי 'שלא תעזי לעבור איתו'. בחוויה שלו זה גהינום. אמא שלי מאד בעד. היא קונה לכולם, מארחת את כולם. המשפחות שלנו מעריצות את היכולת שלנו לבנות את המשפחה המשולבת".

הרצוג: "המשפחה שלי מטורפת על משה-איתן. הוא נכד לכל דבר. ילדים הם ילדים ומגיע להם להיות ילדים. אני שמח שהמשפחות שלנו הן כאלה".

קורן: "אני חושבת שגם ההורים האחרים סומכים עלינו. אין יותר תלונות שווא, אין עורכי דין, השטח נרגע".

טיפים ותובנות

הרצוג: "אתחיל מטיפ למדינה. אני חושב שבישראל 2020 אין מספיק התייחסות למשפחות משולבות. המערכות הציבוריות: רווחה, בריאות לא תופסות אותנו כדמויות הוריות ולא בכל מקום מתייחסים אלינו בכבוד.

"אני למשל חי בבית עם ילד שאני נמצא איתו המון שעות, לוקח אותו לבית הספר, רץ באמצע היום לקחת אותו אם הוא חולה, הולך איתו בלילה למיון כשצריך, ממתין ארבע שעות כדי שיקבלו אותו, ובסוף אומרים לי שהם לא יכולים לדבר איתי כי אני לא אבא שלו.

"אני מטפל בו, הילד קורא לי 'אבא' והמדינה לא סופרת אותי. זה נכון גם בנוגע להוצאות בית - תעריפי מים, תעריפי ארנונה, הם לא רואים אותנו כמשפחה. אני בטוח שיש עוד הרבה כמונו שעושים טוב אחד לשני ולילדים, גם אם הם לא הילדים שלהם.

"אם להסתכל על טובת הילדים, אז בואו באמת נסתכל על טובתם. אלו נשמות רכות. אנחנו מגדלים אותם ודואגים להם גם פיזית וגם רגשית, שזו עבודה לא פשוטה בהתחשב במה שהם עברו. לפני כמה זמן דיברתי עם נבו ואמרתי לו 'יום אחד גם אתה תתחתן'. התשובה המיידית שלו הייתה 'אני לא אתחתן כי אני לא רוצה להתגרש'".

קורן: "אנחנו הגענו מגיהינום. היה רע לתפארת, גירושים מזעזעים, ומה שקורה עכשיו זה לא פחות מנס. גירושים זה משהו שמלווה ילדים לכל החיים, לכל אחד מאיתנו זה צרב.

"אין כמו לאהוב. אהבה, משפחה, אין לזה תחליף. לזוגות בפרק ב' אני ממליצה - כשאתם נכנסים למשפחה משולבת תהיו שם בנוכחות מלאה, לכו על כל הקופה כאילו זו הצגת חייכם. אנחנו פה עד הסוף. עברו עשרה חודשים אבל אני לא יכולה לראות את עצמי אחרת".

הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות