שתף קטע נבחר

בקבר מטופח בגליל שוכן הסוד לדו-קיום

הרבה דתות ועדות יש בארץ, אבל רק בחג הנביא שועייב של הדרוזים מתקבלות כולן בזרועות פתוחות. מחר הוא יצוין בלי עלייה לרגל בשל נגיף הקורונה

 

ראובן ריבלין בקבר הנביא שועיב (צילום: שקיב עלי)
ארכיון. הנשיא ראובן ריבלין בקבר הנביא שועייב(צילום: שקיב עלי)

ב-1885 נפתח קבר הנביא שועייב שבגליל לעלייה לרגל של כל הדרוזים במזרח התיכון, ובאותה שנה קבעה ההנהגה הרוחנית של העדה את 25 באפריל כיום העלייה לרגל הרשמי. הנביא שועייב הוא הקדוש ביותר לעדה, ולאורך השנים פקדו את קברו דרוזים רבים מכל קצוות המזרח התיכון. הוא מילא את ייעודו בכל התקופות ותחת כל מי ששלט פה – העותמאנים, הבריטים ומדינת ישראל. משלחות דרוזיות רבות שהגיעו למקום הקדוש נהגו, לאחר מסעות רגליים מפרכים, לקיים בו תפילות המוניות, אבל בעיקר התייעצויות בענייני העדה. רק השנה, בצל מגפת הקורונה, לא ניתן יהיה לקיים את המאורע. וזה עצוב פעמיים. הנה הסיבה.

 

 

עם קום מדינת ישראל עמד מספר הדרוזים בשטחה על כ-13 אלף איש, כך שיש להניח שב-1885 לא עלה מספרם על כמה מאות. לאחר קום המדינה, הם הוכרו כעדה דתית עצמאית ונקבעו תקנות שהסדירו את מעמדה. הכרה זו כללה את הקמת בתי הדין הדרוזיים, ואלה הוסמכו באופן ייחודי לפסוק בענייני נישואין וגירושין על פי הדין האישי של הדרוזי (קודם לכן הם נדונו בבתי הדין השרעים של המוסלמים).

 

במקביל להכרה בעדה, הכירה המדינה גם ב-25 באפריל כיום חג הנביא שועייב (-היהודים מזהים אותו עם יתרו, חותן משה) שבמסגרתו מקיימים הדרוזים את הטקס הדתי של העלייה לרגל אל הקבר. בשנים הראשונות עלו לרגל בעיקר אנשי הדת של העדה, ודרוזים חילונים מיעטו להשתתף בטקס. אבל עם השנים החלו גם הם לקחת בו חלק, והוא הגיע לאלפי משתתפים מדי שנה.

קבר הנביא שועיב (צילום: שקיב עלי)
מתחם קבר הנביא שועייב(צילום: שקיב עלי)
 

איימן עודה בקבר הנביא שועיב (צילום: שקיב עלי)
ארכון. איימן עודה באירוע העליה לרגל(צילום: שקיב עלי)

בהמשך התפתחה מסורת של השתתפות ראשי העדות האחרות (נוצרים ומוסלמים) בביקור ההמוני, ובשנים האחרונות ניכרת גם השתתפות ראשי הציבור הערבי בישראל ובכירים מהרשות הפלסטינית, לצד אישי ציבור מהנהגת המדינה - הנשיא, שרים וחברי כנסת מכל הקשת הפוליטית. משום מה פסחה מסורת זו על ראשי הציבור הדתי היהודי, שעדיין לא נטלו חלק באירוע.

 

טורים נוספים של עו"ד שקיב עלי:

 

התופעה הזו, של השתתפות מגוונת של גורמים מכל הזרמים הפוליטיים והדתיים בישראל, היא ייחודית בהשוואה לאירועים המוניים של עדות ודתות אחרות. עד כדי כך, שחג הנביא שועייב הפך ל"חג של כל החגים" בישראל, אם כי נשמר הסממן הדתי המובהק שאפיין אותו מאז 1885.

 

איך זה עובד? לצד הטקס הדתי שבו משתתפים רק בני העדה הדרוזית, מתקיימת התכנסות המונית של כלל העולים לרגל, ובמסגרתה מקבלים ראשי כל הדתות - יחד עם בכירי המדינה והציבור הערבי - הזדמנות להשמיע קול פייסני בהשראת קדושת המקום והרחק מכל ההתלהמות הפוליטית.

 

תופתעו לשמוע כיצד פוליטיקאים שביום-יום נשמעים כמחרחרי מלחמה, ומחדדים את לשונותיהם למען הפצת האג'נדה הפוליטית שלהם, מתהפכים לפתע, ובמקום נאומים חוצבי להבות משמיעים מסרי פיוס של שלום, אחווה ודו-קיום, הבנויים על אהבת האדם, ערכיו וכבודו באשר הוא. אישי ציבור שבדרך כלל רחוקים זה מזה, לפתע נראים משוחחים יחדיו. ממש חלום ליל קיץ.

עו
עו"ד שקיב עלי

בשנות ה-70 התנגדו חלקים בציבור הדרוזי לביקורי פוליטיקאים שניצלו את המעמד ההמוני לצורכי תעמולה. פעם אחת אף התפתחה מהומה שבעקבותיה הופסקו הנאומים הפוליטיים, ובמקומם השתרשה המסורת של נאומים ניטראליים ופייסניים. וממילא, השתתפות ראשי העדות האחרות הוסיפה לקדושת המקום גם חן ויוקרה שהביאו לקירוב לבבות בין הנוכחים מהציבורים השונים.

 

נעים יהיה לראות השתתפות כזו בכל החגים, של כל העדות האחרות, ולאו דווקא רק של אנשי דת. כמה יפה יכולה להיות השתתפות הדדית של כל בני העדות והדתות בחגים של האחרות. כמה יפה החברה יכולה להיראות אם אירועים כאלה יכללו ציבורים נוספים. כמה יפה יהיה לראות גם את הרב הראשי לישראל משתתף בחג הנביא שועייב כמו בחגים המרכזיים של העדות האחרות. השתתפות כזו תביא לבטח לצינון המתח הפוליטי הקיים בין הציבורים השונים.

 

בינתיים תמשיך העדה הדרוזית להיות החלוצה היחידה ביצירת אווירה דתית של אחווה, שלום, ושיתוף חוצה גבולות בין כלל הדתות, במסגרת חג דתי מרכזי ובמקום הקדוש ביותר עבורה. נגיף הקורונה יעבור וניפגש בקבר הנביא שועייב בשנה הבאה.

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים